ב-19 באוקטובר האחרון, שבועיים לאחר שנסגרה תערוכת היחיד שלה בגלריה סיימון פרסטון בניו יורק, העמידה האמנית האמריקאית איימי סיגל את אחד מחמשת עותקי עבודת הווידאו שלה "PROVENANCE" למכירה פומבית בסניף הלונדוני של מוסד המכירות הוותיק "כריסטי'ס". המחיר ההתחלתי היה 4,000 לירות שטרלינג. שתי דקות ארכה המכירה. בסופן נמכרה "פרובנאנס" ב-42 אלף לירות שטרלינג, פי עשרה ממחיר הפתיחה שלה.

מה הפך את עבודת הווידאו של סיגל לכה נחשקת ומוערכת? בין היתר, ואולי קודם כל, הנושא בו היא עוסקת. "פרובנאנס" מגוללת כמעשה בלשות את קורותיהם של רהיטים שעיצבו האדריכלים לה-קורבוזייה ובן דודו פייר ז'אנרה לבניינים שתיכננו בעיר ההודית צ'אנדיגר, רהיטים שהפכו בשנים האחרונות לאחת הלחמניות הלוהטות של עולם האספנות עתיר הממון.

בדומה לאילן היוחסין של עבודת האמנות – אותו מסמך המתאר את גלגוליה, מונה את כל בעליה מהאחרון לראשון ומכונה פרובנאנס (בעברית: מוצא, מקור) – כך חושפת העבודה של סיגל את נתיבי הסחר הגלובליים של הרהיטים המפורסמים בהילוך לאחור, מנקודת הסוף להתחלה: מבתי מידות באנטוורפן, פריז, לונדון וניו יורק, שבהם נמצאים כמה מהרהיטים כיום, אל בתי המכירות הפומביות, סדנאות השחזור והשיפוץ, המכולות, הנמלים ההודיים ולבסוף עיר הולדתם - צא'נדיגר.

צפו בקטע מהסרט:

אל הרהיטים של לה-קרבוזייה ופייר ז'אנרה התוודעה סיגל במקרה. כחלק מעבודה קודמת שעשתה בברלין היא עקבה אחר הגלגולים הרבים שעבר כיסא פלסטיק מזרח-ברלינאי, מהתקופה הקומוניסטית עד לנחיתתו הרכה בגלריית רהיטי "היי-אנד" בטרייבקה ומשם למכירה פומבית. בעודה עוברת על קטלוג המכירה בחיפוש אחר הכיסא ההוא, תפסו את עיניה כסאות שעיצב ז'אנרה לאחדים ממבניה הציבוריים של צ'אנדיגר. "נזכרתי בתמונות שחבר הראה לי מצ'אנדיגר: ערימות של רהיטים על הגג, במשרד עמוס בניירת וכך הלאה. התחלתי לצרף הכל ביחד, ומחקר נוסף חשף את מימדי הסחר ברהיטים ונתיביו", היא מספרת.

לצ'אנדיגר הגיעו לה קורבוזייה וז'אנרה, בן דודו ושותפו לדרך, בראשית שנות ה-50. הם הוזמנו בידי נהרו, ראש הממשלה הראשון של הודו, שזה מקרוב השתחררה מכבליו של השלטון הבריטי וזכתה בעצמאות. לנהרו היה חלום: להקים בירה חדשה לפנג'ב, שבירתה ההיסטורית נכללה כעת בשטח פקיסטן – עיר שתיבנה מן היסוד ותשקף את חזון הודו המודרנית.

בית המשפט שתיכננו לה קורבוזייה וז'אנרה בצ'אנדיגר (צילום: יהודה עמרני)
בית המשפט שתיכננו לה קורבוזייה וז'אנרה בצ'אנדיגר (צילום: יהודה עמרני)

שני האדריכלים קיבלו הזמנה מראש הממשלה נהרו, שותפו לדרך של גנדי, שתמונתו תלויה באוניברסיטה עד היום (צילום: יהודה עמרני)
שני האדריכלים קיבלו הזמנה מראש הממשלה נהרו, שותפו לדרך של גנדי, שתמונתו תלויה באוניברסיטה עד היום (צילום: יהודה עמרני)

לאחר שתיכנן את בנייני הקפיטול – בית המשפט העליון, הפרלמנט ובניין משרדי הממשלה, ומספר מבנים נוספים, הותיר לה קורבוזייה את השלמת הפרויקט לבן-דודו, שמונה לאדריכל האחראי והתגורר בעיר במשך 15 שנים. בין היתר היה ז'אנרה אחראי לתכנונם של רבים מהרהיטים – כסאות, ספות, כורסאות ושולחנות עבודה חסונים, פשוטים ופונקציונאליים מעצי טיק וסיסם (רוזווד) – שעוצבו במיוחד עבור מבניה המונומנטאליים השונים של העיר.

