רחוב אבולעפיה, 25 במרץ 2015

רחוב אבולעפיה, 25 במרץ 2015

בוקר אחד, שבוע אחרי הבחירות שתוצאותיהן לא מבשרות על שינוי לטובה של מצב הרוח, השגחתי ברחוב אבולעפיה בשלט הטרי הזה. רגלי נשאו אותי בכיוון החץ לברר מה קורה בעומק הסמטה הקצרה.

הנגרים הצעירים, מימין לשמאל: שחר בן חיון, נועם בהט, רן זיו, עוז שנלינג ויאיר אורן (צילום: פייסבוק)

הנגרים הצעירים, מימין לשמאל: שחר בן חיון, נועם בהט, רן זיו, עוז שנלינג ויאיר אורן (צילום: פייסבוק)

זכיתי בגלולה של תקווה: חמישה צעירים (גיל ממוצע 33), הכירו לפני כשנתיים בקורס נגרות של משרד העבודה, מצאו שפה משותפת, הקימו ביחד נגריה, וכבר כמעט שנה, מאז יוני 2014, שהם מתפרנסים ממנה בכבוד, ובלי בוס על הראש:

משור שולחני לא צעיר. רחוב אבולעפיה, 25 במרץ 2015

משור שולחני לא צעיר. רחוב אבולעפיה, 25 במרץ 2015

את הרעיון להקים קואופרטיב יזם נועם בהט. הוא עשה תואר ראשון בכלכלה בארה"ב, ואחרי שחקר, במסגרת הלימודים, קואופרטיבים בוונצואלה, חלם להקים אחד בעצמו. כשחזר לארץ התלבט אם להמשיך ללמוד כלכלה תאורטית בחו"ל, עבד כמדריך בפנימיה וחשב מה לעשות הלאה. הוא אוהב לעבוד בעץ, אז נרשם לקורס של משרד העבודה. שם הכיר את עוז שנלינג, שחר בן חיון, רן זיו ויאיר אורן. החמישה מצאו "קונפליקטים דומים עם המציאות", כהגדרתו של בהט, ואחרי שעשו סטאז', כל אחד מהם בנגריה אחרת, וקצת חלטורות משותפות, הציע בהט לשתף פעולה. "ובאופן די מפתיע", הוא אומר, "לכולם זה התאים". עקרון השיתוף שלהם מתמצה במשפט: "אני לא רוצה לעבוד בשביל אף אחד, ולא רוצה שאף אחד יעבוד בשבילי".

נועם בהט בעבודה. רחוב אבולעפיה, 25 במרץ 2015

נועם בהט בעבודה. רחוב אבולעפיה, 25 במרץ 2015

היום מתגוררים החמישה בתל אביב-יפו (הרוב ביפו), אך שלושה מהם הגיעו מבית יהושע, נירית ואשקלון. לעוז שנלינג היה סיבוב של שנתיים בכליל שבגליל. לשחר בן חיון יש תואר שני בעבודה סוציאלית. רן זיו, שעשה ילד עם אחותו של בן זוגו לחיים, תועד בסרט "משלוש יוצא אחד" (שהוקרן בפסטיבל "דוק אביב" האחרון); ויאיר אורן, שרוך ארוך וחייכני, הוא הגזבר, ומי שהתעקש, בישיבת בוקר אחת, על תליית השלט בפתח הסמטה, ועבד על הכנתו שעתיים, או חצי יום (תלוי את מי שואלים).

הנגריה והשותפים לדרך (צילום: פייסבוק)

הנגריה והשותפים לדרך (צילום: פייסבוק)

את הנגריה רכשו מהנגרית שאצלה בהט עבד בזמנו כשכיר, וכל אחד מהם מביא לחבילה השיתופית התמחות אחרת: אחד אלוף בלמידת שיטות עבודה עדכניות ברשת; לאחד טאץ' עיצובי; השלישי חוזר אפילו מישיבה בבית קפה עם הזמנת עבודה ("רן מספר שהוא נגר, ובא מטבח"). וכך הלאה.

