כשחושבים על המושג "עיצוב", האסוציאציה הראשונה שעולה בראש היא בדרך כלל יופי, אסתטיקה, פינוק, נוחות ובאופן כללי - פנטזיה על חיים יפים יותר, מה שנקרא "לייף סטייל". בעיות פיזיות כמו מוגבלויות, מחלות כרוניות, נכות והזדקנות הן לא האסוציאציה הראשונה של המושג "לייף סטייל", אלא ש"לייף סטייל" הוא אחרי הכל "סגנון חיים", וכל מי שחי הוא אדם עם מוגבלויות, כאלה או אחרות. אם לא היום, כשהוא צעיר ובריא, אז מחר, כשיהיה זקן וחולה. ואם לא הוא, בוודאי אחד מקרוביו שזקוק לפתרון שיקל על מצוקתו.
הפתרון הזה עובר יותר ויותר תחת ידיהם של מעצבים, שנכנסים לתחום הרפואי ומשתפים פעולה עם מהנדסים וממציאים כדי להקל על חייהם של אנשים עם מוגבלויות באשר הם: עיוורים, חירשים, מוגבלים בתנועה, פצועי תאונות שזקוקים לשיקום, קטועי גפיים, מבוגרים שגופם בוגד בהם מדי פעם, מי שלא יכול לדבר, מושתלי גפיים ומנותחי עמוד שדרה - הרשימה לא נגמרת.
עמותת "מילבת" הישראלית פועלת לפיתוחם של פתרונות למוגבלים. 400 מתנדבי העמותה, שמציינת 33 שנים להיווסדה, מנסים למצוא מענה לשלל בעיות אישיות שמגיעות אליהן. לעתים אפשר להפוך את הפיתוח למסחרי, אם מדובר בבעיה שמציקה לקהל גדול - למשל, הליכון עם צג דיגיטלי שנותן חיווי על יישום הפעולות שאדם מבוגר צריך לבצע מדי יום, או חנוכייה חשמלית שתאפשר לאנשים שידיהם רועדות לקיים את מצוות החג מבלי לשרוף את הבית; כשמדובר בבעיה ספציפית, ואין סיכוי לממן פתרון מסחרי שלה, נדרשים מתנדבי העמותה לחשוב על פתרון מאולתר, למשל במקרה של אשה שלא הצליחה להרים את המזלג מהשולחן אל פיה - והיא קיבלה מעמד מיוחד לסכו''ם שמותאם לתנועת היד המקסימלית שלה, בהתאמה שמתאפשרת באמצעות הדפסת תלת-ממד, וכך היא יכולה לאכול בנוחות.
בשנה שעברה השיקה העמותה תחרות פתוחה תחת השם ''תחשוב טוב'', לפיתוח פתרונות לאנשים בעלי מוגבלויות, והשנה הוגשו 80 הצעות לתחרות השנייה, שנערכה בשיתוף ערוץ העיצוב של Xnet. בראש חבר השופטים עמד המנתח ד"ר נסים אוחנה, לשעבר מנהל רפואי בית החולים השיקומי רעות, תל אביב. בין המגישים היו מעצבים, מהנדסים וחובבים מהארץ ומהעולם - יהודים, ערבים, מתנחלים, חרדים, אנשי הפריפריה ואנשי המרכז, ילדים ומבוגרים - שחלקם הגיעו לרעיונות שלהם עקב חוויה אישית או משפחתית.
למשל, סבתא שלא מצליחה לשמוע את פעמון הדלת כשמישהו בא לבקר אותה זכתה, באמצעות הנכד שלה, לצמיד שרוטט בכל פעם שהפעמון מצלצל. לאנשים שמתקשים לשרוך את שרוכיהם עד הסוף בגלל ידיים רועדות, הומצא רכיב שמתלבש על החור העליון של השרוכים והם מושחלים בו. כל שנותר הוא להתכופף אל הנעל ולמשוך את השרוכים למעלה - והם כבר יימתחו עד הסוף ללא צורך בקשירה. גם אנשים שמרותקים לכיסא גלגלים זקוקים לתיק צמוד, והוא נקשר מאחורי משענת הכיסא, אלא שאי-אפשר לשלוח את הידיים אחורה אל הפתח שלו. הפתרון: תרמיל שהפתיחה שלו היא בשני הצדדים, כמו בתיבות דואר כפריות, כך שהידיים לא צריכות להישלח בזווית בלתי אפשרית.
