מה הקשר בין טקסטיל לאדריכלות, לתכנון דיגיטלי, לחיתוך בלייזר או לתהליכים תרמיים? כולן דרכים שונות שבהן משתמשים היום כדי לעבד את "החומר הטקסטילי" – כבר לא סתם בדים – ליצירה בעלת נפח, פיסולית לעיתים. תערוכת "D3 בעיבוד טקסטיל",
המוצגת בימים אלה במבואת הכניסה של ויצו חיפה (עד 24 לחודש), מציגה בדים שנעשו עליהם מניפולציות שבעקבותיהן הם איבדו את אופיים הדו-ממדי השטוח. חלק מהעבודות שייכות לתחום עבודת היד, חלקן משלבות קראפט וטכנולוגיות חדשניות, אחדות מהוות תשתית לתוצרי טקסטיל, ואחרות חורגות מהשימושי אל גבול האמנותי.
"ארוגים בתודעה", תערוכת הטקסטיל שהוצגה במוזיאון ארץ ישראל לפני שנה, הפנתה את הזרקור לעשייה האמנותית בטקסטיל בארץ. שתי עבודות מתוכה מוצגות גם בויצו חיפה, וכל היתר חדשות. כמעט כל המציגים הם בוגרי המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, הייחודית מסוגה בארץ. מחלקה לעיצוב אופנה יש גם בויצו, "וכשמתכננים בגד, תמיד מעבירים את הבד עיבוד נוסף, עושים לו מניפולציות – קשירה, רקמה, שכבות. למקום הזה התערוכה הזו מאוד רלוונטית".
הנה כמה מהעבודות המוצגות בתערוכה:
כאלכימאית מתרבות קמאית, מפיקה אירית דולמן צבעים חמים מחומרי טבע מקומיים: עלים, שורשים, קליפות עצים ופרחים. בעברה של דולמן לימודי אדריכלות ועיצוב פנים, לימודים בבית הספר "קלישר" לאמנות ושיתוף פעולה עם אילה צרפתי. כאן היא מציגה עבודות מסיבי צמר טבעי ומשי גולמי, המזכירות ספק שורשים ספק פני שטח פראיים.
שירה שובל (מנהלת ספריית החומרים החולונית) ואריאל בלונדר (אדריכלית ומרצה) מחברות בפרויקט Jacquard 2.1 | repTile בין טקסטיל מרובה שכבות, תכנון ממוחשב, חיתוך בלייזר וקילוף סלקטיבי ידני. התוצאה היא מעין חומר חדש בעל צבעונית מגוונת בעומקים שונים, בדומה לאריגה הרב-שכבתית האופיינית לבד הז'קארד.
איילת יונטף מפתחת ומעצבת מוצרים ודגמים למותגים מובילים בארץ וחו"ל (ביניהם גולף וכיתן), מציגה בתערוכות בארץ ובעולם ומרצה בשנקר. אל נפחיות הבדים שהיא מציגה בתערוכה הגיעה בעזרת צביעת בד בשימור (resist dyeing technique) - שיטה שמקורה במזרח הרחוק. הבד עובר קיפול שיטתי בחום בטכניקת פליסה, ואחר כך קשירה וטבילה בצבענים (פיגמנטים) כחולים טבעיים.
כפיר שבת מקפל ודוחס בד וסיבי פלדה, מלפף ומעביר אותם תהליך מתמשך של הרטבה והחלדה בשמש. בסוף הדרך הופכים הבדים לאובייקטים פיסוליים אווריריים שצורתם אמורפית, והם נראים כממצאים לאחר תהליך של התכלות או קורוזיה.
סיון רויז יצרה בפרויקט הגמר המרהיב שלה מ-2011 מבני טקסטיל מעשרות שכבות של בד משי צבוע ידנית, חתוך בלייזר על פי תכנון מוקדם ומוקפד, כשהחלקים החתוכים מחוברים ביניהן בחוט דקיק – טכניקה שמחדירה למבנים תנועה.
עבודת הרצפה של בעלת הנופך הטקסי של ורוניקה מיטלמן וקר עשויה מחוטי מצנחים, בהשראת עולם הארכיאולוגיה. התהליכים שלה מזכירים פעולות כמו חפירה והרס, חקר, גילוי וחיבור מחדש. אריגת החוטים נעשית שכבות-שכבות המעוצבות בווריאציות שונות, עם שימוש בנסתר ובגלוי.
שירי כנעני מציגה שלושה מקבצי עבודות שבוחנים את הקשר בין האובייקט התלת-ממדי למשטח הדו-ממדי שממנו הוא נוצר. היא בודקת צורניות גיאומטרית בקנה מידה ובצבעוניות משתנה, ומכניסה גם אור כ"חומר" נוסף, שמחזק את הממד הנפחי של הבדים. בכך היא משלבת בין התמחותה בהדפס טקסטילי למיומנויותיה כמעצבת תאורה.
על אף פראותן, העבודות של עידית קפלן פרידברג מתוכננות בקפידה מבחינה טכנית. בעבודת יד עמלנית במגוון טכניקות מסורתיות - טוויה, אריגה, רקמה, תפירה, ליבוד וצביעה טבעית – ומתוך התבוננות בטבע, היא יוצרת עבודות בעלות צורניות מורכבת ומרקמים עזי ביטוי.
כמו האותיות שמתחברות למילים ואחר כך למשפטים, ניסחה אורי אפרת בפרויקט הגמר שלה שפה צורנית חדשה (באחת התמונות הגדולות למעלה). היא התחילה בחבל כותנה קלוע ובקשר הבודד, שהתפתחו – בעזרת מחברים שונים ושימוש בטכניקות מגוונות כקליעה, קשירה, תפירה ורקמה – לשלל אובייקטים, קטנים כגדולים.
לילך שפיר מפתחת קולקציות הדפסים עבור מעצבות אופנה כמו מאיה נגרי, רוני בר וקארין A. בפרויקט "אפידרמיס" היא יצרה, בעזרת הטכניקה היפנית המסורתית "שיבורי", צורות תלת ממדיות קצובות, בצבעוניות שחושפת את המקומות הנסתרים והגלויים שנוצרו בתהליך הצביעה וההדפסה.
