עולם הנוי לא חדל מעולם לחפש נתיבות ולהלך בעקבותיהן ובעקבות טעמיו לכיוונים חדשים. אחרי קרוב למאה שנים של נוי פרטי וציבורי בישראל, אי אפשר לומר שמצאנו דרך מלך כלשהי, שהרי רבות הן הדרכים, מסתבר. הגינה שתוצג כאן, גינה שמתכננהּ ומבצעהּ הוא החתום מעלה, היא גינה הררית (קריית טבעון בגליל התחתון) עם מדרון חריף יחסית ובסביבת חורש טבעי מוכר וידוע.

מנתונים אלה מתחילה ההתייחסות והתכנון שלה; מדרון קיים, שלכאורה הוא פחות נוח, אלא שהוא עובדה, ומסד החיים והנוף בסביבה הזו. מדרון שלא רצינו לבטל אותו על ידי בניית קירות עצומים או חציבת טרקטור לתוך ההר ולהפוך אותו למישור. נהפוך הוא, מהמדרון ההררי שאפנו להפיק את המיטב; מופע סלעים, צמחיה לא פורמלית, נתיבים פתלתלים, פינות ישיבה ומסתור, חיות בר (צב וקיפוד, ציפורים ועוד). עולם שלם שהוא נוף ונוי, דרך חיים שאינה אדנותית, אלא זורמת עם הקיים.

הלקוחות, זוג בראשית שנות הארבעים שלהם עם שלושה ילדים, הציבו עוד משאלה; נחל שיזרום במדרון, מקווה מים בקצהו, צמחיית מים, דגי זהב, עם כל הכרוך באלמנט כזה.

כמתכנן, לא היתה לי בעיה עם משאלתם זו, שהרי אם אנו נוטים לנוף קדומים הררי, אזי נחלים וזרימת מים, היו תמיד חלק מנוף ארצנו. ישובים נבנו על מעיין, אבני ההר שימשו לבניין וטרסות, וזו היתה ההזדמנות שלי ללכת בעקבות אבותיי הקדומים. עבודת פיתוח כזו היא עבודה מאוד סבלנית, פרטנית, מיוחדת, שהרי ניצבים מול מדרון עם הסקיצה הראשונית שערכנו, ותמיד העבודה יכולה להפיח בנו ובדמיוננו עוד ועוד אפשרויות לגבי כל אבן לקט וסלע התופסים את מקומם.

הנתון הפיסי

מדרון בגובה 3 מטר, בין הכביש לבית, והם מרוחקים כ-10 מטר זה מזה. דהיינו, שיפוע הוא של 30 מעלות, שיפוע חריף. מעל המדרון מישור יחסי עליו בנוי הבית ושטח דשא מאחור. שטח העבודה שעבר שדרוג משתרע על פני 800 מ"ר בערך, המאפשרים מגוון מופעי גן עשירים.

הצרכים שהוגדרו מראש

א. גישה לכל מקום, שוטטות נעימה במבוכי הגן העתידיים, עבודות אבן המשחזרות נוף חקלאי הררי.

ב. שביל הכניסה לבית, המתפתל בין טרסות וסלעים, עשוי - להבדיל משאר השבילים שייבנו בגן - מאבן מסותתת , מהוקצעת, בנוי על מצע בטון, משום היותו כניסה ראשית וכמענה לאוכלוסייה רב-גילית על כל מאפייניה.

ג. אלמנט מים עשיר ומשתלב.

ד. הצמחייה שתישתל היא צמחיית תרבות אמנם, אבל ברוח חופשית, כרוח צמחיית ההר ממול.

קבענו שהקירות ההכרחיים במדרון, המגשרים על פני הפרשי הגבהים, יהיו כטרסות ההר הקדומות, מאבן לקט מקומית. תוואי הטרסות יהיה כמובן על פי קווי הגובה, עם פתח מעבר לצורך שביל הכניסה העתידי.

טרסות בהר נבנו לעיתים על מחשוף סלע שהיה להן לעוגן פיסי והפך גם לחלק מהטרסות עצמן. אימצתי לעצמי את המראה הזה, ובמקביל לעבודת הטרסות עם אבן הלקט, שילבתי פה ושם סלע מקומי שהונף קשור ברצועה על ידי טרקטור, והונח בזהירות לרגלי הטרסה הנבנית או ממש בתוכה. בעבודה זו חיזקנו את הטרסות בגבן במעט בטון סמוי, שהרי להבדיל מהחקלאים הקדומים שתחזקו את הטרסות אחרי עדרי העיזים שירדו בהן, כאן לא מדובר בתחזוק, ויש צורך בטרסות העמידות בפני פגעי הזמן, בפני ביקור לילי של חזירי בר ובמשחקי הכלבים הגדולים של השכונה.

