בדבריו לבוגרים כותב ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, חיים פרנס: "כדי להציע מוצר חדש יש להבין את המוצרים הקיימים ואת הסיבות והכוחות שצרו ושינו אותם; יש להבין מדוע נכשלו ומדוע זכו להצלחה; יש למצוא צורך, בעיה או לנבא כאלו; ואז, תוך שימוש בכלים הייחודיים למקצוע המעצב, יש לרקום תרחיש ולתכנן מוצר, תוך הפנמת קהל יעד על מאפייניו, צרכיו ואהבותיו".

31 עבודות הוצגו בתערוכת הבוגרים השנה. ביקשנו מאתי מאירוביץ, מבעלי רשת "הביטאט" הישראלית, להצטרף אלינו לסיור בתערוכה. מאירוביץ היא צרכנית עיצוב נלהבת וסקרנית: היא נוסעת בקביעות לתערוכות במילאנו, פריז ופרנקפורט, ומניסיונה עם קהל לקוחותיה, יש לה דבר או שניים לומר על ערכו ושימושיותו של "מוצר". בסופו של יום, העבודות שריגשו אותה יותר מכל לא היו דווקא אלה שקשורות לעיצוב הבית, אלא אלה שיש להן ערך מוסף, של תרומה לקהילה. ומתוך אלה שכן מיועדות לחלל הביתי, את זו שהיתה בוחרת להציג בחנויות שלה מצאה דווקא במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית.

הנה כמה מהעבודות המעניינות שהציגו בוגרי המחלקה לעיצוב תעשייתי:

איריס בירן יצרה סדרת צעצועים מבול עץ אחד (וכמה יציקות גומי צבעוניות), שגם נאספים בסופו של משחק ומתכנסים לכדי צורת גזע, נוח לסידור ולהצבה. על האופנתיות של צעצועי העץ היא כותבת ש"צעצועי העץ המוצעים בימינו איבדו את זהותם החומרית, עקב מידת העיבוד הגבוהה ושיטת הייצור התעשייתית". הפרויקט שלה מתאים לייצור תעשייתי, אך שומר על מורפולגיית העץ ונותן ביטוי לאקראיות שבו. "הם לא דומים לצעצועי עץ קיימים, גם לא לכאלה שעשו פעם. במובן הזה היא המציאה משהו חדש", שיבחה מאירוביץ.

שרפרף מתקפל של תמיר ניב (צילום: עודד אנטמן)
שרפרף מתקפל של תמיר ניב (צילום: עודד אנטמן)

תמיר ניב, מהמבוגרים (יחסית) שבסטודנטים, עבד כמעצב בסין עוד לפני שהחל ללמוד בבצלאל. הפרויקט שלו מושפע במובהק מנסיונו האישי. "בהשראת מחברי במבוק וחוכמת כפיים סינית עתיקה ביקשתי לפתח שיטה תעשייתית לייצור בהרכבה מהירה ופשוטה". הוא עיצב סדרה של שרפרפים וספסל, שמושביהם עשויים עץ ורגליהם אלומיניום שהתחפש לבמבוק. שרפרף שנראה כמו הכיסא המתקפל שנושאים תחת זרועם המבקרים במוזיאונים, עורר את התלהבותה של מאירוביץ, כמו גם הספסל הצר, המסורתי למראה, שבנוי יותר כמשען מאשר כמושב של ממש.

הפרויקט המקסים של אלי גולד הוא לא רק מוצר, אלא גם תוכנית חינוכית שמיועדת לילדים עם קשיי תקשורת, כמו ילדים על הקשת האוטיסטית. הרעיון חוזר למסורת יוני הדואר, שבהן נעשה שימוש טרום קומה של המדינה. השובכים שעיצבה עשויים עץ, כובשים בקוויהם הפשוטים והפונקציונליים, וכוללים את כל שנדרש לנשיאתם ולתלייתם.

צפו בסרטון האנימציה שמסביר את התוכנית:

יונוגרמה, של אלי גולד

שילוב של מתכת ושקיפות בפרויקט של בר מורן (צילום: עודד אנטמן)
שילוב של מתכת ושקיפות בפרויקט של בר מורן (צילום: עודד אנטמן)

בר מורן הציגה על אחד מקירות התערוכה סדרה אלגנטית של נעליים עשויות מתכת שעובדה בטכנולוגיות הלקוחות מעולם הטקסטיל. "בעבר יוצרו נעליים ממתכת", היא מסבירה. "בחנתי את הגבול בין סנדלרות מסורתית ליצירת שיטות עבודה חדשות. סרגתי, שזרתי, ליבדתי, הדפסתי, תפרתי ורקמתי עם ועל מתכות. הפרויקט מציג את התובנות הצורניות והחומריות שנבעו מהמחקר". התוצאה מציג שילוב מעניין של מתכת ושקיפות, במה שקרוב יותר לדיזיין-ארט מלהיות פריט פונקציונלי.

העפיפון הנפרש של הדס אילני (צילום: עודד אנטמן)
העפיפון הנפרש של הדס אילני (צילום: עודד אנטמן)

הדס אילני הפכה עפיפונים למעין פרח, שצומח על עץ האילנתה בלוטית – עץ פולש שמוצאו בסין ומתאפיין בצמיחה מהירה במיוחד, ממש כמו "עולם המוצרים הסיניים", מסבירה אילני. את העפיפונים עיצבה מטייבק – חומר שנראה כמו נייר אך הוא עשוי סיבי פלסטיק, והם מוצמדים כשהם מקופלים לענף העץ. לאחר כחודשיים, עם התארכות הענף, נפרש העפיפון למלוא אורכו והוא מוכן לניתוק והפרחה באוויר. סרט הווידאו שלמעלה מתעד את התהליך, בהילוך מהיר.

משקפיים לדמיון מודרך. טלי לבנטל (צילום: עודד אנטמן)
משקפיים לדמיון מודרך. טלי לבנטל (צילום: עודד אנטמן)

הפרויקט של טלי לבנטל מגיע ממעמקי הבטן שלה, כבת למשפחה שבה חולה שסובל מכאב כרוני. מחקרים מראים, כך הסבירה, שלדמיון מודרך שיוצר "מציאות מדומה" אפקטיביות גדולה בשליטה בכאב, ולכן עיצבה משקפיים שאותם ניתן להרכיב ולקבל הדרכה משודרת. כך אפשר להתמודד עם הכאב בסביבה הביתית, ללא שימוש בתרופות. על העיצוב והטכנולוגיה היא עובדת בעזרת מומחים בתחום, ואף מקווה שהמשקפיים יגיעו לייצור.

לטיפול במים. רז קרולפלד (צילום: עודד אנטמן)
לטיפול במים. רז קרולפלד (צילום: עודד אנטמן)

גם רז קרולפלד חשב על מענה לצרכים רפואיים כשעיצב, בשיתוף פעולה עם בית איזי שפירא, מצוף עשוי פוליאתילן מוקצף, שמאפשר לעבוד במים עם ילדים בני 4-6, בעלי צרכים מיוחדים ומוגבלויות. אפשר להשתמש במצוף משני צדיו, והוא מציע מגוון פעילויות ומשחקים שמעודדים פיתוח יכולות, עצמאות וביטחון. סוד קסמו של הטיפול בכך שהוא מציע שילוב ייחודי של הפן הפיזי עם הפן התקשורתי.

לסיום, מסע לעתיד. בקצה התערוכה רוכזו פרויקטים של שלושה סטודנטים, שמציעים תרחישים עתידניים. המוצרים שלהם לא בדיוק מוכנים לשימוש, אבל הרעיונות מעוררים מחשבה:

תליון שיודע לזהות בן זוג פוטנציאלי. הפרויקט של עופר ברמן (צילום: עודד אנטמן)
תליון שיודע לזהות בן זוג פוטנציאלי. הפרויקט של עופר ברמן (צילום: עודד אנטמן)

עופר ברמן עיצב מעין תליונים שמאתרים בני זוג פוטנציאליים ברחוב, לפי המידע האישי המקוון שהם קולטים. התליונים מאותתים למי שעונד אותם על נוכחותו של בן זוג מתאים, ו"מחזירים את האינטימיות לרחוב", מסביר טל. צפו בסרטון הווידאו:

דור טל מציג מעין שעונים מודפסים בתלת ממד, ש"חוזים" למשתמש את העתיד בתחומים שונים, כמו קריירה, אהבה וחברים. במילים אחרות, ה"עתידות" של המאה ה-21. האפליקציה עושה שימוש באלגוריתם שמפענח תבניות והקשרים בתוך נהר המידע הרשתי, מציע פעולה צפויה וגם תגובה אפשרית לה. ראו איך זה אמור לעבוד:

Predictables- contemporary fortune tellers from Dor_tal on Vimeo.

החזון של מורן קריגסמן מודפס גם הוא בתלת ממד: היא הדפיסה מעין תכשיטים לרגליים, לידיים ולצוואר, מסיליקון מוליך (ההדפסה התלת ממדית מאפשרת להתאים אותם בדיוק למידות המשתמש). הסיליקון מעביר לגוף צלילי מוזיקה דרך העור, "כמו לב נוסף שפועם בתוכנו, במטרה ליצור חווית האזנה שלמה, עשירה וחובקת גוף, שמאפשרת לאדם לחוות מוזיקה לא רק דרך חוש השמיעה". צפו בווידאו בראש הכתבה כדי להבין יותר.

תכשיטי גוף שמשלימים את חווית ההאזנה. מורן קריגסמן (צילום: עודד אנטמן)
תכשיטי גוף שמשלימים את חווית ההאזנה. מורן קריגסמן (צילום: עודד אנטמן)

אז מה בחרה בסופו של דבר מאירוביץ לחנות שלה? המוצר נמצא דווקא כמה קומות למטה, בתערוכת הבוגרים של המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, בעבודתה של יעל לבנה גלעת, "אשמורת" (בתמונה כאן למטה). אוסף הכדים התכלכלים, מקרמיקה שדוקקה להפליא, ריגש את מאירוביץ, שלקחה מהסטודנטית את פרטיה.

>> ואיך נראית תערוכת הבוגרים של HIT, המכון הטכנולוגי חולון?