גם לכם יש העקצוץ הזה של להזיז דברים "עד ראש השנה"? תחילת שנה היא בהחלט זמן מעולה להתחדש, להשתנות ולהתארגן מחדש, ויום כיפור מדרבן לתקן ולקחת את הכל ברצינות. כל זה, יחד עם כמות נאה של ימי חופש בסוכות, מאפשרים לנו להזיז דברים בבית.
כמי שגדלה בחדר ברוחב 180 סנטימטרים, פחות מאורך מיטת הנוער שלי, ואורך של כשלושה מטרים או טיפה פחות (כן, חצי חדר) - אני יכולה לומר לכם שמדי כמה חודשים הפכתי את סידור החדר שלי מקצה לקצה. היו בו שולחן כתיבה, מיטת נוער וכוננית (של ''רהיטי ברג'', עם גימורי פלסטיק בגוון מוקה ופורמייקה דמויית עץ בהיר) והקומבינציות האפשריות נראו כמו ניסיונות לפתור בעיה מתימטית: כמה סידורים שונים לשלושה רהיטים בחדר בגודל נתון?..
בפוסט הזה אנסה לשרטט כמה עקרונות פשוטים של עיצוב פנים בחדרים שונים בבית, באופן שיעזור לכם לסדר את הרהיטים והפריטים בתוכו בצורה נכונה ונעימה יותר. הדוגמאות לקוחות מפרויקטים שלי ויכולות להתאים למצבים שונים, אבל חשוב לי לציין שהן אינן אקסיומות, ומה שמתאים ללקוח אחד או לבית אחד, לא בהכרח מתאים לאחר. נסו לראות בהן קווים מנחים כלליים, שהרי כל מקרה לגופו. הדוגמאות מתייחסות בעיקר לחדרי ילדים ונוער - אבל העקרונות נכונים גם לחדרי מגורים, שינה ורחצה.
1. לרבע את המלבן
בדרך כלל, חדר הוא מרובע, או לפחות מצולע כלשהו. אם הוא אינו ריבועי, השאיפה שלנו תמיד תהיה "לרבּעַ" אותו. חלל ריבועי משרה אווירה נעימה יותר מחלל מלבני מוארך, שכן יש בו סימטריה והרמוניה. כשאני מדברת על ריבוע אני מתכוונת בעיקר לשטח הרצפה הפנוי - המרחב שבו אנחנו זזים. בכלל, תכנון נכון אמור לאפשר תנועה נוחה בחלל, בלי מכשולים ועם מעברים רחבים מספיק לצורך הפעולה הרצויה.
כך נראה שרטוט בשחור-לבן של שני חדרי ילדים צמודים, עם ארונות קיר בנישה מאחורי הדלת:
הנה אותו השרטוט, כשהרצפה שלו צבועה. השטח הפנוי למעבר ותנועה מודגש כך, וגם מיקום הרהיטים:
בשרטוט צבעוני הארונות נראים כקיר גבוה, ולא כרהיט בומבסטי בחלל.
בחדר ילדים חשוב שתהיה רצפה פנויה למשחק, ולכן לא נסתום אותה ברהיטים גדולים ומיותרים. ילד קטן יזדקק למיטה (מיטה קטנה עד גיל שנתיים בערך ומיטת מעבר עד כמה שיותר מבחינתי - אצלי זה כבר עשר ועדיין סבבה), ארון או שידה לבגדים, כוננית לצעצועים ואולי שולחן יצירה קטן.
בגלל פופולריות היתר של קונספט "חדר המשחקים" בתור משהו שמשדר כיף או מותרות, יוצא שחדרי ילדים רבים מעוקרים מהכיף שלהם, ומה שנשאר בהם הם מיטה וארון. כך חדר השינה תמיד מסודר, ריק ומנוכר, וחדר המשחקים הופך ל"חדר בלגאן", כי במילא לא ישנים שם בלילה ולא ממש טורחים לסדר אותו. שימוש בכל הפונקציות האלו בחדר אחד יכול גם להקנות לילדים הרגלים של ארגון וסדר. ולא, לצערי לא מדובר בניסיון אישי.
עוד מגמה שפושה לאחרונה אצל ילדים גדולים (כלומר בעיני עצמם, מעל גיל 10?) היא המעבר למיטה וחצי (ברוחב 120 ס"מ), שלא לומר מיטה זוגית ברוחב 140 ס"מ, שתופסת את כל החדר. במקרים כאלה קשה מאוד להשאיר הרבה רצפה פנויה, אלא אם מדובר בחדר ענק. בנוסף, המיטה תוצב בדרך כלל בפינה, מה שגם יקשה על החלפת מצעים. במקרה כזה, אני מניחה, החיים עוברים מהרצפה למיטה, וצריך לדאוג לגישה נוחה אליה.
