נפגשתי לאחרונה עם אמא אשר שטחה בפני את תסכוליה בקשר לטיב היחסים שבעלה פיתח עם בנם בן ה-16. "הוא לא מתנהג כאבא, אלא כחבר שלו", פתחה ואמרה בקול כואב והמשיכה ושיתפה אותי באשר על לבה. ברק, בנם הבכור בן ה-16, הינו ילד חביב, מנומס וחבר טוב ונאמן ובמידה רבה חביב על מוריו וחבריו. "אבל", הוסיפה. "יש לנו גם לא מעט בעיות איתו".

"יאללה, תעשה מה שאמא אומרת" (צילום: thinkstock)
"יאללה, תעשה מה שאמא אומרת" (צילום: thinkstock)

היא סיפרה כי הוא מעדיף מתוקים ומלוחים על אוכל מזין ומבזבז את דמי הכיס שלו והכסף שחסך מעבודה בקיץ על ג'אנק-פוד. לדבריה הוא מבלה שעות רבות מול המחשב ובבילויים ליליים עם חבריו, אשר כוללים בין השאר שתיית אלכוהול ועישון סיגריות, כך שזמן ללימודים לא נשאר לו ואת חוסרי השינה שלו הוא ממלא בשינה במהלך היום. בנוסף לכך הוא מסרב בתוקף לבוא עמם לביקורים אצל סבו וסבתו בטענה שזה "משעמם".

"אני מבינה שהוא בגיל בעייתי, אבל לא מוכנה לוותר לו ואני מוצאת את עצמי נאבקת איתו בכדי שישנה את התנהגותו. אבל אין לי סיכוי, משום שגישתו של בעלי לבננו שונה בתכלית השינוי משלי. הוא חושב שהוא חבר שלו, מתבדח יחד איתו על זה שאני מציקה ו'חופרת' להם. המקסימום שהוא יעשה זה שאם אני אבקש ממנו להעיר לילד על משהו מהדברים האלה הוא יגיד לו 'נו יאללה, תעשה מה שהיא אומרת'. אני מרגישה שאני לבד בסיפור הזה".

כאשר ניסיתי להבין טוב יותר את טיב היחסים של האב עם בנו, היא פירטה: "בעלי אומר לי שהוא לא חושב שבכעס ועצבים אפשר להשיג משהו. לדעתו, ברק הוא אחלה ילד והוא לא צריך ילד מושלם. מבחינתו, זה גיל ההתבגרות, והוא חושב שאם נחפור לו הוא יתרחק מאיתנו. ככה הוא נהנה מהקשר איתו. ההורים שלו היו מאוד קשוחים איתו בגיל ההתבגרות ואני חושבת שהוא לא סלח להם על זה עד היום..."

להיות או לא להיות -חבר

אכן, לא מעט הורים מתלבטים בסוגיה האם ניתן להיות חבר והורה בו זמנית. ללא ספק כולנו היינו רוצים להשפיע על ילדינו ולחנכם למעשים טובים ממקום של חברות ולא של סמכות. הבה ננסה לבדוק את הסוגיה לעומק. קשרים חבריים מאופיינים בין השאר בשיתוף, הן בהצלחות והן בקשיים ובלבטים, לעיתים קרובות תוך חשיפה אינטימית של הדברים הכי אישיים המעסיקים אותנו.

בנוסף, עם חבר אמיתי אנחנו מרשים לעצמנו להיות אמיתיים ללא מסכי הגנה ושיקולים פוליטיים וגם מוכנים לקבל אותם כפי שהם, מבלי לנסות לשנותם ומבלי לכפות עליהם לקבל את עצותינו. רובנו לא מנסים לחנך את חברינו, וטוב שכך. לרוב, מערכת היחסים החברית מתאפיינת בעזרה הדדית, פרגון הדדי, תוך שמירה על סימטריה ביחסים. נכון, חלק ממרכיבים אלה מאפיינים גם יחסי משפחה הדוקים, אולם לא כולם. בעוד אהבה, קרבה, קבלת האחר, פירגון, תמיכה ועזרה הינם מרכיבים חשובים גם ביחסים בין בני משפחה - עקרון הסימטריה (שוויון) המאפיין יחסי חברות, פשוט לא בא בחשבון ביחסים בין הורים וילדיהם.

כאשר הורים וילדים מנסים לנהל יחסים סימטריים, הגבולות מטשטשים והורים נאלצים עד מהרה לשמוע משפטים הקובלים על אי השוויון בין ההורה לילד, כגון "למה לכם מותר לעשן / לקנות / לחזור מאוחר / לשתות / להיעדר ועוד. נכון, משפטים כאלה נאמרים בכל בית שני אך להורה אשר אימץ גישה חברית ביחסיו עם ילדיו קשה מאוד להתמודד עם קבילותיו של הילד כי גם לו מגיע ומכאן קצרה הדרך לצרות.

כדאי לזכור ולהפנים כי אפשר ואף רצוי לשתף את ילדינו (בכפוף לגילם) בחוויות חיינו בעבודה / מצב כלכלי / קשיים והצלחות וכן, אנחנו תמיד נהיה שם בשבילם, תמיד נקשיב, תמיד ניתן עצה טובה כשנתבקש, תמיד נאהב, נפרגן ונעודד. אולם אם רק את זאת נעשה, נחטא להם - לא נצליח לסייע להם לגדול להיות למבוגרים מאושרים ומצליחים. ביחסי הורים וילדים כלולות גם תוספות חשובות אשר אינן חלק מיחסי חברות, כגון הצורך להוות דוגמא אישית, לעצב, לשנות ולחנך לערכים חשובים לעתידם. בכדי לחנך עלינו לעיתים להתעקש, לא לוותר ואפילו לכפות את רצוננו גם במחיר אובדן (זמני) של חיבת הילד כלפינו.

קשר איכותי בין הורה לילדיו, קשר שיש בו אלמנטים חשובים הלקוחים מעולם החברות האמיצה בין אנשים, הכולל מתן הדדי ובלתי מותנה של כתף, אוזן קשבת וחיבוק חם בשעת הצורך הינו תוצר של עבודה חינוכית. זו כוללת: הגדרות ברורות של ציפיות, מתן דוגמא אישית, להיות שם תמיד בשבילם במיוחד בעת צרה וקושי, לדעת לתת להם גם את המרחב האישי לעשות טעויות, אבל לעולם לא לוותר על יחס מכבד מצדם ועל שמירה על הכללים והגבולות שנקבעו גם במחיר של עימות במידת הצורך. סוג כזה של יחסים הנבנים בזיעת אפיים על ידי ההורים לאורך 18 שנות גידולם הראשונות, סולל את הדרך לחברות מופלאה ההולכת ומתהדקת עם השנים.

תודה לקרין שטרן על הסיוע בכתיבת טור זה.