האהבה שלה לים ולגלישת גלים משכה את יונית לחופי קוסטה ריקה, כדי ללמוד לגלוש באופן רציני. היא לא תיארה לעצמה שהביקור הקצר יהפוך לסיפור אהבה, שיגרום לה להישאר שם שנה ולחזור הביתה בהריון.

"עד שטסתי להודו בגיל 24 ונפתח לי הראש הייתי עירונית לגמרי. רק שעברתי לגור על הים לפני 7 שנים, התאהבתי באמת בחיים שהם המון טבע וים". מכירים את הבחורות האלה שלבושות בלבן, זרוק, תמיד תמצא חיוך על פניהן, והן מקבלות אותך, את העולם ואת עצמן בטוב (טוב, רוב הזמן).

לא תמיד אני יודעת איך להתחבר אליהן. יש לי רגשות מעורבים כלפיהן, כי הייתי מתה להיות אחת כזו, שפשוט חיה את החיים ומקבלת את הסובבים ואותי. פשוט מקבלת. ומפזרת משהו נעים מסביב.
מצד שני, קשה לי לדמיין את עצמי כזו. זה נראה לי לא אמין וגם אם אמין אז רק לכמה דקות, עד שהראש והמחשבות והתיכנונים יחזרו להשתלט על הכאן והעכשיו.
יש אנשים שפשוט מפזרים מעצמם את עצמם לעולם בלי לחשוש ממה הם יקבלו בחזרה? הם פשוט כאלה, אז כזו היא יונית. יום אחד היא התקשרה. "עדי, הי, מדברת יונית. אני בהריון ורוצה שתצלמי אותי. מתי נוכל לקבוע?"
משהו בשיחת הטלפון הזו תפס אותי כבר מהרגע הראשון. אח"כ, כשהיא הגיעה לסטודיו, הבנתי שהיא משהו מיוחד. תוך כדי הצילומים התחלנו להעמיק בשיחה והבנו שהמים מחברים את שתינו. מתברר שלא תמיד יונית היתה כזו. כנראה שבודדים הם אלה שבאמת נולדים כך. כל השאר צריכים לקחת החלטה מודעת - שזה אפילו הרבה יותר קשה.

"הייתי עירונית לגמרי. רק כשעברתי לגור על הים לפני 7 שנים, התאהבתי באמת בחיים שהם המון טבע וים".
"החיבור החזק שלי למים", משתפת אותי יונית. "מגיע גם מהשחייה וגם מהעובדה שנרשמתי ללימודי טיפול בג'הארה, שזה טיפול דרך מים. אין מילים לתאר את התחושה שההרפיה דרך המים מחוללת לגוף ולנפש".
הקירבה לים הביאה אותה להתעניין גם בגלישת גלים והיא התחילה לגלוש. לפני שלוש שנים בערך החליטה לנסוע ללמוד גלישת גלים באופן רציני בחופי קוסטה ריקה. היא לא דימיינה שהנסיעה שהיתה אמורה להיות קצרה ולשם מטרה מסויימת, תתפתח כפי שהתפתחה והיא תמצא שם את אהבת חייה.
"ביטלתי את החזרה לארץ ונשארתי איתו שנה, ושם בעיקר למדתי לגלוש ולאהוב. כרגע אני לא גולשת, אבל אין לי ספק שאחזור לזה אחרי הלידה, כשנשוב עם הנסיך הקטן לקוסטה ולחופים".
לאהבת חייה קוראים יובל. הוא חי בקוסטה (כך הם קוראים למקום בקיצור) 7 שנים לפני שפגש אותה. הוא גלש ובילה כל ימיו בים וניהל בר על החוף.
יונית החליטה לשנות תוכניות, להישאר על החוף עם יובל ולתת לאהבה הזו צ'אנס.
עכשיו הם גרים, איך לא, על הים, בדירה קטנטנה בקיבוץ עתלית. הם ממשיכים לחיות ולנשום את הים והטבע גם כאן. חזרו לארץ כדי ללדת ולהתחיל את צעדיהם הראשונים כמשפחה בארץ.
יש המון תחומים שממותגים לגברים בלבד - אחד מהם הוא גלישת גלים. אובייקטיבית זהו ספורט קשה מאוד פיזית. מעבר לכך אין סיבה מיוחדת לכך שהוא תחום לגברים. יש משהו שמאוד משמח אותי בלפגוש נשים שעוסקות בתחומים שמתקשרים בעיקר לגברים. אני מעריכה מאוד נשים כאלה. תוסיפו לזה את השילוב של אישיות נעימה, עם חיוך ואור בעיניים ואהבה שקשורה בים. כנראה ששם תפס אותי החיבור ליונית.
כולנו הופכות לנשיות וקורנות במהלך ההריון (לפחות רובנו), כך שלא קשה לתפוס את זה במצלמה. תוכלו לשפוט בעצמכם. בעיני יש משהו מאוד חזק בצילומים של יונית כאישה, המכילה תינוק קטן בתוכה ומשקה אותו בטוב. אני נתפסתי. תודה על סשן מרגש.