מיכל דביר בשיתוף פסיה, צ'רנה, טובה, אסתר (הרוקמת) ושרה מקיבוץ רשפים, תפרו יחדיו את שמיכת הטלאים לתינוקות הראשונה שלהן, במסגרת מרכז "פנאי-לי". מיכל עבדה במשך שלושים שנה כמורה לאומנות. עם הטלאים היא מתעסקת כבר עשרים שנה, ולפני כחמש שנים פנו אליה מהקיבוץ בבקשה שתפתח מרכז תעסוקה לקשישים. "קוראים למקום פנאי לי כדי שאנשים לא ירגישו שחייבים לבוא, אלא יבואו מתי שרוצים ונוח להם. זה הפנאי שלהם", היא מסבירה. חמש הקשישות, איתן החלה מיכל לעבוד, ביקשו להכין עבודת טלאים וכך נולדה השמיכה. מאז הן תופרות שמיכות לכל נכד שנולד למי מהן.

>> רוצים לתפור שמיכה בעצמכם? בואו ללמוד איך <<

חומרים: השמיכה עשויה בדי כותנה, מילוי אקרילן, חוטי רקמה רגילים ובד אחורי – כולם תפורים במכונה. את האפליקציה מבד לבד ואת הסרט ההיקפי (binder), תפרו הבנות ידנית.

סיפורן של שמיכות נוספות:

מידות: השמיכה במידות של 8 ריבועים על 6 ריבועים, כאשר מידת כל ריבוע היא 5X5 אינץ'. בסנטימטרים, מידות השמיכה הן בערך 100X80.

דוגמה: הבסיס היה ריבועים בכל מיני צבעים. כדי לפשט את העבודה, החליטה מיכל שייעבדו בצורה קצת שונה: לכל ריבוע בד צבעוני חיברו מיד חומר מילוי ובד תחתון. לאחר שכל ארבעים ושמונת הריבועים היו מוכנים, חיברו אותם יחדיו. הוסיפו בד אחורי חלק ויפה ורקמה בצורת חתול באפליקציה, עשויה מבד לבד, במרכז השמיכה. "עכשיו עשינו שמיכות עם פרפר ועם שפן", מספרת מיכל.

בחירת הצבעים: השתמשו בבדים שהיו במרכז התעסוקה באותו הזמן, והשמיכה יצאה מאוד צבעונית. חלק מהבדים בהם השתמשו הן קיבלו, ואת מקצתם קנו.

זמן עבודה: "המון זמן", אומרת מיכל. "כמה שבועות, כי עוד לא ידענו איך ומה עושים". עכשיו הן תופרות שמיכה בפחות זמן. העבודה בתעסוקה מבוססת על שיתוף פעולה עצום בין מיכל לקשישות: האחת חותכת, השנייה רוקמת, השלישית מחברת. מיכל מוסיפה שכל אחת מביאה ליצירה את הרוח הנפשית והכישרון האישיים שלה.

עוד: שנה לפני חגיגות 50 שנה למדינה, פרסמה אגודת הטלאים קול קורא לתערוכה לכבוד המאורע. מיכל הכינה עבודת טלאים גדולה מאוד, בערך 2X2.5 מטר. רקע השמיכה לבן, בכחול תפרה את הספרות 50 "ובתוך כל הדבר הזה שיבצתי 50 תמונות מחמישים שנות המדינה", היא מספרת בגאווה. שלושה חודשים תכננה ועשתה ניסיונות, בשיתוף ובעזרת בעלה, ועוד שלושה חודשים ביצעה ותפרה. התערוכה נדדה ברחבי הארץ, ובסופה זכתה עבודתה בתואר העבודה המצטיינת. באגודה החליטו, אם כן, לשלוח אותה לתערוכה שנערכה כשנתיים אחר כך בבית הקונגרס בשטרסבורג שבצרפת. מיכל נסעה לתערוכה והתרשמה מאוד ממה שראתה. "היו שם עבודות יפיפיות, לא הבנתי מה העבודה שלי עושה שם. הייתי שם כמו עליסה בארץ הפלאות". "ועכשיו," היא מספרת, "במקום להיות תלויה בכנסת, היא מקופלת בארון".

עוד ועוד: לפני 10 שנים התאבדה הדר, בתה הבכורה של מיכל. במלאת שנה למותה, בחרה מיכל לעשות אזכרה אחרת. "עשיתי לה תערוכה של כל יצירות הטלאים שלי, והכנתי לזכרה שתי עבודות טלאים". האחת היא שמיכה במידות 60X60 ס"מ, בכחולים ולבנים. העבודה מבוססת על תמונתה האחרונה שצילמה מיכל. בצילום הדר פורסת ידיים לשמיים, "כאילו היא עולה השמיימה". השנייה במידות 1.5X1.0 מטר בגוונים לבנים וקרמים. הדר היתה אמורה להתחתן, ומיכל תכננה להפתיעה ולטלוא לה חופה. במחצית עבודתה הדר התאבדה, ומיכל לקחה את כל בדי החופה, הדפיסה על הבד תמונות של הדר, מילדות ועד לתמונתה האחרונה, ויצרה מכל זה "אלבום תמונות שלה בצורה של שטיח טלאים". על שמיכות אלה עבדה במשך חודשיים-שלושה והתערוכה הוצגה במוזיאון בית שטרומן שבעין-חרוד, מקום הולדתה.

מיכל ביחד עם השמיכה שהכינה לאזכרה של ביתה (צילום: מיכל דביר)
מיכל ביחד עם השמיכה שהכינה לאזכרה של ביתה (צילום: מיכל דביר)