נעים מאוד, אורן פישר

רחוב אברבנאל, 25 במר 2014

בפעם הראשונה פגשתי אותו על קיר ברחוב אברבנאל. לא הכרנו. קראו לו "פיש אייר" (דג אוויר, יענו). בדיעבד התברר שזו היתה תקופת הפיקאסו שלו. בצד הציור הוא הדביק גם סקיצה:

רחוב אברבנאל, 25 במרץ 2014

אחר כך, פיקאסו של הרחובות שלנו נגלה לעיני שוב:

רחוב שוקן, 24 בנובמבר 2014

ושוב:

רחוב הרצל, 7 ביוני 2014

ושוב, רק בגרסה רזה:

רחוב שטרן, 2 באוגוסט 2014

ביום אחר ראיתי פתאום שוב "דג-אוויר". רק שהפעם בדרך שלמה:

דרך שלמה, 24 במאי 2014

בכלל לא פיקאסו. לא מצויר, אלא מודבק, אבל חינני. באותם ימים התייחסתי אליו כאל עוד אחד מאמני הרחוב המבורכים אצלנו. וזהו. המשכתי הלאה.

***

כעבור זמן, במקום אחר, ולכאורה ללא כל קשר, ראיתי ציור שנגע ללבי:

רחוב וולפסון, 13 בספטמבר 2014

קווים פשוטים, אבל דמות מלאת הבעה. גם המיקום, על דופן ארגז התריס, נראה לי מבריק. ומאז, כפטריות אחרי הגשם, צץ לו הטיפוס המלנכולי הזה מכל פינה:

רחוב הרצל, 5 באוקטובר 2014

רחוב אבולעפיה, 25 באוקטובר 2014

רחוב תשע, 20 באוקטובר 2014

ממוקם תמיד בכשרון רב; תנוחות גפיים דינמיות ופרצוף רב הבעה:

רחוב הרצל, 2 באוקטובר 2014

רחוב לוינסקי, 23 בינואר 2015

רחוב הרצל, 28 בינואר 2014

גם בלילה, כשהוא שוכב על אבן דרך:

מזרחי פינת מטלון, 16 באוקטובר 2014

וגם ביום, כשיושב על מדף:

רחוב הקישון, 20 באוקטובר 2014

הרחוב כמובן לא דופק חשבון, ומניח שאריות היכן שנוח. גם על ציור:

רחוב הקישון, 24 באוקטובר 2014

בהמשך השגחתי שלדמות ארוכת הגפיים נוספו גם מלים:

רחוב הקישון, 25 בדצמבר 2014

רחוב הרצל, 2 באוקטובר 2014

וגם הדקל מדרך שלמה חזר, הפעם שפל צמרת:

רחוב אברבנאל, 23 בינואר 2015

עם הזמן, זיהיתי מנה של מודעות עצמית וחוש הומור:

רחוב הרצל, 3 בפברואר 2015

***

במאמר מוסגר אספר (לכאורה בלי קשר לדמויות הצנומות), שבשנה שעברה נפתחה בשכונה גלריה בעלת שם משונה:

רחוב הרצל, 13 באוקטובר 2014

"אחרי כמעט 4 חודשים של שיפוץ מאסיבי", ספרו בעליה בפייסבוק, "פרויקט שהתחיל כחלום נרקם לו למציאות. אין לנו מלים לבטא את ההתרגשות שלנו והפעם לא בציניות. גאים להזמינכם באופן רשמי להשקה של גלריית 'משונע'".
מאז, למרות שעדיין לא חלפה שנה, היו בגלריה עשרות תערוכות, ובהן למשל: תערוכה של בוגרי "שמצלאל", בית הספר של האמנית נטליה זורבוב, מקבוצת "ברביזון החדש":

רחוב הרצל, 10 ביוני 2014

רטרוספקטיבה של אולגה קונדינה, גם היא חברת הברביזון:

עבודה של אולגה קונדינה בתערוכה, 19 ביוני 2014

ו"הכל כשורה אדוני הגנרל" של האמן דן אלון, שהתגורר בגלריה במשך שבוע:

דן אלון מנמנם בגלריה, 11 בנובמבר 2014

ישן וצייר ואכל ואירח חברים, אבל לא יצא החוצה:

דן אלון בעבודה, 8 בנובמבר 2014

והיו גם תערוכות קבוצתיות ועוד תערוכות יחיד והשקת הפנזין "יוסי" ומסיבות וכל מיני. כמה שמח ב"משונע" אפשר לראות בעמוד התמונות שלהם בפייסבוק, ולמה זה קורה נבין עוד מעט. כרגע נשוב לרחוב.

