שישי בצהריים. שמש של חורף מלטפת את נווה צדק. אחד הרגעים הנדירים האלה, שכל כך התגעגעתי אליהם בלונדון. אני בדרכי לאחד המקומות האהובים עליי בתל אביב - חנות הספרים "סיפור פשוט". ביום שישי נפתחה שם התערוכה "ספר מרחב זמן", שעוסקת בעיצוב עכשווי של ספרי קריאה, פרי יצירתם של סטודנטים משנקר. בימינו הדיגיטליים, שבהם ספרי המדף הופכים בקצב מסחרר לקבצי קינדל ואייפד, וכשכל הסיפור הזה כבר לא כל כך פשוט, הסתקרנתי לראות לאן לקחו הסטודנטים לעיצוב את גבולות הפורמט של הספר.
התערוכה היא שילוב כוחות של ארבעה קורסים לעיצוב ספרים, שהתקיימו בסמסטר האחרון בשנקר, ושל צוות "סיפור פשוט", מירה רשתי ושירה לוי. בשעה שהגעתי, החנות הקטנה כבר הייתה גדושה במבקרים שהקיפו שולחן ארוך, שנצבע בוורוד פוקסיה זועק ועליו הונחו הספרים המעוצבים. לא היה ברור מי מהמבקרים הם אורחי התערוכה ומי הלקוחות. שוטטות ודפדוף מהיר בין הספרים, שנבחרו בקפידה לטובת התערוכה, הראו מגמות מעודכנות בעיצוב הגרפי העולמי.
הדיון הבלתי פוסק (והמעייף) על הקרב בין עולם הדפוס והדיגיטל אינו פוסח על ספרי הקריאה. לא צריך לערוך סקרים ומחקרים, או לראות את כמות מבצעי ה-"4 במאה" ברשתות הגדולות, כדי להסיק שהעולם קורא (וקונה) פחות. הקורסים שמיוצגים בתערוכה עסקו בתפקידו של הספר בתרבות העכשווית. באותה במה מודפסת שתפקידה לספק לנו לא רק מידע, אלא גם הנאה. ספרי הקריאה והעיון עוברים תמורות משמעותיות: לא רק כלים שמרכזים מלים ופרקים, אלא ניסיון לייצר ערך מוסף לחוויית הקריאה במערכת היחסים שבין הפורמט, השימוש בפונטים, העריכה ונוכחות הדימויים. הוצאת הספרים "פינגווין", למשל, עיצבה לפני שנתיים מחדש את כל הספרים הקלאסיים שלה, תוך שימוש בהפקות דפוס מיוחדות, כדי לעורר מחדש את הקהל. ב-2012 עלו מכירותיה באנגליה ב-21%, בעוד שהשוק הכללי דיווח על ירידה של שני אחוזים.
נחזור לנווה צדק. זו הייתה רוח הלחימה שאיתה באתי לתערוכה: חיפשתי את הגבולות, את המקום שבין השימושי לאמנותי, את המשמעויות החדשות שניתן ליצוק בספרים. הבנתי שבקורסים השונים דנו בשאלות שונות, כמו האם הפורמט הפיזי יכול להכיל עוד התרחשויות מעבר להעברת הסיפור; האם ספר יכול לעורר חוויה נוספת; ומה תפקיד המעצב בכל זה. נאמר לי שהסטודנטים התבקשו להביע עמדה, לקחת משהו מבחוץ ולהכניס פרשנות אישית. לא כל הספרים שנוצרו בקורסים הוצגו, ולכן בחרתי להציג כאן גם כמה שלא מוצגים אבל מצליחים למתוח במעט את גבולות המוכר והידוע.
אחד הספרים שמשכו את תשומת הלב הגדולה ביותר היה ״עלובי החיים״ מאת ויקטור הוגו, בעיצובה של דליה גרהם. הספר עוצב במסגרת הקורס "ספר על ספר" בהנחיית נירית בנימיני, ושמטרתו הייתה לייצר גרסה עדכנית של ספרים קלאסיים לנוער, כמו "20 אלף מייל מתחת למים" ו"ספר הג׳ונגל". דפיו הוורודים של הספר, כמו סט תואם לשולחן הוורוד, שיוו לו מראה עדכני וזרחני. בספר עצמו, גרהם שילבה בטקסטים המקוריים את שירי המחזמר המפורסם שמתבסס עליהם.
