כאן גרושים בכיף: "הוא הגרוש הכי נפלא בעולם"

כשורדה ואיציק החליטו לפני 13 וחצי שנים להיפרד, הם הותירו הרבה פיות פעורים סביבם. הזוג שהיה אחד מהזוגות היפים והידועים בחיי הלילה בתל אביב, שנהג להסתובב יד ביד בכל מקום, החליט לעשות הכל בשקט ובלי תרועות זעם. בוקר אחד על המחשב הביתי הם ניסחו את הסכם הפרידה שלהם, שכלל בעיקר שמירה על הנכסים החשובים ביותר - הילדים והחברות ביניהם. במבחן הזמן מערכת היחסים שלהם היא מניה עולה. הם מדברים כל יום כמה פעמים, נוסעים בשלישיה עם רני, בעלה הנוכחי של ורדה לחו"ל ביחד, מנהלים מסעדה ביחד, מבלים, צוחקים... היא חושבת שהוא הגרוש הכי נפלא בעולם והוא היה מוכן לתרום לה כליה. הזוג שהתגרש מהזוגיות אבל לא מהחברות.

איציק המל (56) תל אביבי, פנוי. ורדה המל-ניר (53) חיה ברמת פולג, נשואה. שניהם מסעדנים. לוורדה בת מנישואים ראשונים שגידלה יחד עם איציק - ליהי (34) והיא סבתא לנכד ועוד שתי בנות משותפות לה ולאיציק: ליאור (25) ושיאן (23). נשואים 13 שנים. גרושים 13.5 שנים.

הסיבות שקדמו לפרידה

ורדה: פתאום התחילו חיכוכים בינינו, שנבעו מצרכים שונים ורצונות אחרים בזוגיות. כמו למשל העובדה שאיציק מאד מוחצן ואני ההיפך. הוא אהב חיי לילה ואני אהבתי משפחה. אלו דברים שהיו שם מהתחלה, אבל פתאום התחילו להפריע. ההתעשתות עצמה קורית ביום אחד. קמנו, שוחחנו והבנו שהחשיבה של שנינו והראייה לחיים שונה והגענו להחלטה הדדית שצריך להיפרד.

איציק: אני טיפוס טוטאלי. צריך להרגיש את ה'פשן' והאהבה יום-יום, דקה-דקה. ברגע שהבזקי האהבה האלה הפכו להיות שעה ביום, שהתדירות ירדה, הבנו שזהו. חיפשתי את הריגושים. אני מאוד אוהב אותה, אבל לא סיפקנו ריגושים אחד לשניה יותר.

ורדה: חוץ מזה חשבתי לעצמי, 'הוא כזה מדהים. למה שאחרות לא יהנו ממנו'.

רגע הפרידה

ורדה: היה לי קשה. למרות שזו הייתה החלטה מחושבת ולחלוטין הבנתי שאנחנו מאוד שונים, העובדה שאיציק הוא בעלי השני הכבידה. היה לי נורא קשה להודות בכישלון פעמיים. עם זאת, לא היה בכי. זה משהו שהרגשנו עמוק בפנים שהוא לטובתנו.

איציק: עוד בתחילת היחסים בינינו היא אמרה לי: 'אלו הנישואים האחרונים שלי' ונאחזה בזה בציפורניים. אני לחצתי להיפרד והיא אמרה 'לא'. היא הקריבה המון. אני הייתי 'חרא'. ורדה היא אישה של איש אחד. היא כולה איתו והיא מתחברת לעולם שלו ולשטחי ההתעניינות של הגבר שהיא נמצאת איתו. למשל - איתי זה היה כדורגל. עם רני, בעלה הנוכחי, מוזיקה קלאסית.

ורדה: אני אהבתי אותו מאוד, אבל החלטתי שהחיים שלי יותר יקרים מהתחושות. התגברתי על האגו. כתבנו הסכם יחד על המחשב הביתי, חילקנו בינינו את הרכוש. לא היו ויכוחים. שנינו כאלה ותרניים ולא חומריים. החלטנו גם על מזונות. שהוא מעולם, אבל מעולם לא שילם בזמן... תמיד לפני הזמן ויותר. הוא תמיד קנה לבנות עוד. עוד בגדים, מתנות, דברים לבית הספר. בחיים לא היו ויכוחים על רקע כספי. לכבוד הפרידה הוא קנה לי עגילי יהלומים.

