לא במקרה בוחר המעצב והמרצה יוסי למל בג'ון הרטפילד כמקור השראה מנחה שלו. למל, בעלים ושותף בפרסום למל כהן, אוהב לזעזע בכרזות הפוליטיות הבוטות שעיצב במשך השנים. ג'ון הרטפילד,
גרמני יליד 1891, לא היסס להביע את סלידתו מהנאצים בשנים שבין שתי מלחמות עולם, באמצעות כרזות פוטומונטאז' חריפות. כמו הרטפילד, גם למל מאמין שבחברה שמעדיפה לעצום עיניים ולשמוע רק מה את מה שנוח נדרשים דימויים חזקים מאוד כדי לתפוס את תשומת לבו של המתבונן.
"העבודות שלו נעשו אגרסיביות יותר ויותר ככל שהנאציזם התחזק. הן התפרסמו במגזינים שמאלניים גרמניים והפכו את המדיום הזה – הפוטומונטאז', מה שהיום מכנים פוטושופ – לצורת תקשורת המונית. הוא יצר אימג'ים אמיצים ומטרידים שבהם הוא חשף את הרוע הנאצי. הוא פשוט היה נביא, הוא ראה את הצימאון לדם ואת האג'נדה הנסתרת של היטלר כבר בשנות העשרים". כשהנאצים עלו לשלטון, ב-1933, הרטפילד נאלץ לברוח לפראג, וכשצ'כוסלובקיה נכבשה במלחמה, ברח שוב, לאנגליה. הוא חזר לגרמניה ב-1950, וחי במזרח ברלין עד מותו, ב-1968.
"החיבור בין שני אלמנטים שלכאורה אין ביניהם שום קשר - כמו צלב קרס שבנוי מגרזנים מדממים או החיבור בין צלב קרס לגלגל עינויים נוסח ימי הביניים - יוצר מושג חדש, מטאפורה שמעבירה ללא מלים מסר חדש. זה גם יכול להיות סוריאליסטי: לקחת דימוי מסוים ולשים תחתיו כותרת שלא שייכת, שיוצרת משמעות חדשה. הוא צמח מתוך הדאדא והסוריאליזם, אבות האמנות של היום בפרסום".
"הרטפילד תקף את המורשת הנוצרית המתחסדת, את הממסד הגרמני השמרני והמסורתי", מסביר למל. "היה לו חשבון נוקב עם הכנסייה על שיתוף הפעולה שלה עם הנאצים - איך התאימו את האידיאולוגיה למצב, איך התקרנפו. זוהי פסגת היצירה הגרפית והאמנותית שלו".
עוד על חדשנותו הגרפית ותעוזתו של הרטפילד - בסרט הדוקומנטרי הבא:
ומקבץ נוסף מיצירותיו:
"אני מזדהה עם הנון קונפורמיזם של הרטפילד, ורעיון השילוב בין שני אלמנטים השפיע עלי מאוד - אני עושה בו שימוש כל הזמן", אומר למל.
"הדימוי של עגלת הסופר עם השיניים, למשל, לא צריך הסבר. הוא ברור מיד: הקפיטליזם ותרבות הצריכה שאוכלת אותנו, מאכלת הכל".
המעצב הצעיר שאותו בחר למל לציין הוא ג'יאנפינג הה – מעצב גרפי בן 40 שנולד בכפר מרוחק בסין, כמה שעות נסיעה ברכבת משנגחאי. "הוריו הוגלו לשם בתקופת מהפכת התרבות. אין ספק שהוא גאון, מבריק. בגיל 23 הוא הגיע לברלין, התחיל ללמוד ומאז הוא חי ועובד שם. פגשתי אותו כשהיה עדיין ילד וכבר זכה בפרסים בינלאומיים.
"למה בחרתי בו? הרטפילד השפיע על כל האסכולה הגרמנית שאחרי מלחמת העולם השנייה. הה פרץ בגיל צעיר בגלל השילוב שהיה בו, בין ההשפעה האדירה של מסורת הכרזות הגרמנית עליו מצד אחד, לבין המורשת הסינית שלו מצד שני. הוא ידע לעשות סינתיזה גאונית בין העולמות האלה, בין הסימבוליזם המערבי והטיפוגרפיה המזרחית. אני מתייחס יותר לעבודתו בשנים המוקדמות שלו, שבהן ההשפעה הגרמנית עליו הייתה מאוד חזקה.
"בכרזה 'התחממות גלובלית', למשל, הה לקח אייקון בצורה חכמה והשתמש בו להעברת מסר, בתמצות סוריאליסטי. כמובן שהחיבור של הה הסיני עם התרבות המערבית ועם מה שקורה היום רלוונטי, כי אם אני הייתי לוקח את מאו לא הייתה לכך שום משמעות".
עוד בסדרה על השראה:
>> על מי חושבת שרית שני חי שהיא הכוהנת הגדולה של העיצוב הישראלי?
>> איזה פסל השפיע על דב גנשרוא כשהיה בן 18, ולמה הוא חושב שמרקוס קייזר הוא פרפורמר אדיר? >> מי המאסטרו של אלכס פדואה, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר, ואיך כבשו שעונים חלולים את ליבו?
