ברוח המחאה החברתית של השבועות האחרונים נכנסה לשימוש מילת גנאי חדשה אצלנו בחבר'ה: "טייקון". שימושים אפשריים לדוגמא: "בוא'נה, אתה נוהג כמו טייקון!" לעבר נהג שנדחף על הכביש; "איזה טייקון אתה. הכנת קפה רק לעצמך" או לחילופין "תזוז קצת, אתה ישן כמו טייקון" לבנזוג שדוחק אותי בלילה לפינה. בקיצור, אם אתה מתנהג בחזירות על חשבון אחרים, אתה חתיכת טייקון.
יולי עופר ז"ל (צילום: אביגיל עוזי)
חידוש הסלנג שלנו עדיין בחיתוליו, אבל עושה רושם שהוא מדביק במהרה את כל מי שנחשף אליו ואם זה תופס סימן שיש בזה שמץ אמת. לא סתם מילים יוצאות מהקשרן ומשמשות בהשאלה במשמעויות חדשות.
המילה "טייקון", שפירושה ביפנית "אדון גדול" הפכה כינוי לאיילי הון, אותם ארכי-עשירים השולטים בכלכלה הגלובלית. אז למה להפוך אותה לקללה, מה בצע בטייקונים, האם אסור לאדם להיות עשיר ואפילו עשיר מאוד, כל עוד לא גנב שום דבר מאף אחד?
הציבור הישראלי מואשם לא אחת בשנאת עשירים, בצרות עין ובחוסר פירגון לכל מי שהצליח בחיים יותר ממנו, אבל אזרחי ישראל אינם שונאים עשירים. הם שונאים את עשירי ישראל ובמידה לא קטנה של צדק. התנהלותם הכוחנית של הטייקונים המקומיים, קשריהם ההדוקים מדי עם השלטון ופזרנותם מנקרת העיניים, אשמים לא מעט בעוינות הציבורית כלפיהם.
השבוע הלך לעולמו יולי עופר. את הידיעה על מותו ליוו מאות טוקבקים לא-אוהדים, חלקם מרושעים ממש. כשנפטר אחיו סמי לפני שלושה חודשים היו גם מי שלא הסתפקו בטוקבקים וערכו מסיבה רועשת במהלך הלווייתו. מעשה מכוער במיוחד.
אודה ואתוודה, גם אני לא הזלתי דמעה. יש לי בטן מלאה על האחים עופר. יחסם של שני אלה לעובדי הקבלן שלהם, לאוצרות הטבע של מדינת ישראל (ע"ע ים המלח) ולסתם אזרחים שמנסים לנשום באזור חיפה והכרמל - אינם מעוררים בי שום חיבה.
אבל חשוב לעשות את ההפרדה - הציבור אינו שונא את מי שמרוויח ביושר, אלא את מי שמנצל את כוחו כדי להשתלט על השוק ולגבות מחירים מופקעים, את מי שמנצל את קשריו עם פוליטיקאים כדי להטות נורמות של שלטון תקין, את מי שיותר מדי כוח וכסף גרמו לו לחשוב שהוא מעל החוק.
בתהליך הזה שנקרא "הפרטה" מכרה מדינת ישראל את הנכסים שלי ושלכם - מפעלים, בנקים ואוצרות טבע - לידיים פרטיות של טייקונים. כל זאת בסדרת עסקאות שרבות מהן מעלות סימני שאלה קשים ושהמפסיד העיקרי מהן היה כמובן - אני ואתם. וכעת יוצא הקצף גם על מי שמכר, כלומר השלטון, וגם, מה לעשות, על מי שקנה.
קל להאשים את הציבור בקנאה וצרות עין, אבל לנוכח עוצמת גילויי האיבה כלפי האלפיון העליון כדאי לחשוב שוב. אם בחרת לקנות את המדינה בזול, למכור את הקוטג' ביוקר, להעסיק בתנאים מחפירים או לזהם את המים והאוויר – הציבור יבוא איתך חשבון. ולא יועיל אם עשית פה ושם גם מעשים טובים. הרי כל הפילנתרופיה של האחים עופר לא יכולה לבטל את הטעם הרע שהשאירה לנו בפה השקשוקה ההיא.
אז למי שלוקח לעצמו בלי חשבון ובלי גבול קראו מעתה "טייקון". ומספיק כבר להשמיץ את החזירים. מדובר בחיה נחמדה שאינה מזיקה לאיש.
