לפני כשבועיים יצאה עיריית תל אביב למלחמת חורמה בתליית הפוסטרים הבלתי חוקית בעיר. פקחי העירייה פשטו על הרחובות, עברו מקיר לגדר והחלו לרשום אלפי דוחות למועדונים, אמרגנים ואומנים שהופעותיהם פורסמו על גבי המודעות הזוהרות. הקנס על מודעה בודדת – שבע מאות ועשרים שקלים. עשו לבד את החשבון, מדובר בדוחות על סך מאות אלפי שקלים במצטבר.
אני עצמי קיבלתי ממשרד הבוקינג שלי מייל דחוף שבו נאמר כי הופעתי הקרובה בעיר לא תפורסם בחוצות וכדאי לשקול בחיוב לבטל את ההופעה בכלל, כי בלי פרסום, ספק אם נצליח להביא כמות מספקת של קהל. מצד אחד, הצדק עם העירייה, האחראית על טיפוח פני העיר, שכוסו זה מכבר במודעות הזולות והלא מלבבות האלה. מצד שני, המהלך הזה פגע באופן אנוש בפרנסתם של אומנים הנאבקים גם ככה בקושי רב על קיומם.
מוזיקאי הרוק בארץ הם מלכתחילה אוכלוסייה מופלית לרעה. בניגוד לסופרים, למשוררים, למוזיקאים קלאסיים, לאומנים פלסטיים ולקולנוענים – הם אינם נהנים מתמיכה ציבורית של מי שאומנותם תורתם. אין קרן ואין מלגה התומכת במוזיקאי רוק. המוזיקה הקלה נתפסת כז'אנר מסחרי שאינו ראוי לסבסוד וספק אם ראוי לתואר אומנות.
אבל האמת היא ששוק המוזיקה בארץ הוא שוק קטנטן. אחוז מזערי בלבד מהאומנים מצליחים להתפרנס בו בכבוד. ההוצאות עצומות והרווחים מצומצמים. קשה מאוד להרוויח מהופעות, קשה למכור כרטיסים ומי שאינו מוזיקאי מיינסטרים פשוט אין לו שום סיכוי לשרוד. אין מקום לכולם. זו חלק מהסיבה שאין בארץ תרבות משגשגת של מוזיקת שוליים - השוליים פשוט מתים ברעב.
אם אתה עלמה זהר ויש לך חברת ניהול שיכולה לממן עבורך פרסום באינטרנט ובעיתונים אולי תשרוד את המשבר הנוכחי ותצליח למכור כמה כרטיסים, אבל אם אתה אומן צעיר בתחילת הדרך או אמן שוליים – עיריית תל אביב זה עתה חרצה את דינך.
הפוסטר
עיריית תל אביב היתה צריכה להיות הגוף הראשון שנרתם לתמוך בתרבות הרוק. הרי הרוב המוחץ של המוזיקאים בארץ מתגוררים בעיר הזו, שיש לה גם שאיפות להוות מרכז תרבותי. במקום לגבות סכומים אסטרונומיים על תליית מודעות במעט הלוחות המוצבים כיום בעיר, היתה העירייה צריכה לאפשר לאומנים לתלות מודעות במחיר עלות ולהכפיל את מספר הלוחות. במקום לקנוס, לדרוס ולמוטט את סצנת המוזיקה בעיר, יכלה העירייה במהלך פשוט ולא מאוד יקר להפיח בה חיים.
בשבוע שעבר נערך כינוס חירום של אמרגנים, אומנים ובעלי מועדונים, על מנת לשקול צעדי מחאה בנושא, אבל למאבק הזה אין שום סיכוי אם לא יזכה לתמיכה ציבורית שתגיע מהקהל של אוהבי המוזיקה בארץ. חשוב להבין – פרסום פירושו חיים או מוות לתעשייה הזו. איננו מבקשים מתנות חינם. רק את האפשרות להודיע מתי והיכן אנחנו מקיימים את ההופעות. את כל היתר נשיג רק בעזרת הכישרון.