שרי שוורצברט, בת 27 מבני ברק, סיימה בקיץ האחרון את לימודיה במחלקה לעיצוב תעשייתי במרכז החרדי להכשרה מקצועית בעיר. לפני כן עסקה בעיצוב אופנה ותפרה שמלות כלה וערב, אבל "חיפשתי את התלת-ממד, הגעתי לעיצוב תעשייתי ואני לא מתחרטת". כשהייתה צריכה לבחור נושא לפרויקט גמר, הציע לה ראש המגמה, אחיה גריזים, לבדוק מחדש את צורתו ותפקודו של פריט שכל אחד מכיר ומעטים נתנו את דעתם אליו: עמודי האינפוזיה בבתי החולים.
שוורצברט התחילה לבדוק. "התחלתי מהמבט של החולה", היא מספרת. היא הלכה למחלקות שונות ב"שיבא" וב"מעייני הישועה", ראיינה חולים ואנשים שהשתחררו מאשפוז, והגיעה לכמה מסקנות: עמוד העירוי המתכתי לא נע באופן חלק, הרגליים של החולים מסתבכות ברגלי האיקס, אין מקום להניח בו חפצים אישיים כמו טלפון נייד וארנק כאשר הולכים לשירותים או לצילום רנטגן, וגם אין פרטיות מינימלית: שקיות העירוי חשופות וכל העולם יודע איזה עירוי מקבלים, ואם תלויה על הוו גם שקית שתן, היא חשופה למבטים שהחולה לא מעוניין בהם. בנוסף, רגלי האיקס מבזבזות מקום כאשר דוחפים את העמוד בין המיטה לשידה הצמודה, ומאותה סיבה אי-אפשר לערום את העמודים בנוחות תוך חיסכון במקום אחסון.
"לפני ההגשה הסופית של הפרויקט, בדיוק פרסמו את התחרות במילבת ושלחתי", מספרת שוורצברט. "התלבטתי אם זה קשור, גם כי מילבת יותר עוסקים באנשים עם מוגבלויות, וגם כי חשבתי שאולי צריך להמציא משהו חדשני שלא קיים. מצד שני, הרגשתי צורך לתת משהו מהנשמה. לראות חולה שנהיה לו יותר קל זה הרבה יותר שווה בעיניי ממשהו שלא קיים עדיין, בלי לזלזל בחדשנות". הפתרון שלה פשוט: עמוד צר שעשוי מצינורות מתכת מעוגלים ועטוף בחומר פלסטי, שנע על ארבעה גלגלים קטנים ומייצר תנועה קווית וחלקה תוך חיסכון משמעותי במקום. החולים שצועדים איתו יוכלו להניח את הסלולרי והמפתחות במדף לחפצים אישיים, ולשמור על פרטיות באמצעות שני כיסויי פלסטיק: העליון לשקית העירוי, והתחתון לשקית שתן.
עמוד העירוי זכה בתחרות, באירוע חגיגי שהתקיים בשבוע שעבר באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, במעמד שר הרווחה מאיר כהן. בנוסף לפרס בסך 10,000 שקל שאותו קיבלה שוורצברט, בודקים כעת בעמותת "מילבת" את האפשרות למסחר את הרעיון ולהפוך אותו למציאותי. כמה זה אמור לעלות? שוורצברט כבר בדקה ומצאה, שאם מייצרים 100 אלף יחידות כאלה, כל אחת תעלה כ-170 דולר. מבדיקה שערכה ב"שיבא", העמוד הקיים עולה 760 שקל - כלומר יש כאן גם חיסכון.
>> מקסדות מהפכניות עד גפיים תותבות: עיצוב חדשני
במקום השני זכתה ההצעה CPAM - מכשיר שיקומי להגדלת טווח התנועה של מפרק הברך (צילומים למעלה); ובמקום השלישי - ''טריטון'' של פרח ג'ובראן, שהוא כלי מוזיקלי חזותי עם חיישני כוח הנשלטים דרך כף היד. למי שמוגבל מאוד בתנועתו, אך רוצה לנגן, לחיצה על המכשיר הפלסטי מפעילה חיישנים שגורמים להפעלת צליל. לפי מידת הלחץ על המכשיר, נשמע צליל אחר. כך יכולים המשתמשים להשתתף בנגינה יחד עם אנשים אחרים, והמכשיר יכול לשמש מטפלים בתנועה, במוזיקה ובאמנות.
