כשנכנסתי לסטודיו של קובי סיבוני בקיבוץ לוחמי הגטאות, הדבר הראשון שעלה בדעתי היה היוצר האמריקאי ארון קריימר. השילוב שבין חומר גלם שאפשר למצוא ברחוב ובין יכולת קראפטית מרשימה תמיד מרגש אותי.
תחילת הדרך: סדרת ה"צלחוט", שסיבוני יצר במסגרת פרויקט הגמר שלו בבצלאל (2011). צילום: ליאור חורש
שולחן העבודה של סיבוני, בסטודיו שלו בקיבוץ לוחמי הגטאות. צילומים: מיכל ויטל אשרת
סיבוני הוא יליד חיפה, שנישא לבת הקיבוץ
הסטודיו של סיבוני ממוקם בקיבוץ לוחמי הגטאות, והקשר לצייר משה קופפרמן, שהיה בן הקיבוץ, תלוי שם באוויר. סיבוני בוחן את השאלה אם יש לו, כיוצר, את הזכות לעסוק בחומר אחד שוב ושוב - במקרה הזה חוטי ברזל - ולחקור אותו בצורה פילוסופית כמעט, על הגבול שבין עיצוב לאמנות. קופפרמן, שהתעסק שוב ושוב באותו נושא, משמש לסיבוני מעין אב רוחני. "יש אנשים שמתרחבים ומחפשים חומרים חדשים ועניין חדש. אני מחפש את אותו עניין, אבל לעומק", אומר סיבוני.בכתבים של קופפרמן הוא מצא את המשפט: "אני חוזר על דרך שכבר עשיתי", שמדבר אליו מאוד.
חומרי הגלם של סיבוני מצויים וזמינים, משקפים הלך רוח של זמנים שבהם תרבות השפע מייצרת המון זבל. בעיני סיבוני לא מדובר בזבל אלא בקסם: כל חתיכת פלסטיק או חוט ברזל מציתים אצלו את הדמיון ואת פעולת היצירה. השראה נוספת שלו היא הטבע: "זה יכול להיות גרגיר, איזו חיה או צורת חיים. אני משאיל משם את המבנה הצורני, כמו בדוגמה של קליפת פרי, שממנה מידלתי את הטופוגרפיה". הנה היא:
השראה מהטבע: כלי קיבול בהשראת חלקי צמחים שהוא מוצא בטיוליו הרגליים
האהבה לעבודת היד החלה אצל סיבוני הרבה לפני לימודיו במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. הוא זוכר את אמו מבקשת ממנו, בילדותו, לא לאסוף חלקים שמצא על האדמה או הרצפה. כבר אז החל ללפף, טכניקה שפיתח ואפשר לראות בדמות האדם המלופף או השפירית, בתמונות הבאות. בבגרותו, כשעבד כשומר בנמל, היה אוסף מאות פיסות קטנות של פלסטיק, פלומבות של מכולות וחוטי ברזל. שפע אדיר וקסום שנמצא עבורו בנמל. הוא היה מגיע הביתה עם השלל, ומכין ממנו דמויות בשפה הסיבונית שפיתח.
דמות מלופפת. שפה שבה עבד מימי ילדותו
שפירית. אחת הדמויות הראשונות שיצר
רובוט אדם. עשוי ממגוון חלקי פלסטיק שמצא בנמל חיפה, שם עבד כמאבטח לפני הלימודים בבצלאל
הפלומבה היא סוג של תעודת זהות של כל ארגז שנמצא בנמל. אתם ואני כנראה לא היינו מבחינים בחלקיק הקטן הזה. עבור סיבוני מדובר בסוג של תכשיט, ממש אוצר
מגירות האוצרות בסטודיו, חלקי פלסטיק חסרי שימוש שנאספו במהלך השנים
מאוחר יותר בבצלאל (גיסו רשם אותו לבית הספר) הוא השתתף בקורס שנקרא "סביבה קטנה", בהנחית פרופ' חנן דה לנגה וססיליה ויטס. שם הכין כלי קיבול שעשוי מחוט ברזל בטכניקת ליפוף חדשה. "רציתי לעצב מיכל שאפשר להניח בו כמה דברים, כמו ארנק וטלפון. מקום בבית שיכיל את הדברים האלה. מכאן פיתחתי את הרעיון של גופים מרושתים, ממש כמו בתוכנה תלת ממדית. לצפיפות הרשת יש תפקיד עיצובי, היא מנחה את המשתמש היכן לשים את החפצים. צפיפות גבוהה היא החלק התחתון והנמוכה העליון. אני קורא לסדרה הזו מערה".
היום הוא ממשיך ליצור בחוט ברזל, ומעצב אוביקטים שיכולים לשמש ככלי קיבול, אך - ובעיקר - משמש כפריט אסתטי ומעניין. המשחק שנוצר בין הדו ממד לתלת ממד מוסיף על הקסם שבמעבר בין חומר גלם זמין/זבל לאוביקט אמנותי-עיצובי בעל ערך.
כלי הקיבול הראשון שיצר סיבוני במסגרת הלימודים בבצלאל
שילוב של ליפוף וכיפוף, יחד עם חומרי גלם כמו חוטי ברזל, חלקי פלסטיק ואף חלקי אלקטרוניקה שאין בהם עוד שימוש. הכי נחמד שאפשר באמת לקלוט תחנת רדיו מזדמנת
אלקטרוניקה בסיסית ואסתטיקה תכליתית: תקריב על אחת מעבודות ה"רדיו" של סיבוני
מתוך סדרת הרדיו, שהחלה בזמן הלימודים, הוצגה בשבוע העיצוב במילאנו וממשיכה להתפתח גם היום. צילום: עודד אנטמן
בהגדרה "מייקר" אני נזהרת מלהשתמש, אבל היא רלוונטית לחלק מעבודותיו של סיבוני. סדרת הרדיו היא מלאכת יד שאינה רק עניין של אסתטיקה, אלא יש לה גם תכלית. היא נולדה מחלקי טרנזיסטור ישנים, שבזכותו שבו לפעולה. הסדר החלה בבצלאל, אך החיבור הקראפטי בין אלמנטים אלקטרוניים וחומר גלם זמין מעסיק את סיבוני עד היום. הפריטים הוצגו בכמה תערוכות שבהן השתתף סיבוני, כמו "רפסודה" שאצרה ענת ספרן, "אור שקוף" במוזיאון המדע ירושלים, ו"נכון להיום", תערוכה שאצרה קבוצת המעצבים ארבע וחמישה.
הפסל שעליו הוא עובד בימים אלה, עבור חברת ''אופטיקנה''
עשוי מ-500 זוגות משקפיים, שרובן יועדו לגריטה
בזמן הביקור בסטודיו עמד שם פסל שעליו סיים סיבוני לעבוד: מעין רובוט בדמות אדם בגובה של 1.90 מטר, שמיועד למוזיאון "אופטיקנה", שייפתח בקרוב במתחם שרונה בתל אביב. הם שלחו אליו 500 זוגות משקפיים שבורים, פגומים או מדגמים ישנים, שיועדו לגריטה. הוא רקם אותם יחד, הוסיף כמה חלקי פלסטיק בחתימתו האישית, ועטף בחוט ברזל.
>> מחר תוכלו לראות כמה מעבודותיו של סיבוני בבית שבנה בן הקיבוץ בהרחבה החדשה, בכתבה שנפרסם כאן בערוצי העיצוב והאדריכלות של Xnet
