איור הוא תחום מרתק וחסר גבולות, טריטוריה עמוקה של אין-ספור סגנונות שמצליחים לטשטש את הגבולות בין ז'אנרים ופלטפורמות. הוא לא רק כלי תקשורתי חזותי אלא שפה של ממש, שאינה תלויה בזמן או במקום, קוד בינלאומי שמצליח לחצות קהילות ותרבויות. ועדיין, מאז ימיי כסטודנט פדנט ומינימליסט לעיצוב, עולם האיור נשאר אקס-טריטוריה בשבילי.
Jonathan Zawada - You Will Hear Pleasant News
לכן, לכבוד שבוע האיור, שייפתח בשבוע הבא בתל אביב, בחרתי לכתוב על התערוכה היחידה במסגרתו שעוסקת לא רק באיור אלא גם בטיפוגרפיה. המעצבת עדה רוטנברג אצרה את התערוכה ״מציירים מלים״ (גילוי נאות: אנחנו מכירים שנים ומלמדים באותה אקדמיה). רגע לפני שנכנסנו לשיעור, הזמנתי את עדה לקפה ושוחחנו על הקשר שבין איור לאות כתובה.
האקדמיה עושה חלוקה ברורה וגסה בין איור לעולם הגרפי-טיפוגרפי. איפה זה שם אותך?
"אני מאלה שלא מסתפקים בדבר אחד. אני רוצה לגעת גם באיור וגם בצילום, עוסקת בטיפוגרפיה ובחיבור עם דימויים, ובתחומים נוספים שאפילו לא נוגעים בעיצוב. הסטודיו שלי עוסק בעולמות רחבים של תרבות, אבל באופן טבעי, כנראה, נכנסתי לנישה של עטיפות ספרים. בתחום הזה הדלת פתוחה לניסיונות, וכשאתה עושה ניסיונות אתה עובד עם הידיים, ומהר תמצא את עצמך מגיע לעיצוב ואיור - גם של אותיות. בעולם, הטיפוגרפיה המצוירת היא טרנד עולה בשנים האחרונות, עם חיבור בריא בין טכנולוגיה חדשה למסורתית, כך שבעצם הכל פתוח".
Jan Christensen - Yessirnosir, 2008-2014
Fons Hickmann - 5xBerlin, 2006
איך ההרגשה לאצור תערוכה בפעם הראשונה?
"הרבה שנים הייתי עורכת גרפית של מגזינים, כמו בלייזר, עלמה וקפטן אינטרנט, ויצא לי גם לעצב עיתונים מחדש. יש לי המון ניסיון בעבודת עריכה, וזאת אוצרות לכל דבר. להיות מעצב זה להיות אוצר. יש לנו אחריות כמעצבים למה שנמצא בקצה אחד של הצינור לבין מה שנמצא בקצה השני, שהוא הקהל. אני מתעניינת בתפר שבין עיצוב גרפי, טיפוגרפיה, איור או צילום, והיכולת שלנו כמעצבים להיות אוצרים יחד עם הזמינות לחומרים דיגיטליים באינטרנט. הרשת מאפשרת הזדמנות נדירה להעשיר את העולם התרבותי שלנו".
איך זה קשור לתערוכה?
"רציתי שאת התהליך שאני עושה באופן טבעי, ושאני מקבלת, כל אחד יוכל לקבל".
אבל כל אחד יכול להיכנס לאינטרנט בעצמו ולראות הכל.
"אבל אין לו האוצרות. אין לו הבחירה הייחודית".
Erich Brechbühl, Protonic, 2003
אז האסופה של התערוכה היא תוצאה של חיפוש ברחבי הרשת.
"כן. מזמן אני אוספת, בשוטטות האינטרנטית שלי, דברים שאני אוהבת. יצרתי קשר עם אנשים מעניינים, כמו מאריון דושרס, מאיירת אנגלייה, וכל מי שבסופו של דבר אספתי לתערוכה קשור לאזור הבין תחומי".
וככה נולדה התערוכה?
"יובל סער, שיזם את שבוע האיור,
סיפר לי בהתלהבות על היוזמה שלו, ואמרתי לו: 'בינגו! יש לי כבר רעיון'. לאצור תערוכה של כרזות עם טיפוגרפיה מאוירת, זה רעיון שיושב אצלי בראש הרבה זמן. תערוכה של עיצוב גרפי היא לא דבר נפוץ, כך שהרגשתי סוג של שליחות".
מה היו שיקולי האוצרות שלך? איך בררת?
"הקריטריון הראשון היה שהעבודה צריכה להיות כרזה; השני היה שהיא צריכה להכיל אלמנט של טיפוגרפיה מאוירת, ואני חייבת להודות שהיו כמה עיצובים שלא יכולתי לוותר עליהם, אז הפכנו אותן לכרזות; כל כרזה שואלת שאלות אחרות על התפר שבין דימוי לאות, ועל הגבול המטושטש בין העולמות. בנוסף, העיצוב חייב להיות hand made, כתמה המרכזית של התערוכה".
רגע, כל כתב יד הופך מיידית ל״טיפוגרפיה מאוירת״?