סידור הרהיטים המיטבי הוא זה שישאיר לנו ריבוע רצפה ברור, ולא "סלאלום" בין רהיטים ומכשולים: מעברים נוחים ב"דרכים הראשיות" - מהדלת למיטה, מהמיטה לארון, מהדלת לארון וכדומה. גם בחדרים אחרים העיקרון תופס: בחדר שינה נוח שתהיה גישה לשני צידי המיטה, גישה נוחה לארון הבגדים, ואם יש חדר רחצה צמוד - שנוכל להגיע אליו מבלי להקיף את כל החדר.
2. דרכים ראשיות ומעברים צדדיים
את נתיבי התנועה בחלל אפשר לדמות לכבישים ראשיים וצדדיים. נתיב תנועה ראשי בבית יהיה, למשל, מדלת הכניסה למטבח, ונתיבים משניים יהיו מהשולחן למקרר, מהספרייה לספה. בתוך כל חדר נוכל לשרטט נתיבים עיקריים ומשניים, וכדאי שהרוחב שלהם יהיה בהתאם.
נכון, תמיד יימצא לקוח שיאמר לי "אבל היום יש לי מעבר של 50 ס"מ ואני מסתדר עם זה ממש מצויין". ובכן, ברוכים הבאים לעולם הנוחות.
הנה חדר של נער עם גישה נוחה למרפסת, למיטה ולארון:
בחדר הזה נשמר המעבר בין דלת הכניסה לדלת היציאה למרפסת. המעבר מחלק את החדר לאורך ומכתיב את מיקום הרהיטים. מיקום הארון והמיטה נגזר ממיקום הדלתות. בגלל שבחדר יש גם מיטה זוגית וגם מערכת תופים - הפתרון יהיה אחסון של דברים פחות נחוצים (בגדים של עונה אחרת) בחלק השמאלי של הארון.
מוטב שמעברים בתוך חדרים יהיו ברוחב של לפחות 70 ס"מ (למשל, הרווח בין כיסא לקיר בפינת אוכל). אם זה מעבר "ראשי" יותר, למשל זה שמוביל לחדר הרחצה של בני זוג - עדיף שיהיה לפחות 90. כמובן שבכל מעבר צריך לקחת בחשבון מכשולים: אם זה חדר שינה שימו לב שיהיה מספיק מרווח לפתוח דלתות של ארון, על אחת כמה וכמה מרווח מספיק לפתוח מגירה (כשאנחנו פותחים מגירה אנחנו הולכים טיפה אחורה או נשענים). מאחר שאנחנו רוצים ליצור ריבוע של רצפה - שימו לב להניח את הרהיטים בצורה שמשאירה חלל עם כמה שפחות צלעות ומסלול מפותל בין הפונקציות השונות.
בחדר שינה המיטה ממוקמת בדרך כלל במרכז, והמעברים לשני צידיה צריכים להיות נוחים. אלא אם המיטה ממוקמת מול הדלת, תמיד יהיה אחד שיצטרך לעשות דרך ארוכה יותר, אבל חשוב להקפיד על מעברים ברוחב של 70 ס"מ לפחות. אם צד אחד סמוך לארון, יש לקחת בחשבון את פתיחת הדלתות.
הנה, למשל, רוחב המעברים ביחידת ההורים הזו, שבה נכנסים לחדר השינה ולחדר הרחצה דרך חדר הארונות:
המעבר הראשי אל חדר השינה וחדר הרחצה הוא ברוחב 125 ס"מ, שגם מאפשר פתיחה נוחה של דלתות הארונות שבצדדים. הכניסות למקלחון ולחדר השינה הן ברוחב 90 ס"מ, והמעברים בצידי המיטה ברוחב 70 ס"מ. מיקום המראה בקצה מעבר מאפשר להתבונן גם מרחוק, והמיטה ממוקמת מתחת לחלון בצורה סימטרית.
3. גבוהים מאחורה
כן, שלא יסתירו! כשאנחנו מסדרים חדר כך שיהיה נעים וייתן תחושת רווחה, נדאג שהרהיטים הגבוהים והגדולים יהיו מאחורינו כשאנחנו נכנסים, ולא מול הדלת. לא נעים לפתוח דלת אל ארון גדול ובומבסטי.
