הסבת מבנה תעשייתי לשעבר ללופט רחב ידיים הוא פנטזיה של רבים. אך בעוד שבמקרים רבים קשה לזהות את המקור, הלופט הגברי הזה במילאנו משמר את המראה התעשייתי של החלל, עד כדי כך שקל לדמיין את בית החרושת לעיבוד מתכת, שהיה שם בעבר. האדריכל מרקו דלטורה (Marco Dellattore) הלך רחוק עם הקונספט התעשייתי, ולכן זה לא בית קל לעיכול - אין כאן אקלקטיות או בלבול. בזכות הטוטאליות של הסגנון שבחר בעל הבית, טבח חובב ואב לבן, אפשר לראות בו מקור להשראה ולרעיונות שאפשר לשלב גם בבתים בסגנונות אחרים.

דלת הכניסה נפתחת לחלל הפתוח של הסלון, שמעליו גלריה עשויה ברזל - שם מוקמו שתי סוויטות שינה, לאב ולבן (ראו תוכניות בהמשך), פתוחות ומשקיפות על החלל, כשמעקה מחליף את הקיר. מול דלת הכניסה גרם מדרגות זכוכית שמשקף ומעצים את האור שנכנס מחלונות ענקיים, שנמתחים מהרצפה עד לתקרה.

גם הספרייה עשויה מתכת וגובהה כגובה החלל הפתוח - חמישה מטרים.

ריצפת בטון (עם ציפוי אפוקסי), קירות בגימור מתקלף, ספות עור, פרטי בניין, שולחנות ועבודות אמנות ממתכת - כל אלה לא משאירים מקום לספק: הבית גברי לגמרי.

הקיר המרכזי של הסלון מחופה עלי נחושת מחומצנים, שבעזרת התאורה מזכירים את הכבשנים הלוהטים של תעשיית הברזל.

כך נראית ה"אש" מקרוב.

המרקמים השונים על הקירות, החלונות הגדולים, התקרה המבריקה והתאורה הממוקדת יוצרים אווירה שמשתנה עם שעות היממה. ביום החלל פחות מבריק ודרמטי, בערב כהה ובוער יותר. מול הספרייה, ובמקביל לחלונות העצומים, פינת אוכל שגם עליה אפשר להשקיף מהגלריה:

הקירות צבועים בגוון שהיה נפוץ באיטליה בבתי מלאכה, וטכניקה מיוחדת משווה לו מראה ישן. על הקירות שתי עבודות ברזל, שגם הן מזכירות להבות אש בוערת.

האלמנטים הרכים היחידים בבית הם שני עציצים והנברשת הרומנטית, שמקבלת טוויסט תעשייתי בעזרת חבל ומנוף (ראו בתמונה הקודמת) שמחזיקים אותה. כך היה נהוג בימים עברו, כשהיה שצריך להוריד את האהילים, להדליק את הנרות ולהעלות את המנורה בחזרה לגובה.

מול שולחן האוכל הארוך מעבר/מסדרון למטבח:

גם עם מפות פשתן במראה מסורתי וכפרי יותר - המראה התעשייתי שולט. כך נראית פינת האוכל מהגלריה:

רגל תעשייתית, פלטת זכוכית שמקנה לשולחן מראה קל יותר וכסאות כבדים וארציים.

תאורה צמודה לתקרה מוסיפה דרמה לקירות במראה המתקלף. במסדרון שתי דלתות, לשני חדרים:

מימין חדר שירות עם משטחים וכיור מבטון.

משמאל שירותי אורחים, שעוצבו באווירת רטרו: אריחים כמו במטרו של פריז, כלים סניטריים במראה ישן ואדום דהוי על הקיר.

המטבח הגדול יאה לשף, מחופה נירוסטה ומצוייד בכל החידושים. הוא נראה מקצועי ותעשייתי לגמרי - רק משטח אחד מעץ מציע נחמה. צד אחד שלו פתוח למדרגות הזכוכית הדרמטיות, ש"שוברות" את החלל הכל כך מונוכרומטי.

מבט מקרוב על גרם המדרגות ופס האור בתחתית מחיצת הזכוכית התוחמת אותן:

תוכנית החלל המרכזי: משמאל למעלה דלת הכניסה, מולה המדרגות לקומת הגלריה. חלל פתוח בצורת ר' חולקים הסלון, הספרייה שמולה שז-לונג נוח לקריאה ופינת האוכל. מול אמצע השולחן הארוך המעבר למטבח, שמימינו חדר שירות ומשמאלו שירותי אורחים. בסוף המעבר מטבח גדול עם אי עבודה במרכזו, ובסופו חוזר המבט לכיוון המדרגות ודלת הכניסה.

שלט ישן של תחנת דלק מקשט את קיר הבטון, לגובה גרם המדרגות.

ברצפת קומת הגלריה, לצד המדרגות, זכוכית שקופה שדרכה נראה הסלון. השקיפות יוצרת עומק ומכניסה אור לחלל החשוך.

בחדר השינה המרכזי רצפה מעץ אלון ממוחזר וקיר "בוער" כמו בסלון, בניגוד גמור להמלצות הנפוצות, שפורטו כאןבשבוע שעבר. הוא שאמרתי - כל אחד וטעמו.

מיטה על במת עור שחור ומצעים לבנים (כי אין צבע אחר למצעים).

צמודים לחדר השינה: חדר ארונות וחדר רחצה. הכל בגוונים כהים וגבריים.

חדר הרחצה נבנה מבטון וחופה באריחים דמויי ברזל, במראה מתכתי וחלוד. מרקם מעניין אם משתמשים בו במנות קצובות - כאן, לטעמי, זה יותר מדי.

חלל השינה של הבן ספרטני מאוד (אולי רק לצורך הצילומים?):

חדר הרחצה הצמוד אליו עוצב בשיתוף הבן. לכן הוא שונה משני האחרים, ואם תשאלו אותי - מאוד מוצלח. שימו לב לרגליים השקופות, הכמעט נעלמות, שתומכות באמבטיה ובמשטח הכיור, ויוצרות מראה קל (לשם שינוי).

תוכנית קומת הגלריה: בישורת המדרגות שני חלונות רצפה שקופים, ובצדדים הדלתות המובילות לסוויטות השינה - שתיהן עם חדרי ארונות ורחצה צמודים, וצד אחד פתוח, המשקיף על החלל המרכזי.

אל"ף בי"ת: אז מה למדנו מהבית הזה?

- כבוד למעיזים, אבל צריך לדעת מתי להפסיק.

- חלל אישי לא צריך להתאים לטעמם של אחרים.

- לפחות המצעים לבנים.

ציון : 3.5 מתוך 5 במדד מצל"ח (מדד צביה ל-wow וחלושע'ס)

עיצוב : Marco Dellatorre