מאת איתי כ"ץ
שבוע העיצוב מילאנו, או בשמו הרשמי Salone Del Mobile (סלון הרהיטים), נפתח רשמית רק היום, יום שלישי, אך למעשה הוא כבר התחיל אתמול - בשרשרת של פתיחות פרטיות, מסיבות סגורות וסיקור מוקדם לעיתונאים בכל חלקי העיר. הגענו בצהריים לעיר, שהתחנה המרכזית שלה נמצאת (עדיין) בשיפוצים:
Milano Centrale. האביב הגיע מוקדם השנה, מי שיגיע לא יסבול מקור
באוניברסיטה נערכו דיונים ופאנלים עם מעצבים ואדריכלים ידועי-שם. הרחבות הפנימיות של האוניברסיטה, שנמצאים בה מבנים בני מאות שנים - כולל בית החולים העתיק של העיר - מאכלסות עכשיו רעיונות לפתרונות בני קיימא בתחומי האדריכלות והעיצוב. זה קורה, בין היתר, בהשפעת תערוכת אקספו 2015 שתתקיים בעיר בעוד שנה בדיוק. הנה, למשל, רעיון לקיר ירוק אנכי (רעיונות כאלה מציפים את המתחם):
חזית שעשויה מאצות הנמצאות בתוך שקיות פלסטיק. הצעה של Cesare Griffa, Carlo Ratti Associati
וידאו ארט בחצרות הגדולות של האוניברסיטה - שעליו דימויים נעים של ערים, עצים ובתים
עוד באוניברסיטה: תערוכה קטנה של מעצבים סינים עכשוויים. מכיוון שרובם המוחלט אינם ידועים לקהל שמגיע למילאנו, האוצרים דאגו להוסיף ליד חלק מהשמות את הכיתוב Well known in China - ליתר ביטחון:
ספה שעיצב Yang Gao
ואז נכנסנו לאולם חצי ריק, שבו התקיים טקס חגיגי. בחזית האולם ישבו המעצבים ג'יי אוסגרבי (Barber-Osgerby, שעיצבו את הלפיד האולימפי של לונדון 2012), ג'וליו קפליני, הבעלים של "קפליני", Sofia Lagerkvist מקבוצת המעצבות השוודיות Front, וגם שי אלקלעי - חצי הצמד Raw Edges. הם באו להעניק פרס למעצבים צעירים, מטעם הארגון BeOpen ומגזין Interni, שקשור לעומק בשבוע העיצוב מילאנו.
שלושת המעצבים - אוסגרבי, אלקלעי ופרונט - התבקשו לעצב את הפרסים עצמם, ולעשות את זה בהשראה של:
הביצה הרכה של Raw Edges
המארגנים חשבו שכדאי לאתגר את המעצבים בפרס שייראה כמו ביצה. אלקלעי ויעל מר, שותפתו לסטודיו, הביאו את גביע הביצה מארוחת הבוקר. "פרונט" הביאו אבן אפרפרה, שנראית כמו מאובן. "זה נראה כמו ביצה של דינוזאור", הסבירה לאגרקוויסט, והנמשל הוא ש"ממנה ייצא הענק הבא". ברבר-אוסגרבי היו צריכים להסביר מה הקשר בין הגליל המוזהב שהם עיצבו לבין ביצה - וברגע שהיו צריכים להסביר, אבד העניין.
רשימת המועמדים לפרס - 24 אלף פאונד - כללה 10 שמות, השנה במסלול של עיצוב תעשייתי. הזוכים המאושרים הם הצמד האוסטרי mischertraxler, שכבר הציגו במילאנו לא פעם, בין השאר בפרויקט של Kvadrat לפני שנתיים.
תומס טרקסלר (אוחז בפרס המוזהב) וקתרינה מישר מקבלים את הפרס. אלקלעי מתחבא ברקע
חצי שעה אחר כך, בתצוגה של מותג העיצוב הבריטי Established & Sons, שוב נתקלנו באלקלעי-מר. כלומר לא בהם פיזית - תיכף נגיע אליהם בפעם השלישית הערב, קשה להתעלם מהם השנה - אלא בערימת המגירות הכאוטית שלהם Stack, שלאור ההצלחה שלה בשנים הקודמות זכתה לווריאציה חדשה:
Stack של Raw edges במהדורה מוגדלת
למרבה האכזבה, חלק ניכר מהתצוגה של המותג הבריטי לא חידש: למעט אולם גופי תאורה - שהרשים יותר בזכות האדריכלות מאשר בזכות גופי התאורה (של זאהה חדיד, אגב, סתמי במיוחד) - יש כאן פריטים שכבר הוצגו בשנים קודמות. חלקם הורחבו (כמו השולחנות של ג'ו נקאמרה, שזכו לקולקציה שלמה), וחלקם חזרו על עצמם. אותה זאהה חדיד מציגה משחקי תלת-ממד מעניינים, וברמה הטכנית מרתקים ממש, ב"שולחן המים" (Aqua Table) שלה.