***

בבוקר שבת אחת, נתקלתי בבחור צנום מצייר על דלתות המחסן של מינימרקט "הברכה":

הקישון פינת פלורנטין, 8 בנובמבר 2014

נכנסנו, כמו שאומרים, לשיחה. קוראים לו אורן פישר. התרשמתי ממה שבחר לצייר; פריטים מאפיינים של הרחובות שלנו, שזוהו על ידיו בדיוק רב:

הקישון פינת פלורנטין, 8 בנובמבר 2014

על פי הקעקוע על כתפו, חשדתי שהוא "פיש אייר". שאלתי והוא אישר. וכשהתכופף לצייר:

הקישון פינת פלורנטין, 8 בנובמבר 2014

וראיתי מה יצא:

הקישון פינת פלורנטין, 8 בנובמבר 2014

נפל לי האסימון. שאלתי, והוא הודה שהצנומות ברחובות שלנו הן שלו. אחר כך נפרדנו, והוא המשיך לצייר עד שהשלים גם את צדה השני של מפת פלורנטין שלו:

פלורנטין פינת הקישון, 8 בנובמבר 2014

מבחינתי, בשבת ההיא נעשינו חברים (של שלום-שלום ברחוב), ואצלו נפתח פרק מאטיס קצר:

רחוב אבולעפיה, 22 בנובמבר 2014

גם את מאטיס שלו הוא לא השאיר יתום מאב:

רחוב אבולעפיה, 22 בנובמבר 2014

היה לי ברור שהבחור מיוחד במינו. וכשפורסם שב-20 בחודש נפתחת תערוכת יחיד שלו, "אי שם", בגלריה "בזל", בצפון השבע של העיר, הרמתי גבה: מה לאמן רחוב דרומי בגלריה צפונית? אז ביקשתי ממנו שיחה על קצת יותר מרגל אחת. והוא הסכים.
בן 31, במקור מרעננה. הגיע לתל אביב לפני שנתיים בערך, אחרי חמש שנים בצפון הארץ, שם הבין שהתואר שיש לו בכלכלה לא מספק אותו. "נסחפתי לאמנות", הוא אומר. תערוכת היחיד הראשונה שלו, "אנטרופיה", הוצגה בגלריה "תל אביב" בקיבוץ אילת השחר, כולל סיקור במהדורת "חדשות הצפון":

אחר כך היתה לו תערוכת יחיד ב"אוזן השלישית", הוא השתתף בתערוכות קבוצתיות, וארגן את "צבעי בסיס", אירוע גדול: 17 אמני רחוב שהשתלטו על בסיס סורי נטוש ברמת הגולן והפכו אותו לחגיגה:

אמני רחוב כובשים בסיס סורי ברמת הגולן, ספטמבר 2012 (צילום: מיכאל יעקובסון)

"צבעי בסיס" היה עבורו אירוע מכונן. בעיקר משום ששם "נרקמה", לדבריו, "קהילה קטנה, שהיום הם החבר'ה של משונע". שם גם הכיר את אנטון אברמוב, אמן נהדר של כיפופי ברזל:

עבודה של אנטון אברמוב, רחוב אברבנאל, 5 באוגוסט 2013

הם התיידדו, וכשפישר עבר לתל אביב והסתובב מיואש למצוא סטודיו, הם נפגשו והחליטו לחפש ביחד. חיפשו וגם מצאו בניין בהרצל 112, עוד אחד שעתיד להידרס יום אחד על ידי כרישי הנדל"ן:

