כמה סכו"ם נדרש לו לאדם? לשאלה זו נדרשה לי בן דוד בשנה האחרונה ללימודיה במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. על הפרויקט עבדה בקורס "פחות או יותר", שבמסגרתו חקרו הסטודנטים מהו ה"עודף" ומהו ההכרחי בעולמנו.

"במחשבה על עודף המוצרים סביבנו נזכרתי ברקדנית איזדורה דאנקן, שהחליטה לנטוש את נעלי הבלט שלה ולרקוד יחפה. היא טענה שרקדן צריך לחוש את האדמה עליה הוא רוקד", מספרת בן דוד. "הריקוד היחף גרם לי לחשוב על האופן בו אנו מרחיקים את העולם מגופנו. פעמים מעטות אנו חשים את האדמה הרכה תחת רגלינו, לרוב אנו מכוסים בבדים, סוליות, זגוגיות ומבנים".

בן דוד החליטה להתמקד בתחושת הניתוק בזמן הארוחה: "הרי אכילה היא אחד האינסטינקטים הכי ראשוניים שלנו. ודווקא כאן אנחנו מרחיקים את האוכל מהגוף שלנו, באמצעות מגוון כה עצום של כלי סכו"ם שונים. סט סכו"ם של ארוחה רשמית כולל כתשעה פריטים, ביניהם סכין המיועדת רק לחמאה ומזלג לסלט. נראה ששכחנו כמה כיף פשוט להושיט יד ולקחת, כפי שעשינו כשהיינו ילדים".

פותח את ה''כיס'' של הפיתה (צילום: עודד אנטמן)
פותח את ה''כיס'' של הפיתה (צילום: עודד אנטמן)

במעין "הפוך על הפוך" עיצבה בן דוד סט שלו קראה "Very Specific", וכולל שישה כלים שמטרתם ספציפית מאוד: מזלג ייחודי לעגבניות שרי (שנוטות לברוח ולהתגלגל), כלי שמחלץ את הפולים מתרמילי אדממה, כלי שמאפשר להוציא פיתה חמה מהמיקרו או מהתנור ללא מגע יד (ומסייע לפתוח את הכיס כדי למרוח), כף שצידה האחד משמש כפינצטה להוצאת עלי הארטישוק וצידה האחר גורף את בשרו, מזלג ספגטי שעוזר לתפוס את הקצוות שברחו וכלי מיוחד לארוחות קוקטייל וקבלות פנים, שמשלב סכין ומזלג ומאפשר לאכול תוך שימוש ביד אחת בלבד (כשהשנייה מחזיקה את הצלחת).

"החלטתי לעצב סט סכו''ם 'לא נחוץ', שמגזים ומדגיש את האבסורד אליו הגענו, כאשר כל חלק מהסט משמש למאכל יחיד, שבאכילתו בדרך כלל אנו נעזרים בידיים. אני מקווה שאנשים יגיבו לרעיון בחיוך. אולי חלקם יבקשו לעצמם כלים שכאלה, אך אני גם מקווה שהסט יעורר בהם ביקורת".