בחלוף השנים הידרדר מצבם של הרהיטים והם החלו להיערם כגרוטאות בפינות נטושות, מופקרים לאבק ולעתים אף לשמש הקופחת. מדי פעם נמכרו בפרוטות לנגרים שחמדו את העץ בעל הערך, ופה ושם שימשו אפילו כעצי הסקה.

רהיטים ש''הוגלו'' לגג בניין משרדי הממשלה, שם מפטרלים שומרים (צילום: יהודה עמרני)
רהיטים ש''הוגלו'' לגג בניין משרדי הממשלה, שם מפטרלים שומרים (צילום: יהודה עמרני)

לפני כעשר שנים גילו סוחרי אמנות את האוצר הזנוח ומיהרו לרכוש (בפרוטות) כמה שיותר מהרהיטים הנחשקים, אחיהם של רהיטי אמצע המאה שעברה הצרפתיים והאמריקאיים, שקרנם וערכם החלו לנסוק לגבהים. אחרי שינוע מיומן ושחזור מסוגנן החלו רהיטי צ'אנדיגר להופיע באינוונטר בתי המכירות הפומביות מסדר הגודל של בונהמס, כריסטי'ס, פיליפס דה פורי וארטקיוריאל, ולהשיג מחירי שיא של עשרות ומאות אלפי דולרים לפריט. ב-2010, לאחר מספר שנים שבהן נמכרו הרהיטים באין מפריע, התעוררו הרשויות ההודיות וביקשו לעצור את המכירות בטענה שמדובר, אחרי הכל, ברכוש ממשלתי. אלא שנראה שההודים נזכרו מאוחר מדי, והרהיטים, כך הוכח, נקנו כחוק. היום הם חלק מאוספיהן של גלריות קצה כמו "דאון-טאון" הפריזאית ו"אר&קומפני" בניו יורק.

יהיו אולי מי שיגידו שסיגל עשתה מהלך מחוכם לקידומה האישי, תוך ניצול יוקרתם של מושאי סרטה. אחרים יראו ב"פרובנאנס" יצירה חתרנית, שבדרך מתוחכמת ומעודנת מבקשת להאיר פינות חשוכות ולהפנות את תשומת הלב הציבורית לאופי, להתנהלות ולערכים המניעים את עולם האמנות. אחרי הכל, בזכות סרטה של סיגל, גם מי שאינם חברים במעגל האליטיסטי והמצומצם של אספני האמנות והעיצוב בעלי הממון התוודעו לקיומה של מה שהיא מכנה "זרימה מטרידה של חפצים והון" בעידן הגלובלי.

סוף המסע: ממבנה ציבור לסלון הביתי (צילום: Amie Siegel)
סוף המסע: ממבנה ציבור לסלון הביתי (צילום: Amie Siegel)

העובדות המצטיירות בסרטה, אומרת סיגל, "עשויות לגרום אי נוחות לאחדים. אפשר לראות, למשל, שמה שנתפס כמוצר בעל ערך לא ישוער עבור האחד, הוא לא יותר ממשהו פונקציונאלי עבור האחר, מצב השומט את הקרקע מתחת למיתוס הערך הטבוע בחפץ כחלק מעצם מהותו. הוא מציג את האופן חסר הביסוס, תלוי התרבות והספקולטיבי, של יצירת הערך שמתדלק את מעגל החפצים של העולם המערבי".

"פרובנאנס" ועבודת וידאו נוספת של סיגל, המתארת את מכירתה של הראשונה בכריסטי'ס, מוצגות בימים אלה בתערוכת יחיד ראשונה בישראל של אחת מאמניות הווידאו הבולטות היום. התערוכה מתקיימת במרכז לאמנות עכשווית בתל אביב, ומחר (9 ביוני) בערב יתקיים במרכז שיח גלריה בהשתתפות סיגל.

>> במה אשדוד וצ'אנדיגר דומות? סיבוב אדריכלי מצולם

>> ואיך נראית כנסייה יוצאת דופן שתיכנן לה קורבוזייה בעיר קטנה בצרפת?