"חומות חימר סוגרות עלייך,
אחות קטנה חבל עלייך,
חומות חימר עונות בצורת,
אחות קטנה את לא נזהרת"


השיר הזה, שאת מילותיו כתבה רחל שפירא (הנפלאה), הפך את מרגלית צנעני לקול של הנשים החזקות. שיר שמילותיו חורצות בנשמה. איזו אישה לא הרגישה פעם אחת בחייה קצת כלואה, קצת לא מובנת. קצת משוגעת.

אחריו באו עוד טקסטים שדיברו על כוח, על זה שהיא לא צריכה ("אז מה אם קנית לי") ותמיד ראינו אותה לבד. אישה חזקה שנדמה שכוחה הוא גם החולשה שלה. הוא שמשאיר אותה לבד.

ואולי זו רק הדמות שרציתי לצייר לעצמי. שרצינו לצייר לעצמנו.

לפני שבוע התפוצצה ברעש ענק פרשת מגול, ואף אחד לא ידע לאן זה הולך, מה הסיפור, למה וכמה. מאז זרמו בנהר תמונות מהמעצר, מהארכת המעצר, מהערעור על המעצר, אלפי פרשנויות שהפכו לשיחות סלון, ושבסופן, אחרי שבוע, עדיין לא ברור מה הסיפור.

אולי בעצם אפילו ברור עוד פחות. נראה שגם ייקח הרבה זמן עד שהכל יתברר, שהרי הצדק בישראל זוחל מאוד לאט. נורא לאט. לפעמים זה לוקח גם שנים עד שמתבררים כל הפרטים.

יכול להיות שהיא חצתה קו, יכול להיות שיתברר שהיא עברה ודרסה את כל הגבולות, אבל עדיין יש משהו מאוד מוזר בכל הסיפור הזה.

יותר מזה, יש משהו מטריד.

יכול להיות שאצטרך לאכול את הכובע כשיתברר שמדובר בגברת שניהלה את עולם הפשע הישראלי, שאחראית לסדרות איומים ארוכות יותר מכל העונות של כוכב נולד, אבל לפי מה שנראה עכשיו, בעיקר מנסים להשתמש בה כדי להגיע אל הכרישים האמיתיים.

אם זה כך, או אם זה אחרת, ברור שיש פה ניסיון לשבור את רוחה.

לשבור אישה חזקה.

לשבור את הרוח של אישה שהייתה למעלה והנה עכשיו התרסקה למטה מול עיניי כולנו.

אולי אם היא תישבר ותזמר זה באמת יפיל ויפליל את כל עולם הפשע, אבל עכשיו, שבוע אחרי, נדמה שכולנו מרגישים שמשהו מאוד מוזר בהתנהלות הפרשה הזו.

כל החשיפה לתקשורת, התמונות שמודלפות, העובדה שמכריחים אותה להוריד את משקפי השמש כדי שאנחנו, כולנו, נראה לה את העצב בעיניים.

וכשהיא הורידה את המשקפיים, היא נשברה.

נכון, היא לא צריכה לקבל יחס מועדף עקב היותה מי שהיא, אבל גם לא לקבל יחס משפיל יותר, מתוקף זה שכולנו סקרנים לגביה.

האם רק לי נדמה שנחצה פה איזשהו קו אדום של אי שמירה על כבוד האדם?

הבוקר שוחרר בנה ממעצר.

אני לא יודעת מה יקרה איתה, אבל אני יודעת שהכי הייתי רוצה לקום היום ולגלות שזו הכל הייתה מתיחה חסרת טעם לקראת עונה חדשה של איזו תוכנית.

זה כנראה לא יקרה. וזה נורא עצוב. אבל מותר לי לקוות.

"טליה דחויה חרפת העדר,
את לא שפויה את לא בסדר ,
לא נכנעת את משוגעת,
מה את יודעת על חומות חימר".