באגדה העתיקה על שלגיה שואלת המלכה, האמא החורגת של שלגיה, מדי יום את ראי הקסמים שלה: "ראי ראי, אמור, ענני, היש בעולם יפה ממני?" וכשהתברר לה ששלגיה יפה יותר, שלחה ציד כדי להמיתה. כמו באגדה העתיקה, כשהתברר לרונן שהוא כבר לא "מלך הרייטינג" הוא שכר אנשים כדי שיכו במתחריו. האנשים ברחוב קוראים לאנשים כאלו "חולי אגו", הפסיכולוגים קוראים להם נרקיסיסטים. איך זה נוצר ומה מאפיין?
הכתבה הקודמת בסדרה:
מי משלם על הטיפול? זה שדפק אותי
מנות גדושות של הערצה
אמא של רונן, שהיה ילד יפה תואר ומחונן, הרעיפה עליו מנות גדושות של התפעלות והערצה מגיל רך. היא ניהלה מחברת ובה רשמה את כל "החוכמות" ושימרה את הציורים שלו, כיאות לפעוט מחונן שעתיד לקבל הכרה בבוא היום כגאון הדור. כמו כן, היא סיפקה ככל שיכלה את כל גחמותיו בתחום הביגוד, ההנעלה, החוגים והתחביבים. בבית הספר תמיד הצדיקה אותו וביקשה שחרורים והקלות כדי שיוכל לפתח את כישרונותיו. אין פלא אפוא שילדים מסוגו סובלים בבגרותם מקושי לאמץ את נקודת המבט של זולתם. כשהם מתבגרים, הם מצפים שאחרים יתפעלו מהם בדיוק כמו אמא שלהם ויסכימו לכל דעותיהם באופן מושלם ומוחלט. הנרקיסיסטים נותרים אותם ילדים מפונקים שאינם בוחלים להשתמש באחרים כדי להשיג את מטרותיהם. מסיבה זו כל חייהם הם מאמינים שמקנאים בהם או שהם מקנאים מאוד באחרים. לרבים מהם יש קסם אישי והם גם שוברי לבבות. אבל באותה המידה, לפי אותה שיטה, חסך קיצוני גורם לאותה תוצאה. כלומר, מי שגדל במוסדות, מי שחסר באופן קיצוני בילדותו מבט אוהב ומתפעל, מחפש סיפוק חלופי כל חייו בפרצופו של זולתו ובהישגיו.איכות ההתפעלות ולא הכמות
הַיינְץ קוהוּט, פסיכואנליטיקאי וינאי אשר צמח על ברכי המורשת הפרוידיאנית, הסביר שההערצה איננה רק פונקציה של כמות ההתפעלות שניתנה או נעדרה, אלא של איכות אותה ההתפעלות. כלומר, אמא של רונן העניקה לו אהבה בתמורה להישגיו הבולטים בגן והופעותיו באירועים משפחתיים וכך נוצרה החוויה הראשונית הכאובה שלו שהוא ילד נאהב רק כשהוא ילד מוצלח.
כשרונן בגר, הוא פיתח קריירה מוזיקלית מפוארת, אבל כל חייו הזדקק למחיאות כפיים כמו לחמצן על מנת לחוש נאהב. אחד מסימני ההיכר המובהקים של רונן בעיני חבריו היתה תחושת המיוחדות וההתנשאות שהקרין. רק בודדים השכילו להבחין שתחושות אלו הן אמצעי הגנה כנגד תחושות קשות של נחיתות, חוסר ערך ושנאה עצמית - תחושות שביטא בהתפרצויות רגש קיצוניות בכל פעם שהיה מופע בלתי מוצלח או חוזה שלא נחתם. יוצא אפוא שכשאנו נתקלים בנרקיסיסטים עלינו לזכור שמאחורי מסיכה חיצונית זוהרת, מסתתרות תחושות מעיקות של בדידות וכאב.התפתחות אופטימלית
לשיטתו של קוהוט הילד מפתח מידה נאותה של אהבה עצמית כאשר הוא חש עצמו אהוב בזכות עצמו ולא רק דרך התפקיד שהוא ממלא. כלומר, אילו אמא של רונן הייתה מגלה אהבה כלפיו גם בזכות עצם קיומו ולא רק בגלל הצלחותיו, רונן היה מפנים בתוך עצמו דמות של אם שאוהבת אותו בחולשותיו ובהצלחותיו ואז גם כשהיא לא נמצאת לידו הוא מסוגל לחוש את עצמו מוערך.