רחוב הרצל, 2 באוקטובר 2014

כאן הם פתחו את הסטודיו שלהם (מאחור) ואת "משונע" (בחזית):

תערוכה קבוצתית בגלריה משונע, רחוב הרצל, 12 בפברואר 2015

"עד שפתחנו את הגלריה לא היה כזה מקום, והיה בו צורך", אומר פישר בתשובה לשאלה על החלטתם לפתוח גלריה. ולדעתו, העובדה שאמנים מנהלים אותה זו הסיבה להצלחתה. ייתכן שהוא צודק. אבל בעיני יש עוד סיבה. פישר הוא מגנט. בחור מאיר פנים, רהוט, מעניין ושמח ("אני אוהב בלגן ורעש, אנשים, חברים, בני אדם, תקשורת"). הוא גם מארח נדיב. כשהגעתי לפגישה, חצה את הכביש לסניף אמ.פמ וחזר עם שקית במבה. אם הייתי רוצה בירה או מיץ, הייתי מקבלת.
מהפגישה הקצרצרה שהיתה לי עם שותפו, אנטון, בחלל האחורי (שם הוא מתכונן לתערוכה הקרובה שלו), ברור שגם הוא מגנט.
אמנים צעירים, מוכשרים, אנרגטיים, לא ממוסדים. הולכים עם תשוקתם, אבל לא חושבים רק על עצמם. גם לא על רווחים גדולים. כסף הוא לא המניע. "מחזיקים את הראש מעל המים", אומר פישר. "עושים מספיק בדיוק בשביל לסגור את החודש, להתקיים. ההורים שלי", הוא מחייך, "לא מבסוטים מהדרך שבחרתי".

עבודות של פישר שיוצגו בתערוכה בגלריה בזל (צילום: באדיבות גלריה בזל)

אבל הדרך הזו היא שמובילה אותו עכשיו לגלריה "בזל" בצפון העיר. וכאן אני נעשית כאילו ביקורתית. יש טענה, אני אומרת לו, שאמנות הרחוב כבר לא אלטרנטיבית, אלא עוד דרך להתברג אל השיטה, להרוויח יוקרה וכסף. הוא ממש לא מסכים. "לכל אמן", הוא אומר, "יש את האסטרטגיה שלו". ועכשיו הוא מפתיע. הוא בכלל לא חושב שזה רע למכור אמנות. "להפך", הוא אומר, "ובהרבה כסף. זו הפרנסה". וחוץ מזה, הוא בכלל לא רואה את עצמו כאמן רחוב. אלא? "אני אמן", הוא אומר. "ומדי פעם אני יוצא לעשות דברים שמערבים את החוץ, את הקהילה":

הרצל פינת מטלון, 13 באוקטובר 2014

לפעמים הוא מצייר, לפעמים זה פרפורמנס. "ברחוב אני כמו תמנון, שולח זרועות, מפזר את עצמי. לא וונדליזם, לא מחאה, פיור כיף. זה ציור המערות שלי".
הוא מגדיר את האמנות שלו "שבטית, פרימיטיבית". ולעשות תערוכת יחיד של עצמו בגלריה שלו נראה לו נרקיסיסטי מדי. איך הגיע לגלריה "בזל"? "חיים סניור, הבעלים, גם מפסל בעץ. הוא נתפש על הפסלים שלי ומשך אותי לשם". והעניין הבורגני? לא רע בעיני פישר "לחדור אליו", כדבריו. בתערוכה יציג פסלים מפח ומעץ. דמויות רבות הבעה, כדרכו.

קטע מעבודה של אורן פישר שתוצג בגלריה (צילום: באדיבות גלריה בזל)

ממשיכות בדרכן הייחודית את ציורי הרחוב:

רחוב אילת, 28 בינואר 2015

כך שגם באזורי היוקרה יוכלו בקרוב להתבשם מרוחו הטובה של אורן פישר, ואולי גם הם ימלאו את בקשתו האנושית כל כך מרחובות הדרום:

רחוב וולפסון, 12 בספטמבר 2014

כי כמו שאומר חברו, אמן הרחוב דיוז: "אורן מצייר את איך שהוא חושב".