היתקלות מקרית של נעמה בן תנחום, תושב כפר תבור, בעבודות טלאים של בני כת האיימיש בארצות הברית, לפני למעלה משלושים שנה, היא הטריגר לעבודות הטלאים שאותן היא עושה כיום. העבודות נחרטו בזיכרונה, ועם יציאתה לפנסיה בחרה להגשים חלום ישן. למה לא הגשימה אותו קודם? מכיוון שבצעירותה, בהיותה בת קיבוץ שרצתה ללמוד מלאכת יד, הסבירו לה שכבר יש בקיבוץ מורה לאומנות. השמיכה האחרונה שנעמה תפרה נעשתה בשביל נכדה, יונתן, לכבוד יום הולדתו השני. נעמה מספרת שזו אחת השמיכות הפשוטות שהיא עשתה, אך מדגישה ש"יחד עם זאת יש בה משהו מיוחד". בואו נלמד איך היא עשתה את זה.

חומרים לשמיכה של נעמה: השמיכה עשויה בדי כותנה שנקנו במיוחד למטרה זו. משיקולים אסתטיים, נעמה לא משתמשת בבדים ישנים לשמיכות טלאים לתינוקות, והמילוי סינתטי (אקרילן).

מידות: 150X200 ס"מ, "זו מידה סטנדרטית לשמיכה", אומרת נעמה. השמיכה מורכבת מחמישים ושישה בלוקים, שמידותיהם בערך 20X20 ס"מ.

הסבר: נעמה בחרה לשלב ריבועים קטנים ומשולשים ליצירת ריבוע גדול (הבלוק). כל השמיכה תפורה במכונה: ריבועים, משולשים, תיפורים וחיבור שלוש השכבות. הטכניקה פשוטה – הצבעוניות עושה את השמיכה למיוחדת.

צבעוניות: עבודות בני כת האיימיש, שהיו מקור השראתה, מאופיינות במונוכרומטיות (חדגוניות), ואילו עבודותיה של נעמה מאוד צבעוניות. "כל החיים נמשכתי לצבע, ואין גבול לצבעים" אומרת נעמה.

השמיכה של יונתן צבעונית במיוחד, ונעמה מסבירה שאין בה התלבטות מה יתאים ומה לא, היא מסתכלת ומיד יודעת. נעמה מוסיפה שלא כולם משקיעים כשמדובר בשמיכות לתינוקות, אך היא בוחרת בטכניקות מסובכות, בצבעוניות עזה ובכלל היא משקיעה בשמיכות זמן ומאמצים רבים. כשתפרה שמיכה לנכדה נוספת, אשר אמה וטרינרית, שילבה בה איורים של חיות. "ראיתי שיש בד שאפשר לגזור ממנו פרה, סוס, חזיר ואפרוחים", היא נזכרת.

סיפורן של שמיכות נוספות:

זמן עבודה: נעמה אומרת שתפרה את השמיכה די מהר, תוך פחות מחודש. העבודה על השמיכה הייתה קלה ולא מאוד מורכבת לעומת עבודות אחרות שעשתה. "לאח של יונתן יש שמיכה עם שלוש דוגמאות שונות ומורכבות בשמיכה אחת", מסבירה.

עוד: בצעירותה, לאחר שהקיבוץ דחה כזכור את בקשתה ללמוד מלאכת יד, הלכה ללמוד לתואר אחות מוסמכת. היא הייתה אחות בכפר, במושב ובעיקר בבית חולים העמק, שם אף הייתה מנהלת מחלקה. כשיצאה לפנסיה הלכה ללמוד את אומנות הטלאים באופן פרטי עם חברה. עם הזמן החברה פרשה ונעמה נשארה ללמוד עוד ועוד, וכיום היא מכורה, לדבריה. נעמה מספרת שהיא עובדת מדויק: מציירת על נייר, גוזרת ותופרת, וכל זה נעשה בחריצות ובתשוקה למלאכה.