בשנת 1995 הבאתי לארץ, ממשתלה בקליפורניה, ייחורים מושרשים של מעוג ימי. מוצא הצמח באגן הים התיכון, והוא נפוץ בגינון בקליפורניה, בעלת האקלים הים-תיכוני. במקום תפוצתו הטבעי הוא גדל על סלעים ואבנים באזורים יובשניים קרוב לחוף ים.
הסוג שייך למשפחת החלמתיים, כמו ההיביסקוס, ואכן, גם מי שאינו בוטנאי, יראה את הדמיון של הפרחים.
מעוג כולל 25 מינים, בעיקר באזור הים-התיכון, ובארץ גדלים בר 4 מיני מעוג, מרביתם חד-שנתיים.
זהו שיח בינוני, הגדל עד לשני מטר גובה ורוחב, בעל קצב צימוח מהיר. הצמח מעוצה (עצי) בחלקו התחתון ועשבוני ורך בחלקו העליון. העלים דומים לעלה האדר (מייפל) בעלי חמש אונות. שני צידי העלה שעירים וצבע העלים אפור-ירקרק. שעירות העלה היא תכונה מרמזת על האפשרות שמדובר בצמח חסכן במים. הפרחים מתפתחים בחיקי העלים, וכאמור, הפרח מזכיר את פרחי ההיביסקוס. הפרח גדול, קוטרו 8 ס"מ ומתוך עלי הכותרת בולט עמוד העלי והאבקנים. לפרח צבע וורדרד עם עורקים כהים, ובמרכז הפרח כתם כהה בצבע מג'נטה. הפריחה מתחילה בסתיו, שיא הפריחה באביב ובהמשך, פריחה ספוראדית. צמחים השתולים בחצי צל, פורחים תקופה ממושכת יותר. פריחה סתווית חשובה לנו בגן, מאחר וסוף הקיץ היא תקופה דלה בפרחים.
המלצות לשתילה ואחזקה
מעוג ימי יגדל בתנאי צל חלקי או שמש מלאה, בכל חלקי הארץ בקרקעות מנוקזות, רגיש למים עומדים. בשפלה מומלץ לשתול בחצי צל, באזורי הנגב החמים בתנאי צל מלא ואילו באזורי ההר בשמש מלאה. עמיד לטמפרטורות המינימום השוררות באזורים אלו, אפילו נהנה מהם. באמצע הקיץ, ובפרט כאשר הוא שתול בתנאי שמש, השיח מקבל מופע אופייני של צמח ים-תיכוני, "צמח פסיבי", כמו שאנו מכירים את מופע הקיץ של צמחי הבר הרב-שנתיים של ארצנו. קצת סבלנות, ואז, עם ירידת הטמפרטורות בלילות, הוא יתעורר לחיים. יסתפק בהשקיה בינונית ולאחר התבססותו יסתפק בהשקיה אחת לשבועיים.
לאחר הפריחה באביב, מומלץ לגזום את החלקים העליונים והעשבוניים של השיח תוך הורדת כשני שליש ממנו. בהמשך הוא יתחדש מחלקיו התחתונים, קצב גידולו מהיר וכך נשמור על צמח צפוף.
אני ממליצה לשתול אותו בגן בצל העצים, במפנה צפוני או מזרחי, או כצמח מיכל המוצב בכניסת הבית המוצלת. מתאים לשמש כצמח רקע לצמחים עשבוניים רב או חד-שנתיים וכמובן צמח חובה בגינה השמה דגש על צמחיית הבר הים-תיכונית.
להשיג במשתלות.