פעם היו ארונות. היום כל ארון הוא ארון קיר, רצוי עד לתקרה, מפני שלכולם חסר שטח אחסון (כשבעצם, לכווולנו יש פשוט יותר מדי ג'אנק). היפה בארון קיר עד לתקרה, אגב, שכשמו כן הוא: אם הוא מקיר לקיר ומרצפה לתקרה הוא מתפקד כקיר. אפשר לשחק עם החזיתות שלו, לצבוע או לכסות בטפט צבעוני. מה שכן, לא נחמד לפתוח דלת של חדר ולקבל ארון קיר מול העיניים. זה גבוה, זה לא ממש מעניין וזה סותם את הנוף.
ארונות קיר נמקם לא מול הדלת אלא (בסדר עדיפויות יורד) מאחורי הדלת, על הקיר שאליו היא נפתחת (כך שהארון יהיה הדבר האחרון שנראה) או על הקיר ליד הדלת. עדיף למקם אלמנטים גבוהים זה לצד זה, ולא ליצור מבנה של גבוה-נמוך-גבוה. זה "מרעיש" בעיניים.
כוננית הספרים בחדרם של הילדים שלי נבנתה לפי מידות החדר בבית הקודם, שם ניצבה ליד ארון הבגדים. היום היא ליד אלמנט גבוה גבוה אחר - מדפים שהותקנו על הקיר. הארון נמצא מחוץ לחדר (אחד הדברים היחידים בבית הזה שמתוכנן טוב לטעמי).
גבוה ליד גבוה בחדרם של ילדי: כוננית ספרים ליד מדפים תלויים
בחדרי רחצה, אגב, האלמנט הגבוה בחלל הוא האמבטיה (או המקלחון). בגלל הווילון או מחיצת הזכוכית, בדרך כלל נעדיף שתהיה מאחורי הדלת, כמובן בצורה שמאפשרת גישה נוחה. הדבר היפה ביותר בחדר רחצה הוא בדרך כלל רהיט הכיור, ואותו נרצה למקום מול הדלת.
4. מיטה=שליטה
לא, לא סוג כזה של שליטה.
אני לא יודעת מה הפנג שווי אומר על זה, אבל מהמיטה חייבים לראות את הדלת, מפני שאנחנו רוצים שתהיה לנו שליטה על החלל: שנראה את מי שנכנס. אם נמקם מיטה בחדר ריבועי שבו הדלת בפינה, ראש המיטה יהיה תמיד באלכסון, מול הדלת. רובנו יודעים את זה אינטואיטיבית. כמו שבמסעדה לא נבחר לשבת עם הגב לכניסה או למוקד העניין, כך בחדר שלנו - אנחנו רוצים לראות מה קורה.
בחדר ההורים מהשרטוט הקודם המיטה מרוחקת מאוד מדלת הכניסה. ללקוחות הוצגו כמה אופציות, ביניהם כאלה עם קשר עין בין הדלת לבין המיטה, והלקוחות בחרו דווקא באזור שינה נסתר, מאחורי חדר הארונות.
בחדר השינה שלי הדלת נמצאת מאחורי הראש שלי. ולא סתם - עוד יש שם מסדרון באורך של כשני מטרים, כך שמי שנכנס לחדר יראה אותי לפני שאני אראה אותו. אמנם ההחלטה התקבלה כדי למקם את המיטה מול החלונות והנוף, וזה מקסים, אבל התחושה מוזרה. חסרה שם תחושת ביטחון. עוד נקודה שכדאי לבדוק כשמחליטים היכן למקם מיטה בחדר היא מה קורה מחוץ לחדר: מה רואים מהמיטה כשהדלת פתוחה.
מבט מאזור דלת הכניסה. המיטה בפינה, דגלים יוצרים אינטימיות בחלל שבו התקרה גבוהה. צילום: גלית דויטש
והנה התוכנית של החדר הזה:
והשרטוט של החדר, שהיה פעם מטבח. גם כאן יציאה למרפסת וארון בנישה מאחורי הדלת
עוד אקסיומה מקומית היא שרהיטים חייבים להיות צמודים לקיר, עם עדיפות לפינה. שיטוט קצר בפינטרסט יגלה לכם שיש חדרי מגורים רבים שבהם הספה לא צמודה לקיר אלא ניצבת באמצע החלל. ובכן, כך גם עם מיטות.