לרגלי הטרסה ומעליה אפשר להלך על האדמה בנתיב צר, המאפשר גישה לכל חלקי הגן, להנאה ולטיפול.

שתי טרסות נושאות אותנו למישור מרוצף באבן מדרך ללא בטון. דיכונדרה זוחלת שנזרעה בין האבנים יוצרת עימם מרקם ירוק-לבן, רך-קשה, מעניין ויפה לעין. גם במישור שבמרכזו בריכת נוי גדולה (בנפח 3 מ"ק) משולבים סלעים בודדים, ותעלת מים שזרימתה מתחילה מ"מעיין" גבוה יותר, שוצפת בפיתוליה ומגיחה אל הבריכה מאחורי סלע גדול בעל נוכחות רבה. הבריכה והתעלה נבנו על גבי יריעות ניילון שחור ומקצועי וכדי להסתיר אותו מהעין, ציפינו את התעלה ושולי הבריכה בשכבת בטון בהיר ממלט לבן, כך שנוכחות הניילון אינה משמעותית ומטרידה. מישור האבן הזה, המהווה מעין במה מעל הגינה המדורגת, מיועד לישיבה, לטיול ולשהות שקטה עם קולות המים. פנסים מאבן מאירים אותו בלילה והוא עולם קסום בפני עצמו. מכאן, ניבטים הן הכרמל והן גבעות הגליל, ואתה יושב על הגבעה שלך, צופה מערבה אל כל אלה. שבילי אבן מדרך מובילים אותנו גם אל הבוסתן, מרחיקים ומשיבים אותנו מן הבית, פיתוליהם יוצרים נחש אבן בהיר, המתפתל בין הירוק.

הצמחייה

עד כאן תארנו את עבודות התשתית והאבן, שיש להן חותם מאוד משמעותי של אופי ויופי בגינה שתיווצר, ומכאן והלאה סקירת הנוי.

מכיוון שהגינה היא גינה ותיקה שעברה שינוי משמעותי, יש בה מספר עצים בוגרים בני עשרות שנים, שנותרו על מכונם, ויש להם השפעה על הצמחייה לרגליהם וסביבם. ההשפעה, כמובן, מתייחסת לשעות צל ארוכות ובחירת צמחים היכולים לחיות, ללבלב ואף לפרוח בתנאים כאלה. כאן אנו מדברים על צמחי צל מובהקים כמו מיני שרכים ובגוניות, אלוכסיה גדולה (אוזן פיל), מיני וזני אירסין (אירסיניה), מגינית גבוהה, אגפנתוס אפריקני, חיצית הטיפין, קליביה אדומה ודומים. כל הצמחים הללו כאמור מתקיימים בשעות צל ארוכות, יכולים להתפתח ואף לפרוח תחת הצל.

בשטחים הפתוחים המיועדים לגינון אף הם, אפשר היה להרחיב את המגוון לצמחים הזקוקים לשעות שמש ארוכות וכאן שתלנו מינים שונים של מרוות, מיני לבן-עלה (לויקופילום), רוזמרין זקוף, זני ורדים, צמחי תבלין שונים, ננדינה תרבותית ועוד. נשאלת השאלה, מה מחבר בין אלו לאלו, והתשובה פשוטה. המחבר הוא האופי החופשי, הפרוע קמעה. בשמש ובצל הצמחים יגיעו למלוא ביטויים הנופי במינימום התערבות שלנו, וכבר זה מוסיף הרבה למראה הכללי החופשי, הדומה למראה על הגבעה הטבעית שממול. כפי שצויין לעיל, שטח העבודה הגדול יחסית מאפשר להגדיר שטחים לנוי ושטחים חפים מנוי שעצי פרי יתפסו את מקומו. תחת עצי הפרי האדמה נשארת חשופה, מתוך מגמה שעשביית החורף-אביב תודבר בשיטות החקלאיות הקלאסיות של מספר סבַבֵי תיחוח, מה שייצור שכבת חיפוי יבשה, יכניס זבל ירוק לאדמה, יעשיר את חיי האורגניזמים וישמור על מראה יפה ונקי.

קיבלנו, אם כן, גן המטפס על צלע ההר עד פסגתו. הטיפוס הוא אותו טיפוס שחווה האדם שחי כאן לפני 2000 שנה; מעלֶה בָּשביל, סלעים וטרסות סביבך, נוף ירוק וחופשי עוטף אותך, קולות זרימת המים מאי-שם. כן, אותו טיול אז ועכשיו. ההתערבות "הכירורגית" שלנו היתה מינימלית אם בכלל, ולזה אני קורא גינה שהיא שיקום נוף, עבר ועתיד, טבע ואדם ורוח טובה ביניהם.