"תלת-ממד" הן מלים שגורות בפינו בשנים האחרונות, מאז שהומצאו המדפסת התלת-ממדית והקולנוע התלת-ממדי, אבל ריבוי הממדים נמצא הרבה יותר קרוב אלינו כבר היום - והוא לא עניין דיגיטלי אלא גופני מאוד. כולנו אוהבים לגעת, אז מדוע שבעיצוב הבית נסתפק בחוש הראייה? טרנד עיצובי שתופס תאוצה בשנים האחרונות הוא משטחים תלת-ממדיים. הודות לטכנולוגיות ייצור מתקדמות זוכים אריחים, טפטים ושטיחים בממד נוסף: לא עוד אריחים שטוחים וחלקים, אלא משחקי נפח ותבליטים שאפשר ממש להרגיש; במקום שטיחים פשוטים – מרבד שמעניין לדרוך עליו ולא רק לראות אותו.
המבחר עצום. לא רק בצבע ובדוגמה, אלא גם בסגנון: מדוגמאות גיאומטריות וגרפיות (שלפעמים יוצרות את האפקט התלת-ממדי בזכות אשליה אופטית), דרך אריחים דמויי רקמה ועד אריחים בהשראת תופעות טבע או כאלה שנראים כמו נייר שקופל ונפרש מחדש. טקסטורות וחומרים שמתחפשים לחומרים אחרים מככבים במשטחים האלה - על הרצפה, קירות המטבח או חדרי הרחצה.
מעצבי פנים אוהבים להסביר שהם מעניקים לחדר נפח, עומק ועניין. זה נכון לחללים גדולים ומרשימים, אבל תורם גם לדירות קטנות שבהן צריך לבחור בקפידה את האלמנטים העיצוביים, ונחמד שאפשר להשתמש גם בקירות.
>> למה כדאי ללכת על קיר דומיננטי בעיצוב דירה קטנה?
יש עוד משהו: כיף לגעת בהם. המעבר מהדו לתלת-ממדי יוצר אפקט חושי-חושני. "ביקר אצלנו חבר עיוור", מספרת הדס קרוק מסטודיו "ארמדילו", שחתום על מזוזות בהשראת אוריגמי. "הוא הושיט את ידו לנשק את המזוזה והתפעל: 'מה זה הדבר היפה הזה?' זו הייתה אחת המחמאות המיוחדות שקיבלנו, והיא גרמה לנו לחשוב למען מי אנו מעצבות. בשביל אילו חושים? איך מעצבים מוצר כך שיגרום הנאה אסתטית גם למי שאינו רואה? כי עיצוב ניתן גם למשש. כשמדברים על עיצוב לאנשים עם צרכים מיוחדים חושבים על עזרים שימושיים, טכניים, לאו דווקא מעודנים או יפים".
מיטב המעצבים אוהבים להשתעשע עם האפשרויות, ובחנויות הקרמיקה אפשר למצוא קולקציות מעודכנות של מותגים גדולים וקטנים כאחד. מותג היוקרה "מוטינה", שמייבאת לישראל "מודי", מציע קולקציה בעיצוב פטריסיה אורקיולה, שיצרה ארבעה סוגי אריחים: דמויי-עננים, טלאים, תחרה וקוד דיגיטלי, בשכבות ובעומקים שונים.
טוקוג'ין יושיוקה היפני קרא לאריחים שעיצב "פנומנון" (תופעה), בהשראת תופעות טבע. האריחים העגולים הקטנים שלו מושכים לגעת ויוצרים משחקי אור מעניינים, הודות לזוויות המתחלפות שלהם. הזמר לני קרביץ, ששולח את ידו גם בעיצוב, קרא לסדרת האריחים הנוצצת והדומיננטית שעיצב "Black&White", כשמו של סיבוב ההופעות שלו. היא משחקת בין צורות קמורות וקעורות, בין מבריק למט, במטרה ליצור תחושה של תנועה בחדר.
הצמד יעל מר ושי אלקלעי, בעלי הסטודיו הלונדוני "Raw Edges", עיצבו אריחי גרניט-פורצלן דמויי נייר, לאחר שיצקו את החומר לתבניות מנייר שקופל ונפרש מחדש. האור שנופל על האריח מדגיש את הקפלים העדינים ואת הסתירה בין המראה השברירי למרצפות הקשיחות.
איתי בר-און הוא מעצב שמתמחה בעבודה עם בטון, ויוצר אריחי בטון בטקסטורות תלת ממדיות כבר שבע שנים. נקודת ההתחלה הייתה עבודת הגמר של לימודיו ב"שנקר", אז יצק בטון לתבניות בד רכות ועיצב את הקפלים כך שאין שני אריחים זהים. אריחי הבטון שפיתח מאז בסטודיו שלו מעטרים קירות בבתים פרטיים, במסעדות ("רוקח 73") ובחנויות, ומצליח במיוחד קו שמשלב באריחי הבטון קימורים שבהם מוכמנת תאורת לד. "זה לא בנאלי כמו משטח טפטי", הוא אומר. "הבתים של היום מאוד נקיים וחשופים, ואנשים רוצים לשבור את הניקיון הזה". גם הוא מדגיש את העניין החושני: "כולם אוהבים למשש. כשאנשים באים לכאן, הם ישר רוצים לגעת".
אף שאריחים כאלה יקרים יותר (בסביבות אלף שקל למ"ר), בר-און טוען ששוק העיצוב הישראלי מתפתח ומתעורר, ומי שבונה או משפץ מוכן להשקיע יותר בעיצוב הבית. ומה יגידו על זה המנקים? ימים יגידו אם באקלים הישראלי המאובק לא קשה מדי לנקות אותם.
>> עוד רעיונות, טיפים וכללים בעיצוב פנים