כליבות מחכות לעבודה. רחוב אבולעפיה, 25 במרץ 2015

כליבות מחכות לעבודה. רחוב אבולעפיה, 25 במרץ 2015

הם בונים חדרי שינה, מטבחים, ארונות, ספריות, שולחנות, שידות, ספסלים, שרפרפים, בארים, הכל בעבודת יד, בתכנון משותף עם לקוחות שמבקשים לעצמם פריטי ריהוט מעוצבים, יחודיים, שלא יצאו ממפעל לייצור המוני:

מבחר מעבודותיהם בבתי ובמשרדי לקוחות (צילומים: פייסבוק)

מבחר מעבודותיהם בבתי ובמשרדי לקוחות (צילומים: פייסבוק)

את מה שלא למדו בקורס של משרד העבודה, הם לומדים תוך כדי תנועה. כשהתחילו לעשות מטבחים, למשל, הבינו שבמטבח חייבים קנטים. לחתוך ולהדביק קנטים ביד לוקח שעות, אז הם בנו לכך מכונה מאולתרת:

מכונת מאולתרת לחיתוך קנטים. רחוב אבולעפיה, 25 במרץ 2015

המכונה המאולתרת. רחוב אבולעפיה, 25 במרץ 2015

לזירוז תהליך ההדבקה אחראי מייבש שיער:

מייבש השיער מזרז את ייבוש הדבק. רחוב אבולעפיה, 25 במרץ 2015

מייבש השיער מזרז את ייבוש הדבק. רחוב אבולעפיה, 25 במרץ 2015

רהיטים גדולים הם שולחים למצבעה, אבל עבור הקטנים הקימו בחצר אחת מאולתרת:

המצבעה בחצר הנגריה. רחוב אבולעפיה, 25 במרץ 2015

המצבעה בחצר הנגריה. רחוב אבולעפיה, 25 במרץ 2015

הם לא מייצרים בלי הזמנה של לקוח, אבל לפעמים עושים לביתם. למשל כסא נדנדה מקורי:

כסא נדנדה ברוחו של נועם בהט (צילום: פייסבוק)

כסא נדנדה ברוחו של נועם בהט (צילום: פייסבוק)

או רהיט לחדר אחיינים צעירים, המשלב תאי אחסון ומגירות:

קוביה הונגרית לחדר ילדים (צילום: פייסבוק)

קוביה הונגרית לחדר ילדים (צילום: פייסבוק)

הם לא עסוקים בשיווק עצמי. שמה הטוב של הנגריה עובר, לדבריהם, מפה לאוזן, עם תחנה מתבקשת בפייסבוק. מעבר לכך, וזה המיוחד בקואופרטיב, לכל אחד מהחברים בו יש אינטרס להביא לקוחות. "כשכיר", אומר בהט, "לא היה לי אינטרס, אבל כשיש חמישה שותפים, לכל אחד יש אינטרס ועניין, כל אחד רוצה להביא עבודה לחברים, לשתף לקוחות. זה יותר קל".

***

ממש בשעה שאנחנו משוחחים, וממש לא רחוק משם, בחלק אחר של השכונה, ממשיך טרקטור לפנות את השרידים של מה שהיתה עד לא מזמן נגריה שוקקת, ומיישר שטח לטובת הקמתו של עוד בניין דירות סטנדרטי:

נחלת בנימין פינת פרנקל, 25 במרץ 2015

פעם היתה כאן נגריה. נחלת בנימין פינת פרנקל, 25 במרץ 2015

תחרות, כידוע, הורגת עסקים, במיוחד של בעלי מלאכה קטנים. איך חיים עם זה הנגרים הצעירים? "לרהיט גנרי קטן יש גרסאות זולות, אפשר להוריד מחירים לרצפה", מסביר בהט, "וברור שלפנות לנגריה ולהזמין רהיט שהוא וואן טיים זה לא הכי זול. אבל יש אנשים שזה מה שהם הכי אוהבים. וזה שאין לנו בוס שגוזר קופון ואנחנו מסתפקים בשכר הממוצע במשק, מוזיל את העלויות שלנו".

משור נסורת לא חותך מחירים (צילום: פייסבוק)

משור נסורת לא חותך מחירים (צילום: פייסבוק)

בתור אחת שקצת חושדת באידיליות משפחתיות, אני חייבת לקלקל קצת את המסיבה. "ברור שיש בינינו ריבים", צוחק בהט, "אפילו על השלט של יאיר התווכחנו לא מעט. אבל אל תשכחי שלשחר יש תואר שני בעבודה סוציאלית".

והשלט כבר הביא לקוחות?
"גם לקוחות, אבל בעיקר מחפשי עבודה".

תזכורת עגומה למציאות הרווחת ולמדיניות הכלכלית שהבחירות אפילו לא הבטיחו, לצערנו, לשנות. אז לפחות נהנה מאלה שמעזים לאתגר את הסיסטם.