אנדי וורהול, שצבע את פניה של מרילין מונרו בצבעיו העזים של הפופ-ארט, בוודאי היה נהנה לראות את הסרטון הזה, שבו מתגלמת יצירתו בנקניק דמוי פלסטלינה, שנפרש לאינספור פרוסות של מרילין בגדלים שונים, כולל מיקרוסקופיים להדהים. הידיים בסרטון הם ידיה של עדי לדר, הצלע הנשית בצמד "עדינה פלסטלינה". למרות שבימים אלה מככבת במוזיאון תל אביב תערוכת הפופ-ארט WANTED, לא משם באה ההשראה, מסביר סם לדר, בן זוגה לחיים ולעבודה. "זה צירוף מקרים. התערוכה נפתחה אחרי שכבר היינו בתהליך".
"עדינה פלסטלינה" הוא שמו של המותג שפיתחו השניים בעשר השנים האחרונות. הם עושים תכשיטים שמשלבים כסף וזהב עם דוגמאות עדינות וצבעוניות שמושגות בטכניקה המיוחדת שמודגמת בסרטון, ועשויות חימר פולימרי, המוכר בשם הפופולרי פימו ("פימו הוא שם של חברה יצרנית", מסביר לדר. "השם המקצועי הוא חימר פולימרי"). לבני הזוג חנות ביפו, חנות אינטרנטית בקטלוג של xnet, הם מוכרים גם במטוסי אל על ובחנויות בחו"ל, ועומדים לפתוח חנות שנייה במתחם שרונה הנבנה בתל אביב.
למה דווקא מרילין?
"המטרה הייתה להדגים את היכולת שלנו וללכת איתה עד הקצה. חיפשנו משהו שהוא מאוד צבעוני – כי זה אנחנו – והחלטנו ללכת על פופ-ארט. ומה יותר אייקוני ממרילין של וורהול?"
רמת הדיוק שנדרשו להגיע אליה הייתה מאתגרת מאוד. לא סתם נקרא הסרטון "תשעה שבועות עם מרילין": "זרקנו הרבה לפח בתשעת השבועות האלה", אומר לדר. "היה הרבה טנגו – צעד קדימה, שניים אחורה. בטכניקה הזו, אם עושים טעות של מילימטר התוצאה הסופית תיהרס. אבל ידענו שאנחנו יכולים, וקיווינו שהתוצאה הסופית תהיה כפי שהיא – כל כך קטנה שבאמת אי אפשר לראות אותה בעין. אנחנו מציגים אותה עכשיו בגלריה בתוך קוף של מחט. בקושי אפשר לראות אותה עם זכוכית מגדלת".
בסופו של התהליך, בני הזוג לדר לקחו את התוצר המיקרוסקופי לאוניברסיטה העברית. "לא אמרנו לחוקרים מה זה, ואנחנו בעצמנו לא ידענו שהתוצאה תהיה כל כך מפורטת. הם היו בהלם. התמונה נשמרה לגמרי, כולל הצלליות ונקודת החן, שאיתה התחלנו את העבודה. אף אחד שעובד בטכניקה הזו לא עשה משהו כל כך מדויק ומוקטן לממדים האלה".
סם ועדי לדר לא למדו עיצוב. "לא למדנו כלום. התחלנו את העסק לפני יותר מעשר שנים כשחיינו בקיבוץ ראש הנקרה. עדי הייתה חיילת בת 19. באחד הערבים היא אמרה לי שהיא רוצה לשחק עם חימר פולימרי. קנינו כמה צבעים ותוך כמה ימים הבנו שיש לנו ביד משהו שלא ראינו אף פעם. היכולות שלה התבטאו מאוד מהר. הדיוק של האצבעות וההבנה האינטואיטיבית של טכניקה שהיא לא הכירה – שרק מאוחר יותר גילינו שהיא קיימת. עדי 'המציאה' טכניקה בת אלפיים שנה, שבמקור יושמה בזכוכית".
לטכניקה הזו קוראים באיטלקית מילה-פיורי – אלף הפרחים. "הרעיון הוא שהבנייה היא תלת ממדית: מנפחים צינורות של זכוכית ואת ההקטנה שאנחנו עושים בלחיצה הם עושים במתיחה, באמצעות חום האש".
כשהזוג הצעיר ראה את היצירות של עדי, "הבנו שיש פה בסיס לעסק, ופתחנו אחד. הבנו שאפשר להשתמש בחומר הזה, שהוא כביכול ילדותי, למשהו אחר. מהר מאוד שילבנו אותו עם חומרים אציליים כמו כסף וזהב, והתוצאה היא משהו חדש. אנשים בדרך כלל חושבים שאלה אבנים. אבל בסופו של דבר זה חימר פולימרי.
"אחרי שנה בערך אמרה לנו לקוחה שזו טכניקה קיימת, עתיקה. ואז חקרנו קצת את ההיסטוריה שלה. היא הומצאה במצרים לפני יותר מאלפיים שנה. החומר המקורי היה זכוכית. מה שאומר שהדיוק שאפשר היה להגיע אליו הוא קצת פחות מפורט. אומני הזכוכית של האי האיטלקי מוראנו גילו אותה מחדש במאה ה-14. אגב, יצא לנו למכור בוונציה. התגובות היו טובות". בהתחלה עדי עבדה לבד. היום ל"עדינה פלסטלינה" צוות של 15 עובדות "מאוד מוכשרות, הן אלה שעושות את זה מבחינה טכנית. אנחנו מטפלים יותר בעיצוב ובניהול".
תוכניות לעתיד?
"אנחנו אמורים לפתוח סניף נוסף בשרונה, וכנראה שנפתח גם סניף בחו"ל".
כבר ראיתם את תערוכת הפופ-ארט במוזיאון תל אביב?
"לא נעים להגיד שעדיין לא".
>> הירשמו לניוזלטר שלנו וקבלו עדכון אדריכלות ועיצוב שבועי
>> עוד על תערוכת WANTED במוזיאון תל אביב