איציק: כשהלכנו לעורך דין לסדר את ההסכם ולתת לו תוקף, כשהוא הגיע לסעיף של סכום המזונות, אני אמרתי לו, "תוסיף, תוסיף".

איך הגיבה הסביבה?

ורדה: לא סיפרנו על ההחלטה שלנו להיפרד לאף אחד. אם היינו משתפים אחרים, בטוח היו מנסים לגשר בינינו. ובאמת אחרי שגמרנו עם הכול והודענו לחברים, היה הלם. היו כאלה שממש כעסו עלינו, איך לא שיתפנו אותם. בסך הכול היינו זוג די ידוע בעיר.

איציק: היינו במיטב שנותינו, היינו מאוד יפים.

ורדה:והיינו גם חברים מדהימים. כל הזמן הלכנו יד ביד, אפילו מהרבנות. יצאנו יד ביד. זה משהו מאוד סמלי, אבל אמרנו גם לעצמנו וגם לחברים שאנחנו מאוד אוהבים ומאוד חשוב לנו אחד מהשני, אבל אנחנו לא יכולים לממש את זה בזוגיות.

רגע הבשורה לילדים

ורדה: בהתחלה חשבנו איך נעשה את זה ואז החלטנו שהכי נכון לנו לא לתכנן, משום ששנינו מאד ספונטניים. בדיעבד זו הייתה החלטה נבונה. קראנו להם לסלון ואמרנו להם שהחלטנו להיפרד. הם הסתכלו עלינו, היה רגע שקט ואז הם התחילו לצחוק. הם לקחו את זה ממש בקלות.

איציק: זה היה הכי 'לייט', הכי בכיף. היה בזה משהו מאוד נכון.

ורדה: אולי בגלל שגם ככה החיים שלנו לא היו שגרתיים, בגלל העבודה שלו. איציק היה עובד הרבה בלילות. אמנם אף פעם גם לא רבנו, אבל היינו מאוד שונים. איציק היה קצר רוח ואני שאנטי וכשהוא לא היה בבית, היה הרבה יותר רגוע. ליאורי, הבת שלנו, אמרה לנו שזה הדבר הכי טוב שיכולנו לעשות עבורן. דווקא ליהי, הגדולה, שהיא לא בת ביולוגית של איציק, לקחה את זה קשה.

עושים יחד

ורדה: את כל החגים אנחנו עושים יחד, כולל המשפחה המורחבת וגרושתו של רני. גם אחותו של איציק אמרה לי: 'התגרשת מאיציק. לא ממני'. היא קוראת לבעלי הנוכחי, גיסי. חוץ מזה, יש לאיציק ולי הרבה דברים משיקים וחשיבה דומה. שנינו חברי בורסה ליהלומים, שנינו מסעדנים. יש לנו אותו עיסוק ולשנינו מאוד חשובה הנתינה לאחר. הבית שלנו פתוח אחד לשני מאז ומעולם.

איך קיבלו אתכם בני הזוג החדשים של האקסים?

ורדה: לבני הזוג שאיתם יצאתי אחרי איציק היה מאוד קשה. הקשר איתו היה חשוב לי, חוץ מזה שבנוסף הוא היה שרמנטי וחתיך הורס. אבל עם רני, בעלי הנוכחי, זה סיפור אהבה. הכרנו במסיבה לפני תשע וחצי שנים, מסיבה שהגעתי אליה עם איציק. איציק, כרגיל, היה חסר סבלנות והלך משם ואני נשארתי וזכיתי. עד אז לא הכנסתי הביתה אף מחזר.

איציק: לי היו חברות לתקופות קצרות, אז לא נהגתי להכיר אותן לבנות. חוץ מאחת שהייתה קצת יותר רצינית וגם היא לא כל כך הבינה איך אנחנו ביחסים כל כך טובים.

ורדה: בהתחלה איציק קצת חשש שיאבד אותי כחברה. היה לו קצת קשה וביום ההולדת הראשון של רני, הוא הזמין אותנו למסעדה שלו ונתן לו מתנה, מעיל מעור זמש שהוא מת עליו עד היום. מאז אנחנו מבלים יחד שלושתנו. נוסעים לטיולים, לא מזמן היינו יחד באיטליה וכשאיציק חולה, שנינו באים אליו ומטפלים בו.

