תמיד הייתי פריק של מוזיקה. עוד בתקופה שבה הקשבתי רק להיפ-הופ, כבר התעניינתי בשירים נדירים של אמנים נידחים ממדינות שאני לא יודע עליהן כלום. הסיבה לכך היא סימפולים (דגימות), שמאפשרים ליוצרי היפ-הופ למצוא איזה שיר נידח מעיראק והסביבה, לדגום חתיכה ממנו ולהפוך אותו למלודיה הראשית, כשעל זה מלבישים תופים ומקליטים קולות - ווואלה, הנה שיר שבחיים לא היית חושב עליו לבד. ובאמת, מפיקים מוזיקליים מתפארים ביכולת לייצר להיט ממשהו אנונימי, או מלהיט נשכח שהם מחזירים לחיים (כמו מה שעשה קניה ווסט כשהוא דגם את דאפט פאנק).
הנה סקירה קצרה של כמה דגימות במהלך השנים, ואחריה אחד המפיקים היותר מטורללים שעושה דברים משוגעים בחי. AraabMusic
Eclectic Method - A Brief History of Sampling from Eclectic Method on Vimeo.
לא רק היוצרים המוזיקליים מתגאים בידע הכללי שלהם, אלא גם אוהבי המוזיקה. מהנקודה הזו נוצרו הרבה תוכניות רדיו מצוינות, ובאופן כללי תרבות האינדי - שבמקור סימלה אמני-שוליים עצמאיים או כאלה שלא רצו להוציא את האלבום שלהם דרך חברות תקליטים - באה משם. היום, כשנתח גדול מהאמנים הם Indie ועם תעשיית מוזיקה שפועלת במודל אחר, אנחנו, אוהבי המוזיקה, עדיין מחפשים דברים נדירים שנאהב ונכיר לחברינו.
אז נכון, יש לנו itunes וגם spotify, soundclud, bandcamp ועוד אינסוף, אבל בסופו של דבר כשנכנסים לאתרים האלה מקבלים אותו דבר. האידאל של "האינטרנט חופשי וכולם יכולים להצליח באותה מידה" הפך למודלים עסקיים חמדניים, כשחברות התקליטים חוזרות ומשתלטות, ומקדמות את האמנים שלהן ברחבי הרשת. ברוב האתרים הללו תפתחו את הדף הראשי ותראו את ביונסה לצד ארטיק מנקיז, ואם זה אינדי תקבלו גם את LCD system ודומיהם.
למרות שכל מיני שירותים מנסים לספק לנו המלצות מוזיקליות, כמו last.fm ו-pandora, אנחנו אבודים ביקום המוזיקלי הזה ומנסים למיין את מחשבותינו לפי ז׳אנרים ולהקות שדומות למה שאנחנו אוהבים.
הפרויקט שהלהיב אותי לאחרונה היה forgotify המקסים, שמיועד לאנשים שאוהבים מוזיקה ושמחפשים משהו נדיר לשמוע. כאלה שמחפשים את החדש, שאף אחד אחר לא מכיר - את ההגנבה. Forgotify מתלבש על Spotify ומשמיע לכם רק את השירים שיש להם אפס השמעות. כמה כאלה יש? התשובה היא: המון! Spotify טוענים ש-20% מהשירים (ארבעה מיליון שירים) במאגר שלהם לא הושמעו אפילו פעם אחת. מי יכול ליהנות מזה? אנחנו.
לצד ההנאה הפוטנציאלית אנחנו עלולים גם לסבול. כל אחד יכול להעלות שירים בספוטיפיי, כך שמקבץ השירים הבלתי-מואזנים עלול להתגלות כמחריד ביותר שאי פעם שמעתם - קאברים חובבניים וסאונדים הזויים - אבל אולי תגלו משהו מדהים שאין סיכוי שתגיעו אליו בשום דרך אחרת. אם תשימו את זה ברקע בזמן העבודה, קסם יכול לקרות.
אחד הדברים היפים כאן הוא שאם באמת מצאתם שיר טוב או אמן מהמם, הוא יישאר שלכם לנצח - אלא אם תחליטו לחלוק אותו. מה זאת אומרת? אם שמעתם את השיר, כבר אין לו אפס השמעות (אלא 1) ולכן הוא יוצא מהמאגר ואף אחד אחר לא יגיע אליו. במלים אחרות, השירות הזה יייכחד וילך ככל שיותר משתמשים ישמשו בו שירים וידללו את המאגר. זה יכול לקחת שנים, אבל יש משהו מקסים בכך שמעניקים תוחלת חיים מסוימת למוצר דיגיטלי שכל מטרתו היא להעניק לך משהו חדש.
- (בישראל השירות עדיין לא זמין - אבל אפשר להיכנס אליו דרך תוספים כמו Hola, שדרכם אפשר להיכנס גם לנטפליקס וספוטיפיי)