בכל מקום אחר, בכל מדינה מתוקנת, אדה מירבל בת ה-13 וחואן מנואל בן ה-19 לא היו נאלצים לעבור דרך אתר פסולת עצום בדרכם לבית הספר, לחיות לצד נהר מזוהם ובתוך ביוב זורם בחורף, או לגור בבתים ששוויים אינו עולה על מחירו של כלי נגינה פשוט. אך כאלה הם חייהם של השניים, ושל 25 אלף משפחות אחרות בשכונת העוני קטוארה שמחוץ לבירה אסונסיון בפראגוואי: חיים בעוני מכמיר לב, ובלבו של אתר פסולת שבו הם מוצאים את פרנסתם בדוחק.
כפתורי סקסופון מפקקי בקבוקים ישנים
חואן מנואל, הידוע בשכונה כ"בבי", מנגן בצ'לו. הצ'לו עשוי מפחית שמן, עץ שמצא במזבלה, ומפתחות הכיוון עשויים מכלי ששימש פעם ליישון בשר ולהכנת ניוקי. צ'לו של נגנית אחרת בתזמורת עשוי אף הוא מחומרים ממוחזרים בלבד, ומפתחות הכיוון שלו עשויים מעקב של נעל ומברשת שיער. כפתורי הסקסופון של הנגנים בתזמורת עשויים מפקקי בקבוקים ישנים. "החיים שלי לא היו שווים דבר ללא מוזיקה", אומרת אחת מהנגניות ואדה מירבל ממהרת להסכים: "כשאני שומעת צלילי כינור, אני מרגישה פרפרים בבטן. אני לא יכולה להסביר את התחושה".
פאביו צ'אבז, עובד סוציאלי ומורה למוזיקה אשר יזם, הקים ומלווה את התזמורת מיומה הראשון, הסביר בראיון ל-NBC כי התזמורת היא הרבה יותר מקוריוז חולף: "אנחנו רוצים לתת לילדים האלה ולמשפחות שלהם דרך מילוט משכונת העוני והמזבלה. אז אנחנו עושים את הבלתי אפשרי, ומארגנים להם הופעות גם מחוץ לפראגוואי, כדי שיראו עולם, כדי שיכירו אותם".
המטרה: לבנות כלי נגינה באפס מימון
הרעיון נולד במוחו של צ'אבז לפני חמש שנים, כשביקש להקים בית ספר קטן למוזיקה בקטוארה כדי להרחיק את הילדים מהרחוב, מצרות ומחיי פשע. היתה רק בעיה אחת: ברשותו של צ'אבז היו רק חמישה כלי נגינה ואפס מימון. או אז פנה המורה הצעיר לניקולה גומז, אחד מעובדי המזבלה במקום ובעל כשרון נדיר לבנייה ולמוזיקה, וביקש ממנו למצוא חומרים לכלי נגינה שיוכל להרכיב. באפריל 2014, הכלים שבנה גומז בסדנה הקטנה שלו ליד המזבלה, כבר יוצגו במוזיאון המוזיקה של פניקס, אריזונה, לצד הפסנתרים של ג'ון לנון והגיטרות של אריק קלפטון.
שני קולנוענים מקומיים, המלווים את התזמורת במשך שנים, הקימו למענה עמוד פייסבוק, והעלו טריילר לסרטם ביוטיוב ו-וימאו שזכו כבר למליוני צפיות, ואף הקימו אתר שבו ניתן לתרום לתזמורת הצעירה. הנה הצצה קצרה לסיפורם מעורר ההשראה של נגני התזמורת הצעירים:
