תמונות שהן סוג של סלב תמיד היו להיטי המוזיאונים: למוזיאון הלובר יש את המונה ליזה שמושכת אליו המוני מבקרים, ובחודשים הקרובים תמלא מרילין מונרו המשוכפלת תפקיד דומה במוזיאון תל אביב. "עשרים מרילין" – יצירתו הנודעת של אנדי וורהול, הכוכב הגדול של תנועת הפופ-ארט ואחד האמנים המשפיעים ביותר על עולם האמנות והתרבות ממחציתה של המאה ה-20 – היא אולי יצירת הפופ-ארט המוכרת בעולם. מרילין היא לא הסלב היחיד בתערוכה. גם ליז טיילור, ג'קי קנדי ואלביס פרסלי מתנוססים בגדול על קירות המוזיאון, חלק מ-42 יצירות נבחרות מתוך אוסף מוגרבי, המוצגות בתערוכה "WANTED", שנפתחה בסוף השבוע האחרון (שם התערוכה לקוח מתוך עבודת קיר ידועה של וורהול, בשם "most wanted men").

אלביס שולף. © 2013, The Andy Warhol Foundation for the Visual Arts, Inc. / Artists Rights Society (ARS), New York (צילום רפרודוקציה: אלעד שריג)
אלביס שולף. © 2013, The Andy Warhol Foundation for the Visual Arts, Inc. / Artists Rights Society (ARS), New York (צילום רפרודוקציה: אלעד שריג)

ממש מאחורי מרילין, מעבר לקיר, תלויה גרסתו של וורהול לציור מפורסם אחר של ליאונרדו דה וינצ'י – הסעודה האחרונה. וורהול מתבסס על הקומפוזיציה הידועה של דה וינצ'י, אי אפשר לטעות בה, אך רושם את ישו ו-12 שליחיו על גבי בד רחב ידיים בקו נקי ובשחור-לבן, וביניהם שוזר אלמנטים מסחריים עכשוויים, כדוגמת הלוגו המפורסם של סיגריות "camel".

היצירה הזו מדגימה היטב מהי תנועת הפופ-ארט, שראשיתה בסוף שנות ה-50 באנגליה ובתחילת שנות ה-60 בארצות הברית. היא הפיחה רוח רעננה ובדקה מחדש את מושגי ה"גבוה" וה"נמוך" באמנות, באמצעות העלאת דימויים מחיי היום-יום והתרבות הפופולרית לדרגת אמנות.

סוזן לנדאו, מנכ"ל המוזיאון והאוצרת הראשית, בחרה למקם את עבודותיו של וורהול, התופסות יותר ממחצית משטח התערוכה, על פי נושאים. הדפסי הסלבס נתלו בחלל הפנימי, ואילו הכניסה לתערוכה מעמתת את הצופה עם שתי עבודות גדולות וסמליות שלו – ציור גדול מימדים של בקבוק קוקה קולה בשחור ולבן מתחילת תקופת הפופ-ארט שלו, והדפס דיוקן עצמי – ענק ומעורר חוסר שקט, בצבעי אדום ושחור בוהקים – שיצר כשנה לפני מותו.

בקבוק קוקה קולה מתחילת הדרך. © 2013, The Andy Warhol Foundation for the Visual Arts, Inc. / Artists Rights Society (ARS), New York (צילום רפרודוקציה: אלעד שריג)
בקבוק קוקה קולה מתחילת הדרך. © 2013, The Andy Warhol Foundation for the Visual Arts, Inc. / Artists Rights Society (ARS), New York (צילום רפרודוקציה: אלעד שריג)

דיוקן עצמי מסוף הדרך. © 2013, The Andy Warhol Foundation for the Visual Arts, Inc. / Artists Rights Society (ARS), New York (צילום רפרודוקציה: אלעד שריג)
דיוקן עצמי מסוף הדרך. © 2013, The Andy Warhol Foundation for the Visual Arts, Inc. / Artists Rights Society (ARS), New York (צילום רפרודוקציה: אלעד שריג)
מעניין לדעת שוורהול היה מאייר מסחרי מצליח, עטור פרסים ומתוסכל, משום ששאף להתפרסם בזכות האמנות שלו ולא באמצעות האיורים שעשה עבור אחרים. עצה טובה שנתן לו חבר שינתה לנצח את יצירתו, את מעמדו ואת עולם האמנות כולו – ''צייר את מה שאתה אוהב, את הדברים שאליהם אתה ממילא נמשך''. וורהול שמע בעצתו, החל לצייר את פחיות המרק שנהג לאכול, את כוכבי הקולנוע שהעריץ, ובהדרגה שינה גם את סגנונו והשמיט את הרישום הידני לטובת הדפסים ושכפולים. כל העבודות בתערוכה שייכות לאוסף מוגרבי, אוסף אמנות פרטי מהנחשבים בעולם, שכולל, בין היתר, גם את מספר היצירות הגדול ביותר של אנדי וורהול. מוגרבי, יליד ישראל שחי בניו יורק, השאיל למוזיאון עבודות של חמישה אמנים, ומלבד וורהול מציגה התערוכה גם מיצירותיהם של טום וסלמן, ריצ'רד פרינס, ז'אן מישל בסקיאט ואדם מקיואן. העבודות בתערוכה נפרשות על פני כמה עשורים ויש בהן כאלה שמתכתבות עם נושאי הפופ-ארט והאמנים עצמם. כזו היא עבודתו של ז'אן מישל בסקיאט מהשנים 1983/4, "דיוקנאות45 צלחות": סדרה של צלחות קרמיקה מאוירות בטוש שחור, שבו רשם בסקיאט את דעתו על יוצרים חשובים בהיסטוריה של האמנות. למשל:
בסקיאט על וורהול. copyright © The Estate of Jean-Michel Basquiat. Licensed by Artestar, New York  (צילום: אלעד שריג)
בסקיאט על וורהול. copyright © The Estate of Jean-Michel Basquiat. Licensed by Artestar, New York (צילום: אלעד שריג)
אמנותו של בסקיאט היא מארג של ציטוטים בעלי הקשרים אוטוביוגרפיים, היסטוריים ורב-תרבותיים, באמצעות טקסט, ציור, ורישום. בשנות ה-80 הוא אף יצר בשיתוף פעולה עם וורהול בכבודו ובעצמו.

באולם האחרון של התערוכה תלויות עבודות של טום וסלמן – גם הן, כמו רוב היצירות על הקירות, עצומות ונראות למרחוק. וורהול ווסלמן היו בשנות ה-60 מכונני ומנסחי הפופ-ארט. נושאי יצירתם היו דומים לעיתים – החברה הצרכנית האמריקאית, תקשורת ההמונים ועולם הפרסום – אך וסלמן נתן ביטוי משלו למאפייניו של החלום האמריקאי. הוא צייר במשטחי צבע גדולים, גרפיים ובוהקים מוצרי צריכה, אובייקטים אמריקאיים טיפוסיים ועירום נשי סטריאוטיפי, ארוטי. למשל, הסדרה "עירום אמריקאי גדול", שתמונות ממנה פותחות וסוגרות את הכתבה.

מתוך סדרת האחיות, של ריצ'רד פרינס. Copyright © Richard Prince (צילום רפרודוקציה: אלעד שריג)
מתוך סדרת האחיות, של ריצ'רד פרינס. Copyright © Richard Prince (צילום רפרודוקציה: אלעד שריג)

אדם מקיואן, הצעיר שבחבורה, רק נולד כאשר האמנים האחרים כבר היו ברובם מצליחים למדי. הוא הפך אובייקטים מוכרים ובנאליים למנוכרים וטעונים, באמצעות שחזורם מחומר לא צפוי. בתערוכה מוצגים אובייקטים גדולי מימדים שיצר מגרפיט, החומר שמשמש לייצור עפרונות. הוא חצב בגושים גדולים, אפלים ומלכלכים צורות שמוכרות לנו מחיי היומיום, כמו מתקן שתייה, או כספת. השימוש בגרפיט הקר והקודר, המקושר באופן קולקטיבי ומיידי עם עיפרון, מעורר בין היתר שאלות על אמיתות האובייקט – אולי ניתן למחוק אותו במחק פשוט, או ליצור באמצעותו אמנות? אמני הפופ-ארט עסקו ברווח המרתק שבין אמנות לחיים, ומקיואן מוסיף פן אקטואלי לדיון זה גם היום.

כספת עשויה גרפיט, עבודה של אדם מקיואן. © 2013 Adam McEwen / Artists Rights Society (ARS), New York (צילום: Douglas M. Parker Studio)
כספת עשויה גרפיט, עבודה של אדם מקיואן. © 2013 Adam McEwen / Artists Rights Society (ARS), New York (צילום: Douglas M. Parker Studio)
התערוכה גדולה ונוצצת, תרתי משמע. מרתק להתבונן מקרוב ביצירות ולהתעכב על כל פרט. מושך לא פחות יופיים האלמותי של הכוכבים הגדולים מהימים בהם תהילה נמשכה יותר מ-15 דקות, אותן 15 דקות מהציטוט המפורסם של וורהול. WANTED, מבחר עבודות מאוסף מוגרבי.

אוצרת: סוזן לנדאו.

מתי: ללא תאריך נעילה.

איפה: מוזיאון תל אביב לאמנות, שדרות שאול המלך 27, תל אביב. לפרטים נוספים.

  • איריס פוגל בן חמו היא כותבת הבלוג colourful way .

>> ואיך נראית היצירה הפופית של חסיד חב"ד לשעבר?