"מלי גרין עיתונאית, סופרת, מרצה, בעלת הטור הפופולרי "אמא'לה 11" ב-xnet ואמא ל-11 ילדים." אני קוראת שורה מתוך הקרדיט שנתנו לי ב'ידיעו אחרונות'. תוך כדי מעבר על השורות, אני חושבת לעצמי שבעצם, אנשים טועים לחשוב שהטור באקסנט הוא עבודתי היחידה. אז זהו, אגלה לכם שהטור הוא דובדבן שבקצפת בסוף יום של עבודה מתיש. עבודתי העיקרית היא עורכת ועיתונאית שכוללת נסיעות מרובות ושעות עבודה ארוכות.

בשעה ארבע אני נוחתת הישר למסלול האהוב עלי, לאסוף את הילדים מהמעונות ומהצהרונים. כאן אני חובשת את הכובע שאני מצהירה עליו ככובע העיקרי - אימא במשרה מלאה: חיבוקים, נשיקות, שיעורי בית, בישולים, כביסות, הסעה של הילדים לחוגים, קניות עם הילדים...אולי נעצור כאן ולא נדבר על השלב השלישי שמתחיל מהשעה תשע בערב, כשהקטנים והבינוניים שלי פורשים לשנת הלילה, שלא תחטפו סחרחורת.

איך מספיקים את הכל? כך שואלים אותי תמיד. מנצלים לא רק כל דקה, אלא כל מצב. רכב בשבילי הוא בית שני הכולל משרד על גלגלים לצרכי עבודה, מטבח לקטנטנים המכיל צידנית עם פירות וכריכים, זמן איכות לילדים המשחקים במשחקים שנקנו ב'הכל בשקל' ועוד. אני מסיעה ילדים לחוגים, משוחחת איתם בזמן הזה, האחד יורד לחוג ואילו עם השני אני קופצת לספריה לבחור ספר, ובעוד הוא שקוע בקריאה ברכב, השלישי חוזר אלי מביקור אצל חבר ובינתיים, תוך כדי נסיעה, אנחנו מתרגלים את לוח הכפל. ברמזור אני מכתיבה להם רעיונות שצצו לי לכתבות או לסיפורים ואפילו רשימת קניות בסופר.פעמיים בשבוע בערב, אחרי שמשכיבים את הקטנים לישון, נערכת באדיבות הרכב קפיצה קטנה לבית קפה קרוב לשעה שקטה עם הבעל.

הרכב הוא הרגליים שלי, הוא אריכות הימים שלי. כי ללא ספק ללא רכב, הייתי מספיקה הרבה פחות, וגם לא הייתם קוראים את השורות האלה.

>> בחזרה לעמוד הבית