זעם נגד המכונה

הפכתי להווארד ביל. כבר כתבתי עליו, השדרן מהסרט "רשת שידור" שהולך ומתחרפן עד הסוף הטרגי. אז את זה אני מקווה לא לשחזר, אבל אני כן מתכוונת לקטע

בסרט, שבו הוא נושא נאוםמוטרף על כל מיני דברים שהוא לא מוכל לסבול יותר: המיתון, האלימות, הזיהום. גלי המחאה הסוערים והמסעירים שנושבים כאן גורמים לי להתעכב על דברים שבדרך כלל הייתי מקבלת כרע הכרחי ומבליגה. לפעמים זה נגמר בשפשוף בטמבוןולפעמים בניצחון.

נקודת מפגש לטיפוסים מפוקפקים

וזאת הסיבה שאני כותבת: דווקא אחרי שתיארתי את הכישלון ההוא, חשוב לי לספר שלפעמים ההתעקשות כן מצליחה. כמעט להפתעתי המציאות נענתה לי והמסקנה שלי היא שחייבים לנסות. זה סיפור על מכונה אוטומטית למכירת סיגריות שצצה בוקר אחד על המדרכה בשכונה שלי. ממש על המדרכה, שטח ציבורי לגמרי, נשענת על קיר של דוכן למכירת נקניקיות שגם החוקיות שלו מעורפלת.

הווארד ביל (בגילומו של פיטר פינץ') בסרט "רשת שידור". יש בהחלט דברים שגורמים לי להיראות ככה

אחרי כשבועיים התקשרתי למוקד להתעניין מה קורה. אמרו לי שמטפלים. אחרי עוד כמה שבועות המכונה נעלמה. נעלמה!

שיעור במיני אקטיביזם

אז נכון. נכון שאולי זה בכלל לא בגללי. אולי סתם הבעלים החליט ללכת על משהו יותר משתלם, כמו נניח מכונות הימורים. ונכון שזה ניצחון על איום פעוט ביותר, אבל בימי סדום ועמורה אלה גם זה משהו.

ואתם יודעים מה? זה כבר קרה לי בעבר. באחד המקרים זה היה באנר פרסומת סקסיסטי ומפגר באינטרנט. התקשרתי למפרסם, אמרתי לו שהמודעה פוגעת בי ושאני נעלבת. הייתי המומה מהפתעה כאשר הוא דווקא הקשיב. הוספתי טיפ ואמרתי שמבחינה קריאייטיבית זה עלוב. הבאנר נעלם תוך שעה. הא!

היו כמובן גם מקרים אחרים: שמפרסמים התייחסו אלי כאל חייזרית, העליבו אותי, רמזו שאני חשוכה ופרימיטיבית, התעניינו אם אני דתייה. מחאות מחוץ לעולם הפרסומות עלו לי כזכור בירידה בערך הרכב. ובכל זאת, הנה הצטרפה מכונת הסיגריות לטור הנצחונות. זאת הרגשה טובה.

סיכוי אפסי שבעל המכונה קורא את הבלוג הזה. אם זה איכשהו בכל זאת קרה אני רוצה מיד להוסיף פרטים ולהגיד שזה היה בזכרון יעקב, כן, איפה שאני גרה, ברחוב הרצל. למכונה הזאת התכוונתי.

הגבתם לפוסט? מוזמנים לבדוק אם כתבתי בחזרה.