אני יורדת במדרגות ונכנסת לסלון. הסומק המוגזם שמרחתי בהתרגשות על פני זורח באי וודאות לעומת חיוורונו הברור של הקיר אשר למולי.

שם בסלון יושבים תלייני בשובה ונחת, זוג הורים מבוגרים וחביבים בגילאי השישים. היא עטויה במטפחת כהה מותזת וורדים ועוד פרחים בלתי ידועים לבוטניקה. הוא בחליפה שחורה ארוכה, נעליו משטחות באכזריות את הזמן. בום, בום, בום, בתיפוף איטי לקצב הילוכי הן מתנועעות.

***
כשהייתי ילדה קטנה, אכלתי כנף של עוף בארוחת הצהריים ואז, כמה איום, גיליתי בארון חבילת שוקולד חלבי משובח. ירדתי לחצר, טיפסתי על עץ גבוה וחיסלתי את כל החבילה. ואז ירדתי מהעץ, כשהשוקולד מקרטע בבטני, נצמד ונלפת ונוזל בסמיכות על המצפון שלי, שהוא, כידוע, קרוב מאוד לקיבה.

בשכבי על משכבי, זֶכר השוקולד החלבי, שאכלתי אחרי ארוחה בשרית מבלי לחכות שש שעות, הכה בי במלוא עוזו. שבועות רבים התייסרתי בתוך תוכי מן המעשה הנורא וקינאתי קשות בכל הילדות הקטנות והתמימות שהיו איתי בגן, הצדיקות הטהורות שאף אחת מהן לא קיללה את גופה לעד עם החטא הנורא והדביק מעט.

וככה גדלתי, חצויה, מעוותת, מתייסרת, אך יוצרת וחיה עד לעומק במקביל, מינון בלתי נכון של אסור ומותר, כל מה שהיה בי וכל מה שיכלתי לתת, כל שאהבתי, נגד ניגוד גמור את החינוך החרדי בו למדתי, את המערכת, את העקרונות, את ערכי הבסיס ואת אורח החיים שסביב.

הייתי שונה מהם. יצרית יותר, בוחנת לעומק, אוהבת את הקסם המטורף שבטבע, שברגשות, שבדמיון ובאהבה והייתי הילדה הכי רעה בעולם. והרגשתי הילדה הכי רעה בעולם ולכן השתדלתי להיות טובה, תמיד טובה וצדיקה ומשכתי מעל ראשי בהשלמה את החולצה עם הכפתורים שאמורה להירכס עד כדי חנק, את החצאית עם הבטנה החמה, את החליפה ואת הגרביונים. עטיתי בחגיגיות את נעלי העקב ועמדתי נבהלת למול המראה.

בת 18 אני. עוד לא הספקתי לעשות כלום. כל ימי הייתי חנוטה לתפארה בכיסא החמישי בטור האמצעי של הכיתה בסמינר החסידי לבנות, מנסה ללא הצלחה להתחבר למקצוע ההוראה המשמים עד מוות, שאותו למדו כולן.

**
נכנסתי לסלון, חיוורת ושוקטת. מדדו אותי עיניהם של הורי החתן ואמרו כי טוב. חמש דקות אחרי, אני ישובה בחדר הפנימי שליד הסלון ולמולי, מעבר לשולחן, בחור חסידי מבולבל ותוהה, עטוי פאות לחיים ומשקפי פלסטיק ענקיים ממסגרים את עיניו בכח.

הדלת נסגרה מאחורינו, עיניו היו תקועות ברצפה, הרגשתי כל אבר בגופי, כולל הכבד והטחול, ובתוך תוכי ידעתי שהייתי נותנת הכל כדי להיות עכשיו בתקופת בית שני ולהלחם בהורדוס.