במאהל בפרדס חנה יושבים במעגל. על הפרק השאלה שנעשית מטרידה יותר ויותר – לאן ממשיכים מכאן? הרי בסופו של דבר יגיע הרגע שבו נפרק את האוהלים ונשוב איש איש לביתו. ומה אז? נחזור להיות חברים רק בפייסבוק? נקים מפלגה?
מי רוצה בכלל לחזור הביתה? משהו גדול וטוב קרה לנו ואנחנו ממש לא רוצים שהוא יסתיים. בין אם נשיג או לא נשיג את הדרישות שלנו מהממשלה, המאהל עשה לנו טוב. הוא גרם לנו לצאת מהבית, הוא אפשר לנו להכיר את השכנים, הוא ניתק אותנו מהטלוויזיה, הוא הזכיר לנו שיש ירח מלא, הוא הפך אותנו שוב לקהילה.
ועל הקהילה הזו אנחנו חייבים לשמור גם אחרי שהמאהל יתפרק. הרי בואו נודה על האמת – לפעמים האוהל הוא רק תירוץ להיפגש, להכיר, להחליף רעיונות, לחלום בהקיץ, לצחוק, לשיר ולנגן. אבל בשביל זה לא חייבים מאהל. יש עוד אלף דברים שאפשר לעשות כדי להפוך כל שכונה לקהילה חיה ונושמת.
בשבוע שעבר החלטתי להצטרף לקואופרטיב של מזון אורגני ופרסמתי כאן פוסט בנושא. מאז הכרתי המון אנשים מדהימים שגרים ממש לידי, וגיליתי כל מיני דברים מגניבים שקורים ממש מתחת לאף שלי. למה לא הכרתי ולא ידעתי? כי הייתי סגורה בבית ולא העלתי על דעתי להיות חלק פעיל מהקהילה בה אני חיה.
קהילה אקטיבית היא הבסיס לכל צדק חברתי, והיא ההמשך הטבעי והמתבקש למאהלים. כל קהילה כזו היא כמו מן "תא טרור" שנפגש כל שבוע לתכנן פעולות ולבצע אותן. איזה מן פעולות? כל דבר שיחזק את הקהילה שבה אנחנו חיים ויתרום לכולם ביחד. אפשר להחליט שמקימים צהרון שיתופי לילדי השכונה במחיר עלות, אפשר להחליט שנאבקים נגד בניית קניון ענק במקום שפעם היה שדה, אפשר לארגן קבלת שבת קהילתית בגינה עם שירים וניגונים. העיקר שנמשיך להיפגש.
הנה כמה מהרעיונות המגניבים שהגיעו אלי רק בימים האחרונים:
שוק קחתן
מפגש שבועי שבו כל אחד מוזמן להביא מהבית מה שהוא לא צריך, ולקחת מה שהוא רוצה. בגדים, ספרים, צעצועים, כלי בית וכל דבר במצב שימושי – הכל הולך. זה גם חינם, זה גם מיחזור, וגם בסוף היום אפשר לאסוף את הדברים שאף אחד לא רוצה ולתרום אותם לנזקקים. שווקים כאלה כבר קיימים בלא מעט מקומות. כששוק קחתן הופך ל"מוסד" קבוע הוא מהווה גם אחלה נקודת מפגש קהילתית. אפשר להביא כלי נגינה מהבית ולג'מג'ם, אפשר להביא בריכת גומי ולתת לילדים להשתכשך. בקיצור – זה יכול להיות אחלה בילוי לכל המשפחה.
גן הורים
אצלי בשכונה קבוצה של הורים התארגנה, שכרה מקום, שיפצה אותו במו ידיה והפכה אותו לגן יפהפה. אמא אחת היא הגננת וכל הורה תורם יום עבודה בגן פעם בחודש. העלות החודשית של הגן כ-700 ₪ לילד. מחיר מצחיק יחסית לגני הילדים הפרטיים באזור. וזה גן ממש מהמם. ומה הפלא? אף אחד לא יבנה לילדים שלכם גן טוב יותר ממה שתבנו להם בעצמכם. נכון שצריך להיות הורים מאוד משקיענים כדי להיכנס לעסק הזה. אבל זה משתלם, לא רק כלכלית, גם באיכות החינוך שמקבלים הילדים. על אותו עיקרון אפשר להקים גם צהרונים וקייטנות הורים.
חינוך טוב זה יקר? גן הורים במכמורת
בנק זמן
התארגנות שבה כל אחד תורם שעת עבודה ממיטב יכולתו וכישרונותיו ומקבל בתמורה שעת עבודה של מישהו אחר. לדוגמא: מטפלת בשיאצו תורמת טיפול של שעה ומקבלת בתמורה שעת עבודה של גנן. מורה לגיטרה תורם שיעור פרטי של שעה ומקבל בתמורה שעה של בייביסיטר לילדה. וכן הלאה. האפשרויות הן אינסופיות. לכל אחד יש משהו לתת ומשהו שהיה שמח לקבל. ככל שהמעגל רחב יותר, כך זה עובד טוב יותר.
גינה קהילתית
מתחת לבית הוריי בירושלים צמחה בשנתיים האחרונות גינה קהילתית לתפארת במקום שהיה פעם מגרש גרוטאות, יזמה מקסימה של זוג שכנים בבניין שלנו. את הגינה מטפחים התושבים בהתנדבות וכולם מוזמנים ליהנות מיופייה ומהירקות והתבלינים שגדלים בה. בגינה יש גם ערימת קומפוסט שבה זורקים כל השכנים את הזבל האורגני שלהם.
אני בטוחה שיש עוד המון רעיונות מעולים. שיטוט קצר באינטרנט יפתח בפניכם עולמות מופלאים. מי שרוצה להוסיף, להציע וליזום – מוזמן לשתף גם כאן כמובן.
