אין לי טלוויזיה בבית ובדרך כלל יוצא לי לראות מהדורת חדשות בערך פעם בחודש במקלט פתוח שנקרה בדרכי. וכך, במקרה, החלטנו אתמול בערב ללכת לאכול גלידה במרכז המסחרי, ובמקרה בגלידרייה היתה להם טלוויזיה, ובמקרה שידרו את מהדורת החדשות, וכך שמענו בזמן אמת על עסקת שליט המתגבשת.

שום גלידה מעולם לא תהיה נפלאה ומתוקה כמו הגלידה שאכלנו אתמול. ב-15 למאי, בדיוק לפני חמישה חדשים, פרסמתי כאן פוסט תחת הכותרת "מה צריך לעשות כדי לשחרר את גלעד". והתשובה - לשחרר מחבלים כמובן. אתם מוזמנים לדפדף אחורה, לא כדי לקרוא את הפוסט, אלא כדי לבחון את החלק המעניין יותר – הטוקבקים שלכם.

יום אחרי שישוב גלעד שליט בע"ה בריא ושלם לביתו לא ימצא בכל הארץ הזאת אדם אחד שיהיה מוכן להודות שאי פעם התנגד לשחרור מחבלים תמורתו. איש לא ירצה להיות חתום על הטוקבק המרושע שפרסם כאן רק לפני כמה חודשים. כולם ירחצו כפיהם בדיעבד.

אבל יום אחד, ואתם יכולים להיות בטוחים בזה, יום אחד הוא ייגש למחשב וילחץ את מילות החיפוש האלה "גלעד שליט" וכל מילה, מכוערת ומרושעת ככל שתהיה, שאי פעם נכתבה בעניינו, תתייצב שם לנגד עיניו. נקודה למחשבה בפעם הבאה שאתם מטקבקים.

לפתע פתאום

פתאום יש "חלון הזדמנויות", פתאום "הבשילו התנאים", פתאום אפשר לשחרר את אותם מחבלים שעד אתמול היוו סיכון נורא לביטחוננו ועצם קיומנו. בעוד יממה לא תמצאו פוליטיקאי אחד שיהיה מוכן להודות שאי פעם התנגד לעסקת שליט. להיפך, כולם יהיו מיוזמיה ומקדמיה וכולם ידחפו לצילום המשותף עם המשפחה.

לעיתוי הנוכחי אין כמובן שום קשר עם המחאה הגואה. זה לא מפני שהממשלה חוששת שהכיסא עלול להישמט מתחת לעכוזה בבחירות מוקדמות אם לא תעשה משהו מהיר כדי לזכות שוב באהדת הציבור. שמעתי את פרשני ערוץ 2 מסבירים כי בשל אי היציבות הגואה במזרח התיכון, ישנו חשש שאם לא נשחרר את גלעד היום אולי מחר לא יהיה לנו עם מי לדבר. אי יציבות? לא אצל החמאס, תודה ששאלתם, שלטון החמאס דווקא יציב מתמיד. בפעם האחרונה שנראו מאות אלפים ברחובות זה לא היה בעזה – זה היה בתל אביב.

אישורה של עסקת שליט יהיה ההישג הראשון, ולא האחרון, של המחאה החברתית בישראל. ביום שבו ישוב גלעד שליט כל מי שיצא הקיץ מהבית, כל אחד ואחד מהארבע מאות אלף, שידע שיש לו חלק בשחרור הזה.

בונים את הסוכה הקהילתית בעמק חפר - אריק ועומר על הגב

אם אין אוהל – שיבנו סוכות

הרבה לפני שהיו לנו מאהלים, היו לנו סוכות. ובמשך שבוע אחד יצאנו מהבתים וישבנו כל השכנים יחד. ומי שבא ברוך הבא. ותמיד איכשהו היה מספיק אוכל ותמיד איכשהו היה מספיק מקום. ותמיד היו מתווכחים על פוליטיקה. ותמיד ירד גשם. ולמשך שבוע אחד היינו שוב קהילה.

השנה בניתי את הסוכה שלי ביחד עם החברים בקואופרטיב האורגני של עמק חפר. זו סוכה קהילתית, מקום מפגש לשלל רעיונות ויזמות איך להפוך את החיים המשותפים אצלנו בשכונה להרבה יותר מגניבים.

שיהיה חג שמח ונפלא לכולם, ובמיוחד למשפחת שליט. אמן.