שיטוט בבלוג המקסים The boo and the boy יראה לכם מיטות רבות שניצבות עם הראש לקיר, וגישה נוחה משני כיוונים. חשבו כמה נוח להחליף מצעים במיטה שאינה צמודה לפינה. כמובן שלשם כך זקוקים לחדר גדול יותר, אבל הסידור האמריקאי הזה נוח וגם יפה.
5. חדר "מחבק"
חדר שנעים לשהות בו הוא חדר ש"מחזיק" אותך משלושה כיוונים לפחות, או מוגדר על ידי שניים-שלושה גבולות ברורים. כשאנחנו יושבים בין שלושה קירות (וצופים לכיוון הרביעי, נניח) אנחנו מרגישים מוגנים, מחובקים. זה קשור לעניין השליטה על החלל - אנחנו צופים ולא נצפים. אנחנו יכולים להרגיש נינוחים. בחדר שינה זה פשוט יחסית, אם אין בו יותר מדי פתחים (בחדר השינה הקודם שלי היה פתח בכל קיר - שתי דלתות ושני חלונות. סגרתי מיד דלת שיוצאת למרפסת, זה פשוט הרגיש פרוץ מדי).
דווקא בחלקים המשותפים של הבית - מטבח, פינת אוכל וסלון, קשה יותר לייצר תחושה כזו, משום שהם בדרך כלל מעוטי-קירות. אחד האתגרים של חלל פתוח הוא לייצר את אווירה מחבקת בלי לבנות קירות.
הנה דוגמה לדירת קבלן שבה פינת האוכל "תקועה" בחלל והמעבר למרפסת "חותך" את הסלון:
דירת הקבלן הגנרית לוקה בדרך כלל בפינת אוכל וסלון פתוחים מדי. הסלון בדרך כלל בנוי כך: אל קיר אחד צמודה ספה (בדרך כלל קיר ארוך מאוד, שמוביל אל דלת הכניסה ולמעשה הוא חלק מהמבואה הלא קיימת), אל השני צמוד מסך הטלוויזיה, וביניהם המעבר למרפסת. כך שתמיד יש מעבר, ראשי למדי, ש"חותך" את הסלון לשניים ולא מאפשר סגירת מעגל בין הפונקציות המרכזיות של החדר - הספה והטלוויזיה.
באותה מחלה לוקה בדרך כלל פינת האוכל, שבדירות קבלן רבות "צפה" בחלל, כשהיא צמודה לקיר אחד בלבד. במקרים כאלו אפשר "לעגן" אותה לקיר באמצעות הדגשת הקיר עצמו - בעזרת צבע או טפט, תליית גוף תאורה גדול שמגדיר את האיזור עם אלומת אור ברורה, או בעזרת שטיח מתחת לשולחן - כל אמצעי שיגדיר איפה נגמרת פינת האוכל ומתחיל המעבר. בתוכנית למעלה נדמה שפינת האוכל יושבת באמצע נתיב מעבר ראשי.
אבל כמו שאמרנו, לא כל ספה חייבת להיות צמודה לקיר. הנה אופציה אחרת, שבה המרחק בין הספה לטלוויזיה הוא מרווח מכובד של 4.20 מטר. אז לא חייבים לקנות מסך ענק, ואפשר לייצר מעבר מאחורי הספה, מה שיגדיר סלון סגור יותר, ואולי נעים יותר:
במקרה הזה הלקוחות ויתרו על שירותי האורחים (אני דווקא מהאסכולה שמעדיפה אותם), וכך יכולנו להגדיל את המטבח וליצור מעט סגירה למבואה. פינת האוכל העגולה נפרדה מהקיר אבל מתייחסת אליו ברוחב שלה, וגם אל דופן הדלפק שפונה אליה, בו יהיו כלים או ספרים לתצוגה. כלומר, במקום לפנות למטבח פתוח או אל גב של דלפק, פינת האוכל מוגדרת גם באמצעות חזית של רהיט. בנוסף, השולחן לא חוסם נתיב תנועה ראשי.
את הקיר הארוך שמאחורי הספה, שדחפנו קדימה לתוך החלל, חילקנו בעזרת כוננית ספרים גבוהה. למעשה, "מעגל שיחה" נעים של סלון תמיד ייכנס בסכמה של 3 מטרים רבועים. ערכו ניסוי: שבו מול חברים או בני זוג, במרחק נעים ונוח לשיחה, ומדדו אותו. תגלו שהוא לעולם לא יהיה גדול משלושה מטרים, מגב אל גב. לעומת זאת, אם תזוזו למרחק גדול יותר, מיד תרגישו כמו באסיפת הורים. קשה לקיים אינטימיות ממרחק כזה, ולכן גדול יותר זה לא תמיד טוב יותר.
