משטחים מבריקים, תוספת מזכוכית והרבה מדרגות: בית משפחתי בלונדון

האתגר: בניין ארוך וצר, עם שני כיווני אוויר בלבד. המטראז': חמש קומות, כ-50 מ''ר בקומה. זוג עם שני ילדים הפך בניין ישן וחשוך בשכונת צ'לסי היוקרתית בלונדון לבית נוח, עכשווי ומעוצב בקפידה, לפרטי פרטים. ההורים זכו בקומה משלהם, וכך גם הילדים

צביה קגן פורסם: 08.04.13 21:05

תגיות:

צביה קגן

איך הופכים בית ישן, ארוך וצר - עם שני כיווני אוויר בלבד (ודווקא בצדדים המרוחקים והצרים של כל קומה) - לבית משפחתי נאה, נוח ועכשווי? בלונדון, שבה לא מעט בתים כאלה (שם אין רווח וגינות בין הבניינים), מתמודדים עם השאלה הזו לא מעט. הפעם נבקר במעונם בן חמש הקומות של זוג עם שני ילדים, בשכונת צ'לסי היוקרתית. שיפוץ ועיצוב הבית שם דגש על טשטוש המגרעות של המבנה הישן: כדי להתגבר על מגבלות האור, נעשה שימוש מושכל בסוגים שונים של תאורה ובמשטחים מבריקים, נבנתה תוספת מזכוכית למבנה הקיים, נישות עוצבו בחלל ועוד "פטנטים" שמרחיקים ככל האפשר את הקירות הארוכים, נטולי החלונות, זה מזה.

כך נראות חזית המבנה המטופחת והחצר האחורית המלבלבת:

מראה לונדוני למהדרין לבית בן חמש קומות (כולל מרתף), ששטחו הכולל 255 מ"ר (הרבה מדרגות בין קומות ששטחה של כל אחת מהן כ-50 מטרים). כך זה נראה בחתך: בקומת המרתף וקומת הכניסה החללים המשותפים. הקומה הראשונה היא ממלכתם של ההורים, השנייה מוקדשת לילדים והשלישית מיועדת לאורחים או ילדים נוספים שבדרך.

נתחיל את הסיור במרתף (ראו תוכנית בהמשך):

כמו שהיה נהוג בעבר, גם כאן המטבח נמצא במרתף, אבל אין זכר לחללים החשוכים והטחובים של פעם. המרתף פתוח, עם קירות בהירים שמשמשים רקע לארונות ורהיטים כהים (גרסה שונה מזו שראינו בבית משופץ אחר בלונדון). מאחורי קיר העץ הכהה יש חדר שירות.

המטבח לבן ומואר, בזכות גופי תאורה נסתרים בתקרה ומתחת לארונות העליונים. סגנון הארונות נקי ומודרני, ומשטח העבודה כהה. הדלת השחורה היא הכניסה לחדר השרות, ודרך החלון אפשר לראות את גובה פני המדרכה.

כמו בכל הבית הארוך והצר, אור טבעי נכנס רק משני הקצוות הרחוקים של כל קומה. פינת האוכל שבמרכז מוארת גם באמצעות גופי תאורה נסתרים (כמו במטבח), גם באמצעות נברשת תלויה וגם באמצעות מנורה עומדת.

הרצפה בפינת האוכל בהירה, למרות שקיר האח והרהיטים כהים. שולחן האוכל והכסאות מבריקים, משקפים את סביבתם וכך יוצרים תחושה של עומק ומרחב. אופס, אפילו הצלם נתפס בשעת מעשה:

גם הטקסטורות שעל הקיר והאח תורמים ליצירת עניין ועומק: דוגמה מצויינת לשימוש חכם, עדין ואפקטיבי בנישה צרה, אך מתוכננת נכון.

קיר זכוכית מפריד בין גרם המדרגות לפינת האוכל וההשתקפות מטשטשת את העובדה שזוהי הנקודה הצרה ביותר בחלל. תחתית המדרגות נוצלה לאחסון, עם ארונות חלקים למראה, שלא מעמיסים על החלל (ואני אומרת - אף פעם אין יותר מדי מקומות אחסון בבית).

בהמשך לפינת האוכל פינת טלוויזיה שממנה אפשר לצאת לחצר האחורית (וחדר שירותים). היא מוקמה בתוספת שנבנתה לבית, שתקרתה זכוכית:

הבית המקורי הסתיים בעמודים האדומים. תקרת הזכוכית מכניסה שפע של אור לאזור הישיבה/רביצה. עוד טריק שנעשה בו שימוש במטרה להגדיל את תחושת המרחב הוא להמשיך את חיפוי הרצפה גם על הקיר והתקרה, וכך לטשטש את הגבולות ביניהם.

הצבע האדום שנבחר לעמודים מציין את המעבר מהחלקים הפונקציונאליים של החלל לחלק היותר כיפי. כמו בכל עיצוב טוב, נקודה מפתיעה אחת עושה את ההבדל. התכלת הרכה של הספה והשטיח מכניסים לבית את השמיים גם בימים אפורים.

מדרגות העץ מובילות לחצר מרוצפת, שבה אלמנטים מרוקאיים ושולחן אוכל - לימים נעימים.

מסגרת דלת היציאה לחצר מבריקה אף היא, דוגמה טובה לעיצוב שלא שוכח את הפרטים הקטנים. כך זה נראה מבחוץ:

תוכנית המרתף, משמאל לימין: מטבח, חדר שירות, פינת אוכל מול המדרגות שעולות לקומת הכניסה, פינת טלוויזיה, שירותים ויציאה לחצר.

הכניסה הרשמית לבית נמצאת בקומת הקרקע, שבה פינת אוכל וסלון נוספים (ראו תוכנית בהמשך):

בקומה זו החללים רשמיים יותר: מבואת כניסה, שולחן אוכל גדול, סלון, יציאה למרפסת קטנה וחדר עבודה. מעקה המדרגות הישן שומר ושופץ.

שולחן האוכל עשוי מתכת מחופה זכוכית, בעיבוד ריבועי שמשקף ומכפיל את המנורה התלויה מעל והאור הבוקע ממנה. את המנורה עיצב אקילה קסטיליוני (Achille Castiglioni) לחברת "פלוס" ב-1988.

הסלון ייצוגי, בפלטת צבעים מונוכרומטית של חומים. גם כאן נבנתה אח מלאכותית בתוך נישה עדינה, על קיר עם טקסטורה. כדי להוסיף עומק לחלק זה של החלל, וכדי להעצים את הדרמה - פס התאורה בחיבור בין שני הקירות הוא אמנם אלמנט קטן, אך עושה מצוין את העבודה.

הכניסה לחדר העבודה.

תוכנית קומת הקרקע: משמאל דלת הכניסה. המבואה נפתחת לשולחן אוכל, שבהמשכו פינת ישיבה עם מרפסת קטנה המשקיפה על תקרת הזכוכית של התוספת למרתף ועל החצר האחורית. ליד המרפסת הכניסה לחדר העבודה.

הקומה הראשונה כולה מוקדשת להורים:

כמו בחללים המשותפים, גם כאן שילובים בין שחור וגוונים שונים של חום ולבן. הקיר בגב המיטה לא מצטיין בחדשנות מיוחדת, אבל הביצוע מעניין בזכות שילוב הצבעים והתאורה.