"עמוס רולידר, אתה מפריע ללא הרף"

במהלך חיינו אנחנו חווים אירועים נעימים לצד כאלה שהם פחות נעימים, הנצרבים בזיכרוננו ונשארים איתנו לעד. הימים בהם קיבלתי את התעודה עם גיליון הציונים ממחנכת הכיתה והראתי אותה להורי הם ללא ספק מן הסוג השני, הטראומטי, שחוויתי בילדותי.

כילד שסבל מהפרעת קשב וריכוז, כתלמיד שלא תמיד הכין את מטלות הבית וכאחד שהפגין מגוון של התנהגויות בלתי נאותות במהלך השיעור, תעודת המחצית וסיום השנה הייתה כמעט תמיד מלאה בציונים נמוכים שלוו במשפטי הסבר קצרים של המורה, כגון: "לא מבצע את חובותיו", "מפריע ללא הרף", "ישנו שיפור קל אך עדיין רחוק מרמת הכיתה" ועוד ועוד. אני זוכר היטב כי בלכתי הביתה, כאשר התעודה המפרטת את הישגי בילקוטי וביודעי כיצד יגיבו, הייתי מנסה לתכנן את הרגע המתאים להראותה להורי. ניסיתי לתפוס אותם במצב רוח רגוע יחסית וכשלא מצאתי כזה ביום מתן התעודה, הייתי משאירה אותה אצלי ליום המחרת, בתקווה למצוא זמן שבו תגובתם תהיה פחות נסערת ומכאיבה מאלו שהורגלתי אליהן במפגשים אלה. הציונים ומילות ההערכה שנכתבו על ידי המורים בתעודה היו מאוד חשובים להורי והם לא טרחו להסתיר את אכזבתם ותסכולם מהעובדה המתועדת כי אינני מצליח להצליח בלימודי.

"למה רק 85?"

לצערי, תגובות רגשיות, לעיתים אימפולסיביות' המבטאות את תחושת חוסר שביעות רצונם של ההורים מתפקודם והישגיהם של ילדיהם המתועדים בתעודת ההערכה התקופתית, הנם מנת חלקם של לא מעט ילדים במדינתנו. בין החצים המילוליים המשוחים בתוכן מעליב ופוגע, הנשלחים במהירות וחדות לעבר ליבו של הילד והמבטאים את אכזבתם ותסכולם של ההורים מגיליון הציונים שקיבל תוכלו למצוא משפטים כגון: "למה רק 85% בספרות? זה דווקא מקצוע שאתה טוב בו", "כמה דנה קיבלה במתמטיקה?", "מה אני אומרת לך כל הזמן? אם היית לומד ולא מבזבז את זמנך, התעודה הייתה נראת אחרת", "אתה מסוגל להרבה יותר", "חבל, אתה תסבול בעתיד". אני בטוח שקוראי טור זה יכולים להוסיף מניסיונם אמירות מעליבות נוספות שהיו מנת חלקם במעמד נתינת התעודה להוריהם.

לא יקשה על אף אחד מהקוראים להסכים כי תגובות רגשיות ובלתי שקולות אלה של ההורים בוודאי שאינן מסייעות לשיפור המצב ולהפקת הלקחים לקראת תהליך של שיפור ושינוי, אך לדאבון הלב, לעומת זאת, הן גורמות במידה רבה לילדים לערעור תדמיתם וביטחונם בעצמם וביכולתם לממש את הפוטנציאל הלימודי הטמון בהם ומהוות מרשם בטוח ליחסים עכורים בתא המשפחתי.

לפני שאציע להורים דרך שונה לחלוטין להתייחסות לתעודה אותה מקבל ילדינו ממוריו לפחות פעמיים בשנה ולפני שאני מקטין את חשיבותה כמדד עיקרי ומרכזי להערכת יכולתו של הילד ומבטל לחלוטין את חשיבותה של התעודה כגורם המסייע ליצור שינוי חיובי בהתייחסותו של הילד בעל הציונים הנמוכים ללימודים, ברצוני לומר מספר מילים על התעודה עצמה. חשוב שמחנכי ילדינו יפנימו כי בכדי שהתעודה אכן תבטא את הישגיו ויכולתו של הילד בתקופה בה למד את המקצוע המסוים, הכרחי לבצע את הפעולות הבאות:

