פסטיבל אינדינגב, שיהדהד בסוף השבוע במדבר, זימן לי תירוץ לפוסט על החיבור שבין מוזיקה לסביבה. הפסטיבל משלב מוזיקה אלטרנטיבית עם פרויקט אמנות שנקרא ארט-א-זעכן. עבודות האמנות שיוצגו בפסטיבל עשויות כולן מפסולת - כזו שהיא תוצר של הקמת הפסטיבל עצמו, וכזו שהובאה במיוחד לאירוע. החיבור בין מוזיקה, קהל ומיצבים באווירת המדבר, הוא שמרכיב את היצירה הכוללת אינדינגב.
אז אחרי שנגמרו לי התירוצים (והחגים), וכשברקע שיר הנושא שלי (Theme song - Ally McBeal), צללתי לרשת בחיפוש אחר כלי נגינה (או סתם כלים שמפיקים צלילים) שנעשו בהקשר סביבתי. הנה מה שמצאתי:
היוצר:Barry Rusy (ברי החלוד)
Barry Rust, Great Plains Handmade Instruments
מוזה ירוקה: ברי הוא מורה לכיתות ד' מברוקלין. במהלך השבוע הוא מלמד ובסופי השבוע הוא נוסע על אופניו לסדנה שלו, בתוך מחסן שחובק יוצרים נוספים. שם הוא החל לייצר, לפני כשש שנים, כלי מוזיקה מקופסאות של סיגרים, שימורים, עוגיות ובכלל, כדי לספק את יצר האספנות ואהבת המוזיקה הפרטיים שלו. לאחר שהצטברו אצלו לא מעט גיטרות (יוקללי ובנג'ו), ולמרות שקשה לו לוותר עליהן, הוא החל למכור אותן. את רוב שעות הפנאי שלו ברי מעביר בין נגינה על הגיטרות לחיתוך ושיוף הקופסאות. אמריקה ידועה במסורת גיטרות העץ שלה, אך היום, יותר מתמיד, טרנד הגיטרות מפח נפוץ הודות לתרבות הקראפט המתפתחת ולמודעות הגוברת להצלת פסולת.
Lloyd Banjo from Barry Rust on Vimeo.
היוצר:Pedro Reyes
מוזה ירוקה: פרויקט ה-Disarm הוא פרויקט המשך ל-Imagine, שבשניהם השתמש האומן פדרו רייס בשאריות נשק שהצבא המקסיקני אסף והרס. הקסם הוא בשינוי התכלית של הכלים הללו: ב- Imagine שימשו חלקי הנשק ליצירה של כלי נגינה מוכרים, שעליהם ניגנו מוזיקאים. ב-Disarm שולבו מוזיקאים כבר בתחילת התהליך, כדי לבנות כלי נגינה שצורתם לאו דווקא מזכירה כלים מוכרים, אך עיצבו ותיכננו אותם כך שיעבדו בצורה דיגיטלית, ללא עזרתם של נגנים בני אנוש. בתוך היצירה החזותית-מוזיקלית, שהפיק סטודיו למוזיקה במקסיקו סיטי, משולבים קולות ירייה. כך, לצופה מהצד מועצם הדיסונס שנוצר בין הנשק לתפקידו החדש ככלי נגינה.
היוצר:Landfillharmonic
מוזה ירוקה: מיזם מרגש שנוצר מתוך ובהשראת הררי הזבל שעליהם ''יושבת'' העיירה פטורה שבפארגוואי. הכל החל כאשר פביו, מורה למוזיקה, החל ללמד את הילדים המקומיים. מהר מאוד היו לו יותר ילדים מכלי נגינה. הסוגייה נפתרה כאשר יום אחד הובא אליו כינור שנמצא בזבל ותוקן בעזרת חפצים ישנים אחרים שהיו זרוקים שם ללא שימוש. באותו אופן התקינו הילדים כלי נגינה אחרים שנדרשו לתזמורת שלהם. הסיפור התפרסם ומאז הם מופיעים בקונצרטים בכל העולם. הסרט שהופק עליהם מרטיט את הלב, ומעבר לתרומות הרבות שהמיזם גייס, הוא מצליח לשמר את רוח הקיימות, באמצעות מכירה של כלי הנגינה הממוחדשים ובמציאת שיתופי פעולה שעוזרים לפרנסתם של הורי הילדים.
היוצר:Musiques de Null Part
Nicolas Bras - Musiques de Nulle Part
מוזה ירוקה: הסיטאר שבתמונה העליונה עשוי מחתיכות של מדף ישן, לוח מיטה, צוואר גיטרה, מיקרופון וחוטים. כך, פחות או יותר, נראים רוב כלי הנגינה שהמוזיקאי Nicolas Bras ממציא ומנגן עליהם (בתמונה האמצעית, למשל, השתמש בין היתר במושב כיסא מעץ ורגלי פלסטיק). המראה המגובב והחדש של הכלים יוצר גם צלילים חדשים. כלים נוספים וקטעי מוזיקה שלו תוכלו למצואבדף הפייסבוק.