6. פתחים וגישה
כשאתם מסדרים את הרהיטים בחדר, קחו בחשבון את הפתחים: אל תשימו רהיט שיפריע לפתיחת הדלת או החלון: חלון שנפתח פנימה עשוי להפריע לשולחן כתיבה או לסכן ראש של מישהו שישן במיטה מתחת. קודם כל נוח, אחר כך יפה. בניגוד לפנטזיה המקובלת, ילדים בקושי מכינים שיעורי בית על שולחן הכתיבה שלהם, ואין כל חשיבות לזה שהוא יהיה מתחת לחלון. שולחן כתיבה בהחלט יכול להיות מוצב כשפניו לקיר ומעליו מדפים למחברות וספרים.
שימו לב לדלתות הזזה - כשאני רואה דלת הזזה בחדר זו בדרך כלל נורה אדומה: אם חדר אינו מספיק גדול לאפשר לדלת להיפתח יש בעיה. לא תמיד דלת הזזה תהפוך את החדר למרווח יותר, אבל אם אין ברירה זה גם פתרון.
בחדרי ילדים יש כללי בטיחות, שלא אכנס אליהם בהרחבה עכשיו, אבל כמובן שצריך לשים לב לרהיטים שניצבים מתחת חלונות ואפשר לטפס עליהם. התקן הוא הפרשה של 105 ס"מ מכל משטח שאפשר לדרוך עליו (כלומר ברוחב של 5 ס"מ!) לפתח. והתקנים יש בהם היגיון, למרות שאיש לא יאכוף אותם בביתכם מלבדכם.
7. רוחב לעומת גובה
עד עכשיו התייחסנו לחדר בתור מרובע דו-ממדי. אבל חדר הוא קובייה. אחד היחסים החשובים הוא בין גובה התקרה לגודל החדר - וההרמוניה נגזרת, בעיני, גם מהממד הזה. אם חדר הוא קטן וצר, אנחנו נרגיש בו נעים יותר אם התקרה לא תהיה מאוד גבוהה. לא חייבים להנמיך אותה באמת, אבל אפשר לתלות אלמנטים שיחזקו את האפקט של "גג משני".
אווירון, דגלונים וכילה תלויים נמוך מהתקרה ויוצרים אינטימיות
בחדרי ילדים אלו יכולות להיות שרשראות דגלונים ותאורה שונות, שמגדירות מחדש את גובה החדר. התייחסתי לכל אלו וגם לקישוט הקירות בפוסט שלי על קירות חדרי ילדים. בגלל גובהם אני חושבת שילדים קטנים ירגישו נוח יותר בחדר שבו הדברים נמצאים בגובה נוח לגישה, ולא עם אלמנטים שתלויים או מונחים הרחק מחוץ לטווח שלהם.
בחללים פתוחים לא רק הרהיטים יכולים להגדיר גבולות ואזורים, אלא בראש ובראשונה אלמנטים אדריכליים כמו קורות או תקרות מונמכות, וגם אלמנטים כמו תאורה (אלומות שמדגישות קירות או מבליטות איזור מרוהט), שטיחים ותמונות.
כלומר, כל אלמנט על אחת הדפנות של הקובייה שלנו יכול להדגיש את החלוקה שבחרנו לייצר.
אלמנטים שונים על קיר משותף עוזרים להגדיר את פינת האוכל והסלון. צילום: גלית דויטש
בחלל שלפנינו הסלון מוגדר בעזרת השטיח, מיקום הרהיטים והתמונה שממורכזת מעל לספה. פינת האוכל מוגדרת בעזרת המנורה שיורדת מעליה והספרייה שעומדת באמצע הקיר לידה. מלבד האלמנטים האלו אין שום גורם אדריכלי בנוי שמפריד ומגדיר את האזורים השונים.
אחרי שגמרנו לסדר את האלמנטים התלת-ממדיים בחדר, קרי הרהיטים, נותר לנו רק להתאים את האלמנטים המשניים יותר, שהם בדרך כלל דו-ממדיים: וילונות, שטיחים, תמונות ואביזרים. כשמסדרים אותם כדאי להתייחס אל הקיר כמרובע דו-ממדי, ולהתבונן בכל מה שעליו (חלון, מפסק, רהיט), בקווים העליונים והתחתונים שלהם. על זה כתבתי בפוסט אחר, אבל קודם כל שיהיה בהצלחה עם סידור החדר, ושתהיה שנה טובה, זורמת, מאורגנת ונעימה!