בגילאים הצעירים (כיתות א'-ג') רצוי כי יצוין בתעודה בשפה שהילד והוריו יכולים להבין, מהם הנושאים שנלמדו במקצוע המסוים, איזה מתוכם הילד למד ושולט בהם באופן מוחלט או חלקי ומהם הנושאים שלא הצליח לרכוש. זאת, תוך פרגון ושבח ספציפיים על השיפור ועל ההצלחה (גם אם חלקית) ברכישת החומר הנלמד. במקרים הבודדים בהם יקשה על המורה לעשות זאת כתוצאה מהעובדה האובייקטיבית שהילד לא רכש את הנלמד, יש להסתפק בתיאור הנושאים שנלמדו בכיתה בתוספת הערה כי יש לשבת ביחד (ההורה, המורה והתלמיד) ולתכנן כיצד ניתן לסייע לילד לשפר את יכולותיו (הרי אין ילד ללא יכולות ופוטנציאל ללמידה ושיפור).

מכיתה ד' ואילך, בכדי שהתעודה אכן תבטא את הישגיו של הילד בהקשר לחומר הנלמד, חשוב מאוד שטרם תחילת תהליך הלמידה, בתחילת השליש / המחצית כל מורה יספק לתלמידיו (ולהורי התלמידים) סילבוס אשר בו יפורטו מטרות הלמידה, תכני הלמידה עד מועד קבלת התעודה (מועד קבלת הערכה להישגיו), ממה יהיה מורכב הציון (עבודות, בחנים, מבחנים, ביצוע שיעורי הבית והשתתפות פעילה ותורמת בשיעור) ומהו החלק היחסי של כל מרכיב בציון הסופי. היתרונות בסילבוס כזה והשפעתם החיובית על המוטיבציה של הילד להצליח ועל הציון הסופי, ברורים ומתועדים. כאשר ילד יודע מהן מטרות הלמידה ותכני הלימוד, מתי יילמדו התכנים השונים וכיצד יתבצע תהליך ההערכה ומתן הציון הסופי, גדלה הסבירות כי יצליח בתהליך הלמידה וציוניו ישקפו באופן אובייקטיבי את הישגיו במקצוע הנלמד.

מספר מילים על הציון בהתנהגות: הורים ומחנכים יקרים, כמו כל משוב או הערכה הניתנת על הישגים לימודיים, כך גם הציון בהתנהגות חשוב שיהיה עד כמה שניתן ספציפי ויסתמך על סיכום נתוני התנהגות מדידים, אשר יאספו על ידי המורים במהלך התקופה עליה מקבלים הערכה מסכמת. הכוונה לנתונים הניתנים להשוואה ולהתייחסות ספציפית כגון כניסה בזמן לשיעורים (או איחורים), ביצוע מטלות והשתתפות בשיעורים, הוצאה מהכיתה (או היעדר) או השעיה מהלימודים כתוצאה מהתנהגות בלתי ראויה.

להלן מדריך עשה ועל תעשה בכל הקשור להתייחסות ההורים לתעודה:

1. שבו עם הילד בנחת ושוחחו על התעודה

חשוב מאוד לזכור כי למשפטי הערכה וציון המתועדים בכתב והמבטאים את מידת ההצלחה בתפקוד או התנהגות ישנה, יש השפעה רבה על מקבל ההערכה. הילד מצפה (חושש, מקווה) ולוקח ברצינות רבה את תגובת הוריו לנכתב בתעודה. לכן, ביום בו הילד מביא את התעודה מבית הספר, רצוי לתכנן מבעוד מועד ולמצוא זמן (שני ההורים) לשבת עם הילד בנחת על מנת לעבור ביחד על הנכתב בתעודה ולשוחח (שוב, בנחת) על המשובים והציונים שהילד קיבל במקצועות השונים ועל הנאמר בתעודה בכל הקשור לתפקודו הכולל כתלמיד בתקופה אליה מתייחסת התעודה.

2. אל תהיו מופתעים

במידה ואכן התעודה מבטאת את סיכום סה"כ הישגיו והתנהגותו של הילד במהלך התקופה המוערכת. אין סיבה שההורה יהיה מופתע מהציונים אותם קיבל ילדו. הורה העוקב באופן שוטף אחר הישגיו ותפקודו של ילדו בכל הקשור להתייחסותו ללימודים, הורה מעורב ורגיש לנעשה בחייו של ילדו, הורה המכיר מקרוב את אורח חייו של ילדו ואת מידת ההשקעה והעקביות שלו בלימודיו ובאורח חייו לאחר שהוא חוזר מבית הספר, יכול לנבא במידה רבה את אשר ייכתב בתעודה. כאשר זהו המצב, יום קבלת התעודה עובר בדרך כלל ללא מתח ומשמש בעיקר למתן משוב, טפיחה על השכם והסקת מסקנות לקראת שינויים הנדרשים לצורך שיפור ההישגים בהמשך.

