משהו גדול מתקרב והילדים מרגישים את זה בא. שינוי גדול ומהפכני שמתחיל מהבטן התופחת של הזוגה. משהו שיפר את האיזון העדין שהושג בבית המורכב שלנו.

שלושה ילדים יש בבית. המתבגרת והגמד שלי, והבלונדינית שלה. לא היה להם קל, המעבר לבית אחד. אבל איכשהו רוב סימני השאלה הוחלפו בנקודות. קווי הגבול הבלתי נראים שורטטו. לכל צד יש חדר משלו. לכל צד יש ימים משלו - ימים של בלעדיות בבית החדש, ימים בבית האבא-אמא בבתים האחרים, וכמובן - הימים של שלושתם ביחד. לא יותר מדי, התחלה של משהו. עדיין עם מתחים, נסיגות טקטיות, והתפרצויות ומריבות פה ושם.
אילוסטרציה (צילום: shutterstock)
אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

אבל התינוקת שבדרך תשנה את הכל והם יודעים את זה. כן, בטח שהם שמחים. יהיה נורא כיף עם תינוקת, אומר הגמד בשיחה על הקפה שלי והקורנפלקס של הבוקר שלו, היא בטח תהיה חמודה. ובטח היא תבכה לפעמים, ותהיו עסוקים, ולא יהיה לכם זמן לטפל בנו. חוץ מזה הוא גם מודאג מפיחות במעמדו והפיכתו לילד סנדוויץ'. הוא לא לגמרי סגור על מה זה, הסנדוויץ', אבל הוא שמע שזה לא טוב. המתבגרת מאוד מרוצה. זה יהיה נחמד שלחברה של אבא תהיה תינוקת, היא אומרת. המילה אחות עוד לא נכנסה ללקסיקון שלה. זה לא משהו שקורה לה, כנראה. זה של ״החברה של אבא״. אחר כך היא מתרצה קצת. מתברר שהחברות שלה חושבות שתינוק זה אחלה אקססורי, וזה מרגיע אותה קצת. גם הבלונדינית שמחה לשמוע על האחות הקטנה, ומיד התחילה להתעורר באמצע הלילה ולסרב לחזור לישון. לא קשה לנחש למה: היא מסמנת טריטוריה. היא הילדה הכי קטנה בבית, ואין לה כוונה לוותר על הפריבילגיות הגלומות בכך כל כך מהר.

ואנחנו מדברים איתם, מנסים לג'נגל בין כולם. להרגיע חששות, להבליט יתרונות. על כמה כיף זה יהיה, ואיך הם כולם יהיו שותפים בגידול ובמשחק עם הזאטוטה. היא לא תתפוס להם מקום, היא תיכנס למקום של כולנו, אנחנו טוענים, מנסים למכור לילדים עתיד ורוד.

ולאט לאט הם מתרצים. לאט לאט הם מתחילים לקבל. ולבסוף זו הבלונדינית שמפתיעה. "היא תהיה כמו כפתור, התינוקת", היא אומרת. כפתור? אנחנו שואלים. ״כן, כמו בסוודר״, היא אומרת. ״היא תהיה הכפתור שמחבר את שני החלקים של המשפחה״.