איציק: אני תמיד אומר לרני שהוא עושה אותי בן אדם יותר ירוק. הוא ממחזר דברים.

ממרחק של זמן

ורדה: מרוויחים המון. יש לנו ילדים עם נפש בריאה, אנחנו נהנים, צוחקים המון. היחסים שלנו היום באים ממקום מאוד עמוק. אני לחלוטין מאמינה שבמלחמה יש רק מפסידים ולצערי, המפסידים הגדולים אלו הילדים שעלולים להינזק באופן בלתי הפיך. אם מפרקים חבילה, לעשות את זה בדרכי נועם, כי בסופו של דבר כולם מרוויחים. הרבה פעמים אני אומרת עליו שכבעל הוא היה בעל לא מוצלח בשבילי, אבל כגרוש הוא הגרוש הכי נפלא בעולם. הגירושין שלנו הם מודל לאנשים בסביבה שלנו. הרבה זוגות שמכירים אותנו ועברו גירושין, אמרו לנו 'התגרשנו כמוכם'.

איציק: עבורי, האינדיקציה שלי לבחון עד כמה בן אדם חשוב לי ועד כמה אני אוהב אותו, זה כשאני שואל את עצמי האם אני מוכן לתרום לו כליה. באופן חד משמעי אני יכול לומר שאם אצטרך לכרות כליה בשביל ורדה, אני אעשה את זה. אני מרחם על אלה שיש להם גירושים רעים. להתגרש יפה זה לא מאמץ. אני לא מרגיש שהקרבתי משהו בשביל זה.

"כל הזמן הלכנו יד ביד, אפילו מהרבנות" (צילום: דודו אזולאי)

מעיניים של בת להורים שהתגרשו יפה:

שיאן, בתם הצעירה של ורדה ואיציק, מנהלת את מסעדת "גוסטו" בתל אביב. "כשהייתי בת 10 אמא ואבא קראו לנו לבוא למטה לסלון כי הם רוצים לדבר איתנו. אני זוכרת שהתעצבנו על זה כי בדיוק היינו באמצע משחק. ואז הגענו, הם ישבו על הספה מחובקים. אמא פתחה ואמרה בטון רציני כזה: "בנות, יש לנו משהו קצת קשה לספר לכן - אבא ואמא נפרדים". היה רגע של שקט, הסתכלנו עליהם במבט של "נו, אז?" והתחלנו לצחוק. דיברנו עוד קצת וחזרנו לשחק.

אני זוכרת שזמן קצר אחרי הגירושים שלהם ישבתי יום אחד וראיתי תוכנית בערוץ הילדים בה מיכל ינאי מראיינת ילדים להורים גרושים. היו שם סיפורים קורעי לב, ילדה שבכתה כשדיברה על הפרידה של ההורים שלה והכול היה מאוד רגשי ועצוב. אמרתי לעצמי "רגע, רגע, אני ילדה של הורים גרושים. על מה היא מדברת?" כל כך לא התחברתי. לא היינו במשבר בכלל. אצלנו לא היו מעולם דרמות בבית. במקביל לגירושין של ההורים שלי, גם הורים של חברות שלי התגרשו. זה היה נראה דבר שבשגרה עד כדי כך שיום אחד באתי עם חברה הביתה ואמרתי לאמא שלי "את רואה אותה? ההורים שלה נשואים".

ליוויתי חברות בתקופות שההורים שלהן עברו גירושים מאוד קשים. כשהן פנו אלי לא ידעתי מה להגיד. הן בוכות ואני לא מבינה. הדבר היחיד שאמרתי זה "אתם יודעים איזו בחירה מדהימה הייתה בבית שלי?". בכל מערכת יחסים שנכנסתי אליה אחר–כך בני הזוג שלי מאוד אהבו את הרעיון שאצלנו במשפחה יש קטע של פרידות יפות.

כילדה, לא הכרתי את החברות של אבא, אבל היום כשהוא מכיר לי חברה חדשה שלו, אני מיד אומרת לה "תדעי שאני לא מתכוונת לקרוא לך אמא".