העגבניות המשווקות בארץ במשך כל השנה, גדלות ברובן בתנאים מוגנים בחממות ובבתי רשת. צורת גידול זו מאפשרת לספק לצרכן עגבניות באיכות גבוהה. החממה מגינה מפני פגעי מזג אוויר והמזיקים, ובית הרשת מגן כנגד מזיקים על ידי רשתות מיוחדות, המונעות מעברים מבחוץ פנימה. ניתן כמובן לגדל את העגבניות בעונת הקיץ גם בשדה הפתוח או גינת הבית ללא הגנה, אך יש לקחת בחשבון שהגידול יותקף כנראה על ידי מזיקים שונים ווירוסים.

מגוון זני העגבניות רחב, וזן אחד שונה ממשנהו בהתאמה לעונת הגידול, בטעם, בצבע, בגודל ובצורה. ישנם זני עגבניות שטופחו לעמידות כנגד מחלות קרקע שונות ונמטודות. זנים אלה יהיו זנים המועדפים לגידול בגינת הבית.

גידול עגבניות בגינת הבית וקטיפתן בשלות, יחזיר לעגבניה את הטעם של פעם. טיב הטעם שייך לעיתים לזן. ניתן לגדל עגבניות אשכולות, שהן בד"כ עגבניות טעם, או עגבניות המיועדות לתעשייה, המכונות "תמר", שצורתן מאורכת וטעמן מתוק, אך יש לזכור שקליפתן עבה יחסית. עגבניות שרי הן אופציה מתאימה נוספת.

צורת הגידול של זני העגבניות השונות דומה וההבדלים מתמקדים בעיקר בדרישות שונות למים ולדשן. את העגבניות ניתן לגדל שרועות על גבי הערוגות, או לתת להן לטפס על חוטים (הדליה). עגבניות שרועות מזנים מסוימים מניבות תקופה קצרה ומרוכזת, בעוד שהזנים שדורשים הדליה, הם זנים שגידולם נמשך תקופה ארוכה וניתן להנות מתוצרתם במשך כל הקיץ.

>> טיפים לגינת תבלינים ריחנית - מגוונים את הסלט

>> כשמסיימים לאכול, לא זורקים לפח האשפה. בונים קומפוסט לחצר, לדישון הגינה

>> גינה בקטנה - במקום לתת קערת סלט במתנה, אפשר לתת את הסלט עצמו

הכנת הקרקע

העגבניה אוהבת חום, שמש ישירה וקרקע עשירה. רצוי לגדל בקרקע שהוסיפו לה זבל אורגני או קומפוסט בכמות של 10 ק"ג למ"ר. יש להצניע את הזבל לעומק של 31 – 20 ס"מ, וניתן להוסיף גם דשן כימי ביסוד זרחן – סופר פוספט מגורען בכמות של 152 גר' למר', ואשלגן - אשלגן כלורי בכמות של 50 גר' למ"ר.

חיפוי קרקע והדליה

רצוי לחפות את הקרקע גם אם מגדלים עגבניות שרועות, וגם אם מגדלים בהדליה. החיפוי המומלץ הינו חיפוי צהוב, שבנוסף ליתרונותיו בהגנה מפני וירוס צהבון האמיר, היריעה מונעת מגע של העגבניות על הקרקע ופגיעה בפרי. יריעה צהובה אטומה לאור מונעת גם נביטת עשבים. חיפוי הקרקע יונח על פני כל הערוגה, ויחוזק בשבילים באדמה. הטפטוף יונח מתחת ליריעה וליד כל טפטפת יחתך הפוליאתילן ושם ישתל השתיל.

ההדליה תתבצע באמצעות עמודי עץ או ברזל, באורך של 30 – 25 מטר, המוצבים במרווחים של 2,5 מטר. בין העמודים יש למתוח חוטי ברזל מגלוון בעובי של 2 מ"מ. עם התפתחות צמח העגבניה מותחים חוטים נוספים צמוד, כל 30 ס"מ.

השקיה ודישון

ההשקיה היא בטפטוף על פי התאדות וגודל הצמח. במאי משקים בכמות של 4 ליטר למ"ר ליום, ומגדילים את המנה עד ל- 8 ליטר למ"ר ליום בשיא הקיץ. הדישון נעשה במשך כל תקופת הגידול, בייחוד אם מגדלים בהדליה לאורך כל הקיץ. מדשנים בדשן מורכב 20:20:20 בתחילת הגידול, בכמות של 5 גר' ל 10 מ"ר ליום, ומגדילים המנה עד כמות של 20 גר' ל-10 מ' ליום. במידה ואין אפשרות לדשן באמצעות מערכת ההשקיה, ניתן להמיס את הדשן במשפך ולזלף ליד הטפטפות לפני ההשקיה.

וירוס צהבון האמיר

העגבניה רגישה לוירוס צהבון האמיר שמועבר על ידי כנימת עש הטבק. ניתן להבחין בצמח נגוע כשרואים שהגידול נעצר והעלווה בקודקוד צהובה ומכווצת. הפגיעה בוירוס בשלב מתקדם של הגידול אינה מונעת להמשיך ולקטוף מן הפירות. את נזקי הוירוס ניתן להפחית בעזרת מספר אמצעים:

1. גידול על יריעת פוליאתילן צהובה – חיפוי קרקע, יריעות אלה מונעות או מקטינות את ההדבקות בוירוס על ידי משיכת הכנימות אליהן, והשמדתן במגע עם הפוליאתילן.

2. שימוש בזנים עמידים לוירוס צהבון האמיר.

3. גידול עגבניות שרי, שהן בעלות כושר צימוח חזק מאוד והצמחים יכולים להמשיך להתפתח ולחנוט גם לאחר תקיפות הוירוס.

4. הגמאת השתילים עשרה ימים לאחר השתילה בקונפידור. שימוש בחומר לא ימנע לחלוטין נגיעות בוירוס אך יקטין את הנזק. יש לשים לב שהחומר רעיל. יש להקפיד על הוראות היצרן ואסור להשתמש בו בקרבת צמחים נושאי פרי.