היוצר:Tonny Cochran
מוזה ירוקה: טוני הוא קרטוניסט עם משיכה עזה לצלילי הגיטרה החשמלית. הוא אוסף גיטרות ישנות מאנשים שבצעירותם שאפו להיות מוזיקאים, ובגרו לעשייה אחרת. את הגיטרות החשמליות הוא מוצא בלוחות המודעות, בגראז' סיילס, מוחבאות בתוך ארונות - ובדרך כלל הן עובדות ונשמעות היטב. מדי פעם הוא נאלץ להחליף חלק כזה או אחר, אבל אף פעם לא נותן לנראות חשיבות גבוהה יותר מלצליל. את חלקי החילוף לתיקון הגיטרות הוא ''בוזז'' מארגזים שהוא מוצא בגראז' סיילס, חנויות של צבא הישועה ובזארים של כנסיות. מבחינתו זה יכול להיות כמעט כל דבר: מכונה ישנה כלשהי, כפתור חשמלי משונה, חוטי חשמל מצופים בד (משנות ה-50) ועוד. כל אלה חוברים יחדיו בצורה וירטואוזית, ומספרים סיפור חדש שנותן לגיטרה שהיתה זרוקה ללא שימוש, חיים שניים ויקרי ערך.
היוצר:Ed Chapman
Ed Chapman
- מוזה ירוקה: אד הוא אמן מוזאיקה בריטי, שמתמחה ביצירת דיוקנאות מחומרים כמו שברי קרמיקה, אריחי אבן, זכוכית ואפילו קוביות סוכר. במקרה של דיוקנו של ג'ימי הנדריקס כאן למעלה הוא השתמש ב-5,000 מפרטי גיטרה. כמובן שזהו מיחדוש רק אם אסף אותם אחד לאחד ממוזיקאים שונים. אך גם אם הדבר אינו כך, יש לו תרומה מכיוון אחר: היצירה הוצגה ב-2009 באירוע לגיוס תרומות למחקר הסרטן, וגייס 23,000 פאונד.
היוצר:Recycling Band
Recycing Band
מוזה ירוקה: אומרים שהצורך הוא אם כל ההמצאות. כך החלה חבורת הסטודנטים הזו את הקריירה המוזיקלית שלהם. נטולי אמצעים, הם בנו כלי נגינה מחומרים שמצאו בזבל ליד הבית או האונברסיטה, ומחלקים ישנים של כלים שקיבלו מחבריהם לספסל הלימודים. הם השקיעו כ-1,200 שעות ביצירתם, ואז החלו לנגן עליהם. מאז הם מופיעים ברחבי אירופה ומשמשים פרסומת סביבתית מהלכת לאפשרות להפוך פסולת למכרה זהב של מוזיקה. באתר שלהם תוכלו למצוא הוראות מדויקות להכנת כל אחד ואחד מכלי הנגינה, וכן קטעים מוזיקליים שמדגימים את הביצועים של הכלים.
היוצר: Di Mainstone -Human-Harpe
Photos by Martin Noboa
מוזה ירוקה: הנבל האנושי הוא פרויקט שמשתמש ברעש העיר (אנרגיה מתחדשת), כדי לפרוט על מיתריהם של גשרים (בדומה ל-Soundscraper, פרויקט עתידני ששואף לקלוט את רעשי העיר ולהמיר אותם לאנרגיה קינטית, שתוכל גם לשמש לחשמל). באמצעות שימוש בקופסאות שצוידו במודולים דיגיטליים שהוצמדו למשתתף על הגשר, הצליחה די מיינסטון להפוך את הויברציות הטבעיות של גשרים, שבדרך כלל לא נשמעות באוזן האנושית, לצלילים. הפרויקט נודד בין גשרים שונים בעולם ובכל מקום משלב תושבים מקומיים במיצב ובמחקר נוסף של התחום. באופן סמלי, הפרויקט משמש כגשר רעיוני המחבר בין שדה האמנות ובין שדה המחקר, בין אנשים מתרבויות שונות ובין שיטות מחקר שונות מרחבי הגלובוס.
Humanharp from humanharp on Vimeo.
לסיום רציתי לספר לכם על עוד פרויקט שמשתמש באנרגיה מתחדשת - סולרית במקרה הזה - ומתרחש החודש במסגרת אירועי ה-Fallin , במישיגן, ארצות הברית. זהו מיצב מרשים בשם "גינת לילה", של OGE - מירב איתן וגסטון צהר. הם יצרו פרחים תיאטרליים שקולטים את אנרגית השמש בשעות היום ו"פורחים"/מאירים בלילה. למיצב המרהיב הזה מצטרפת מוזיקה של Andi Isler ו- Ravid Hang.