3. חפשו תחילה את החיובי

הורים יקרים, עם כל הקושי והנטייה הטבעית שלנו להסתכל תחילה על חצי הכוס הריקה, חשוב (מאוד!) להחמיא לילד על הישגיו, להתפאר ולשמוח על כל שיפור בתפקודו בהשוואה לתעודה הקודמת וכמובן, לפרגן לו על המשך תפקוד נאות ומוצלח. במילים אחרות, אין לקחת כמובן מאליו את עובדת היותו תלמיד אחראי ומצליח, אלא להחמיא לו ולשבחו שוב ושוב.

כאן המקום גם להזכיר כי חשוב מאוד לשבח את הילד על השקעת מאמץ והשתדלות גם אם השתדלות זו לא הביאה בעקבותיה את הציון המקווה. בסופו של דבר, השתדלות והשקעת מאמץ כתכונה עקבית של הילד, שחוזקה וטופחה על ידינו, תביא בעקבותיה בטווח הארוך הישגים משמעותיים ותבטיח כי הילד ידע להתגבר על מכשולים שבדרך. רק לאחר שסיימנו לשים דגש על החלקים החיוביים בתעודה, יש לשוחח על הציונים הפחות טובים, על הערות שליליות ועל הטעון שיפור. זכרו, התמקדות בחיובי לפני השלילי תאפשר גם דיאלוג רגוע ובונה על החלקים טעוני השיפור, כאשר הילד קשוב ומבין כי הוריו "לא מחפשים אותו" אלא את טובתו.

4. אל תשוו את ילדיכם לילד של השכן

לצערי לא אחת ילדים אשר גיליון הציונים שלהם אינו מספק את הוריהם, זוכים לתגובות ריגשיות בלתי ראויות אשר אינן תורמות מאומה לשיפור עתידי בהישגיו ובתפקודו של הילד, מעלות את מפלס החרדה שלו ביחסיו עם הוריו, מורידות את בטחונו העצמי במסוגלותו להשתפר בעתיד ומשניאות עליו את כל הפעולות הקשורות בלמידה ובמוטיבציה שלו לקום בבוקר וללכת לבית הספר.

חשוב (מאוד) להימנע מהערות קנטרניות, רגשיות ומעליבות ("אף בית ספר לא יקבל אותך עם ציונים כאלה"). אל תוכיחו לו שצדקתם (" אמרתי לך..."), אל תשוו את הישגיו לזה של אחיו או החבר ("מתי תלמד כבר מאחיך?", "כמה עידן קבל במתמטיקה"), אל תאיימו ("אם לא יחול שיפור, ניקח לך את"). כאמור, לא רק שאין בתגובות מהסוג הזה שום תועלת, הן אפילו מזיקות מאוד. הכינו את עצמכם נפשית לקראת המפגש עם הילד והתעודה, שימרו על קור רוח והגיבו באיפוק ובענייניות.

5. הסיקו מסקנות

אירוע קבלת התעודה יכול להניע תהליך של הסקת מסקנות (במידת הצורך) וקביעת דרכי פעולה אשר יסייעו לילד לשפר את הישגיו. זוהי הזדמנות מצוינת לכל הורה לשאול את עצמו: האם הילד משתמש ביומן ומביא איתו מבית הספר אינפורמציה עקבית על אשר עליו לעשות במסגרת שיעורי הבית, האם במסגרת סדר יומו הקבוע הילד יושב ומכין את שיעוריו כמיטב יכולתו באופן עצמאי, ללא לחץ ותזכורת בלתי פוסקת של ההורה? האם הכנת שיעורי הבית נעשית תוך השעתיים הראשונות לאחר חזרתו מבית הספר ולא כפעולה אחרונה לפני לכתו לישון? האם הוא הולך לישון בשעות התואמות את גילו וצרכיו ההתפתחותיים (ראו טבלת שעות שינה מומלצת), האם הוא זקוק לסיוע לימודי על מנת להשלים פערים ברמת הבנת הנלמד בכיתה, האם הוא זקוק לסיוע ללמידת מיומנויות ארגון וסדר, האם הוא אוכל באופן מסודר ובריא?

תשובות לשאלות אלה ונקיטת הפעולות הדרושות בהתאם לתשובות יכולות להוות מנוף חשוב ומשמעותי בשיפור תפקודו הלימודי של הילד וכתוצאה מכך בהישגיו ובציונים אשר יקבל בתעודה.