"כל מה שאתה מקשקש על מפית הוא איור?"
זו בדיוק השאלה. אני יוצא מהנחה שכל אות היא כתם של צבע, כשכתם שמונח ליד כתם עושים ביחד מלה. איפה עובר הגבול?
"בין טיפוגרפיה לכתיבה יש המון הבדל. טיפוגרפיה היא תורה שמתייחסת לצורת האות, שהשראתה מודפסת או כתובה. כתב יד יכול להיות כתיבה תמה או קליגרפיה. טיפוגרפיה היא סוג כתב שיועד במקור להדפסה (Typo-Graphy), כתב שיש לו שיטה, משנה סדורה בעלת מערכת חוקים ואפיונים, עם מספר מסוים של גופים (אותיות) וכולו מיועד להדפסת טקסט".
בואי נפתח את הנקודה הזו. שמתי לב שיש עבודות בתערוכה שמציגות כתב, או עיצוב של גופן שנראה קליגרפי או סוג של ״כתב יד מסוגנן״, כמו אצל חוזה רמוסי עם עבודת הרקמה. איך את מגדירה מהי טיפוגרפיה מאוירת?
"כאשר לצורת האותיות המאוירות יש שיטה, ואפיון שמתבסס על איזושהי דיסצפלינה, כתב שמתבסס על ידע. גופן שמחקה שיטה מסוימת מבטא טיפוגרפיה מאוירת, כמו אצל מריאן, שאצלה ניתן לראות את אורך האותיות, את ההדגשים השונים של הפונט שהיא המציאה".
Marion Deuchars - The Iran Diary, 1998
מה שדווקא הופך את מה שמריאן עשתה ל״טיפוגרפיה מאוירת״ זה לא האופן שבו היא כתבה באופן חופשי ומאויר את האותיות, אלא העובדה שכל הגוש הטקסטואלי מתפקד כאיור. הקומפוזיציה, המתחים בתוך גוש הטקסט - יש כאן עיצוב טיפוגרפי שמייצר דימוי.
"יש כמה גישות. לפעמים אתה מצייר את האותיות כאלמנטים אחרים, כשהאיור הוא המרכיב העיקרי שבונה את האות כמו אצל האמן האוסטרלי ג׳ונתן זוואדה. אבל זו לא השיטה היחידה. העבודה של מאריו קסוני, למשל, יוצאת מתוך סיסטמה מאוד ברורה; תווי מוזיקה הם שיטה, והשיטה הזו עברה מניפולציה. יש כאן ציטוט של שיטת כתיבה שיצרה איור. תוצאה של קומפוזיציה מעניינת, לא משנה אם היא נעשתה מרישום עיפרון או בחוט תפירה. זו בדיקת הגבולות שעיניינה אותי. כמו אצל פיקאסו, מתי פנים מפסיקות להיות פנים? גיא שגיא בכלל אייר פילטר ממוחשב שהוא בנה לאותיות, זה קריא או לא? זו עדיין אות או לא? זה מה שעניין אותי".
Marjo Kaszonyi - Twisted Nerve
Jonathan Zawada - Under Milk Wood
גיא שגיא, אות מתוך סדרת Fight Flight
מתוך 25 אמנים ו-32 כרזות, למה יש רק שישה מעצבים ישראלים, ורק שתי עבודות בעברית?
"הייתי רוצה יותר, אבל לא מצאתי דברים ראויים. ההתמודדות עם האות העברית מעניינת אותי. היא מגיעה עם מטענים היסטוריים וקונוטציות של מקומות ותרבויות, אות עם מטען של עבר, הווה ועתיד. אני חוששת שהתרבות שלנו, העברית, נמצאת בתהליך של היטמעות וערבוב בתרבות הפופולרית הלועזית".
קרן תגר, אם זה הדבר האחרון שאעשה, 2014
באמת הפכנו בשנים האחרונות ל״אומת איור״?
"אני לא ממש משוכנעת. אם זה אכן קורה בשנים האחרונות, זה באמת דבר מבורך. אנחנו חיים במקום בלי היסטוריה עשירה של תרבות ויזואלית בגלל המון סיבות. החל מדת שמחנכת אותנו ל'לא תעשה לך פסל ומסכה' ועד לנדודים בגלות. אין לנו מסורת עיצובית ארוכה, זה לא חלק מהתודעה הציבורית שלנו. התופעה שמתגברת בשנים האחרונות היא תולדה של העובדה שאיור הוא שפה חזותית ללא מלים, כך שקל לתקשר בעזרת איקונוגרפיה או אינפוגרפיקה, ויכול להיות שהפופולריות של השנים האחרונות באיור הישראלי מגיעה מגישור על פערי השפה".
עדה רוטנברג / צילום: נעמי יוגב
מציירים מילים | כרזות טיפוגרפיות מאוירות מרחבי העולם
אוצרת: עדה רוטנברג
ארט מרקט,
רחוב התערוכה 3, תל אביב
22 -31 במאי
התערוכה מתקיימת במסגרת שבוע האיור במסגרת אירועי "אוהבים אמנות. עושים איור''שמתקיימים בשיתוף עיריית תל אביב -יפו