ספר מעניין נוסף שנוצר בקורס הזה הוא של טל סופיה, שלקחה את ״המלך מתיא הראשון״ של יאנוש קורצ׳אק. תחת שם חדש, ״The New Royals״ (בני המלוכה החדשים), שולבו בטקסט המקורי כתבות ומאמרים על גיבורי תרבות עכשוויים כמו קייט מידלטון וילדת הפלא האני בובו. הספר נערך מתוך תפישה מגזינית.
ספר נוסף שבודק את גבולות הפורמט הוא של אולגה אריאלי, מהקורס "ספר־אמן" בהנחייתה של אביגיל ריינר. שם נדרשו הסטודנטים לבחור אמנים מתחומים שונים, כשעל הספר להוות יצירה אמנותית ועיצובית שעומדת בזכות עצמה.
נילי בכר יצרה ספר מחווה לאמן הצילום מאן ריי, ולעבודתו Object to be Destroyed מ-1923, שעוסקת בקצב דרך המטרונום. באחת מגרסאות היצירה, מאן ריי כותב הוראות הפעלה לצופים כדי לייצר פעולה אמנותית. בכר פעלה לפי אותן הוראות, ועם תוצאותיה בנתה את הספר. הוא מחולק לשלושה כרכים, שעוסקים בקשר שבין קצב הקריאה, הדפדוף והתוכן הנצפה.
ספר אמן יפהפה שנפקד מהתערוכה, אבל זכיתי להציץ בו וירטואלית מבעוד מועד, הוא Ben Yehudah Strasse של הסטודנט טל מני. הספר, מחווה לצלמת ילידת גרמניה ליזלוטה גרז'בינה, מוצג בימים אלה בתערוכה ״אידיאלים חדשים״ במוזיאון בית העיר בחיפה, העוסקת בצלמים גרמנים שהיגרו לארץ.
נוואל ערפאת עיצבה את הספר ״לוד״ במסגרת הקורס ״עיצוב תוכן מורכב״ בהנחיית נדב שלו וכפיר מלכא. כאן התמודדו הסטודנטים עם השוטטות במרחב האורבני, והתבקשו לעצב טקסט דעתני-אדיטוריאלי מתוך ספרה של ארנה קזין "במרחק הליכה: חיבור על תרבות הצריכה" (הוצאת בבל). ערפאת, שתירגמה לערבית את אחד המאמרים, שדן בשוטטות ובנוכחות הנשית במרחב העירוני, שיבצה בין דפי הטקסט צילומים ותיעוד של לוד - העיר שבה גדלה. הספר נעטף בסדין לבן חצי שקוף, ששיווה לו תחושה אותנטית ואינטימית.
הקורס הרביעי שונה מעט משלושת קודמיו. ״ספר-איור״, בהנחיית המאיירת בתיה קולטון ומעצבת הספרים עדה ורדי, הציע לסטודנטים לאיור להתמודד עם פורמט מדופדף. ספר שאיוריו שבו את ליבי היה של הסטודנטית מעיין גלילי, שהתייחסה לארעיות ולבר חלוף.
האסופה הצבעונית המודפסת לעילא, שמונחת על השולחן הוורוד ובחלונות החנות, רוממה את רוחי. ניכר שהקורסים עוררו את השאלות הנכונות. לא מצאתי שפות גרפיות חדשות שמעולם לא ראיתי, אבל מצאתי חוויות חדשות, שוטטות מקורית בין חללי הדפים, כאלה שמצליחות לתפור הקשר, תוכן ועיצוב לרגעים שלא הכרתי. אני אמנם מהדור הישן, שעדיין מתרגש מריח טרי של ספר, שעדיין מעדיף את העיתון מקופל מתחת ליד, כזה שמתלכלך עם הקפה של הבוקר, ולא את המהדורות הדיגיטליות. אני מהדור הישן, שמאמין שכדי להיות מעצב טוב אתה חייב להריח קודם את האות על גבי הנייר ולהבין את הנוכחות שלה בפורמט כשהיא מודפסת. אני מאמין שתרבות לא יכולה להתקיים ללא ספרים, עיתונים יומיים ומגזינים מודפסים. אני מאלה שרואים שינוי מגמה בתרבות הצריכה, של אנשים שמחפשים היום את הדבר הייחודי שנמצא אצלך בספרייה בבית, כזה שאפשר לחזור ולשוטט בתוכו מדי פעם. אני, כנראה, מהדור החדש.
התערוכה ״ספר מרחב זמן״ תהיה פתוחה עד 31 במארס בחנות ״סיפור פשוט״, רחוב שבזי 36, נווה צדק, תל אביב. שוטטות נעימה.