מוצר של אריק לוי, בעבור Established & sons
למי שנמצא במילאנו - כדאי ומומלץ לבקר בכל זאת בתצוגה הזאת, בגלל המיקום שלה: מכון העיוורים של מילאנו. הכתובת: Istituto dei Ciechi, Via Vivaio 7. המקום אינו פתוח בימים רגילים, והוא חלל ישן עם תקרות גבוהות ועליהן ציורים מרהיבים. על קירות שונים בבניין יש דגמים אדריכליים של אייקונים במילאנו - שמודגשים בכתב ברייל. הנה למשל:
הדואומו של מילאנו. אפשר לראות אותו באמצעות מגע
ציורי תקרה
משם, בפעם השלישית כאמור, אלקלעי-מר נצפים בפתיחה של "אבן קיסר". הצמד הישראלי-לונדוני לקח משטחים של אבן קיסר והתחיל לשחק איתם. אחד מהם הפך לשולחן פינג פונג, אחרים נוסרו כדי לתחוב לתוכם מדפים וקערות, כדי לייעל את העבודה במטבח. בקוקטייל הפתיחה הובאה שפית מבטיחה ממילאנו, כדי להדגים איך הדבר הזה יכול לעבוד (למרות שהוא לא עומד להפוך למוצר, מסביר אלקלעי - זאת עבודת קונספט):
Raw Edges לאבן קיסר. צבעוני ומצחיק
מכינים גלידה
כל זה קורה בפלאצו קלריצ'י, Palazzo Clerici, באזור Brera. הקירות והתקרות נראים כך:
המוזמנים לארוחת הערב שהכינה השפית מיד ייכנסו
באותה שעה, חגג עולם העיצוב האמריקאי בווילה במרכז מילאנו. המסיבה השנתית של מגזין הלייף סטייל של "ניו יורק טיימס", T Magazine, נערכה ב-Villa Necchi - שהייתה שייכת למשפחה עשירה, ומאז העשור שעבר הועברה לידי עיריית מילאנו. מעצבים, עיתונאים ואחרים נכנסו למסיבה המבוקשת, שוטטו ברחבי הווילה וקיבלו הסברים על הבעל, אשתו ואחותה שהתגוררו כאן עד שהאחרונה נפטרה, וישבו סביב הבריכה.
"אני קובע את לוח הזמנים שלי לפי המסיבה הזאת", הסביר לנו מעצב אמריקאי
המסיבה בווילה נקי. אדריכל: Piero Portaluppi
וזה חדר הארונות בקומה העליונה, שהפריד בין האגף של הזוג (שרוהט בכחול) לבין האגף של האחות (בוורוד) - שניהם זהים וסימטריים. חדר הארונות הוא למעשה מסדרון ענק, בגודל של דירת 4 חדרים ממוצעת בישראל:
המשפט "אין לי מה ללבוש" כבר לא נשמע כאן מאז מותם של הדיירים
באותה שעה ממש התחילה מסיבת ההשקה של יריד הרהיטים עצמו, ה-Salone, בארמון המלכותי - Palazzo reale, שצמוד לקתדרלת הדואומו. גם היא, כמו תחנת הרכבת הראשית, בשיפוצים לא נגמרים:
האירוע נערך במעמד ראש עיריית מילאנו, ובזמן ההמתנה הארוכה בתור אפשר היה ליהנות מהדואומו שנמצא ממול
הייחוד של האירוע היה בצניעותו, למרות בני המעמד הגבוה (והמבוגר) שבלטו בו. בניגוד לשאר האירועים, שחגגו עיצוב ואלכוהול, כאן העיקר היה אמנות: תערוכה מקיפה של צייר הרנסנס המילאנזיברנרדינו לואיני (1482-1532) ובניו, שממלאת את החללים הגדולים של הארמון.
מחר - עוד יום של עדכונים ממילאנו כאן, בערוץ העיצוב של Xnet