מטבע הדברים גם כשמתפתחים בצורה בריאה נותרת מידה מסוימת של הזדקקות לאישורים ומחמאות גם ממקורות חיצוניים, אבל מידת ההזדקקות הסבירה מאפשרת לילד להעריך את עצמו ובה בעת להותיר מקום לאהבת הזולת. כך הוא גדל למבוגר בריא בנפשו.השלמה עם החולשות
המטרה של הטיפול באנשים נרקיסיסטיים היא לפתח אצלם יכולת לקבל את עצמם על מגרעותיהם וחולשותיהם וכשדועכת הקריירה או מתנפצת על גלי המשברים הם חשים תחושה עמוקה של קטסטרופה. מטבע הדברים גם כאשר הם כבר כבשו פסגות בולטות של הצלחה, שום פסגה אינה מספיק רמה ואינה מספקת אותם באמת. להיפך, אותה פנטזיה גרנדיוזית על פסגות ההצלחה שטרם נכבשו, מטרידה אותם ולפעמים גם מעבירה אותם על דעתם, כמו שקרה לרונן כשנקט באלימות כלפי מתחריו.
מטרה לא פחות חשובה היא לפתח אמפתיה כלפי הזולת - לנסות להראות ולפרש למטופל בזהירות גם את נקודת המבט של הזולת. במקרה של רונן, לנסות ולהסביר גם את נקודת המבט של אותם מפיקים שדחו אותו על הסף.איך עושים זאת?
לשיטתו של קוהוט המטפלים צריכים ליצור קשר טיפול אמפתי לצורך ויחס לבבי נטרלי. כשמאזינים לדברי הרברבנות והיוהרה צריך להבליג על ההתנגדות הראשונית ולנסות לשים את עצמך במקום של הבדידות והכאב שמסתתרים מבעד לחזות הזוהרת. לשיטתו, האמפתיה היא התנאי ליישום הכלי המרכזי שהוא פרשנות.
לאחר שנוצר קשר רגשי מיטיב, ניתן בהדרגה לנסות ולפרש לנרקיסיסט את התנהגותו באמצעות יחסי הטיפול. כל פירוש צריך להיעשות בצורה זהירה ביותר, כדי שלא יחווה כדברי ביקורת. לצורך כך עדיף להשמיע בצורה מאוזנת הערכה והתפעלות מצד אחד ודברי פירוש המצמיחים תסכול מצד שני. למשל מפרשים את הזעם שמתעורר במטופל כלפי גבולות הקשר או כלפי פרידות. מנקודת מבטו הוא אינו מבין למה למרות סבלו יש למטפל חיים משלו והוא אינו יכול להתפנות אליו גם מעבר לשעה הטיפולית כפי שנהגה אמו בשעתו. דפוסים אלו של התערבות עשויים להצמיח בהתערבות עקבית וממושכת סוג של חוויה מתקנת. כאשר היחס של המטפל תומך ומאפשר היחשפות לתסכול אופטימלי, ניתנת למטופל סוג של הזדמנות שנייה לחוויה מאוזנת במסלול ההתפתחות הנפשית בריאה. ד"ר דפנה כצנלסון בנק היא פסיכולוגית קלינית בכירה, בעלת קליניקה בת"א, מלמדת בקריה האקדמית קריית אונו ובאוניברסיטת חיפה.
