תמיד מעניין לראות איך מעצבי אופנה מעצבים את בתיהם. כבר היה לנו כאן בית של מעצבת אופנה ניו יורקית, בצבעים טבעיים וזהובים. הפעם אנחנו מתארחים בביתה של ביאה דזה (Bea Deza), מעצבת אופנה ספרדייה, שעיצבה לעצמה דירת שני חדרים בנוטינג היל, לונדון, שם היא שוהה שבוע מדי חודש. דזה עבדה שלוש שנים בבנק, עד שהחליטה להתחבר לצד היצירתי שלה ולהקים את מותג האופנה "סיסטר ג'יין" (Sister Jane). היא גם מוזיקאית, ובדירה הקטנה הזאת, כך היא מספרת, רצתה ליצור אווירה אנגלית ומקור השראה למענה. הבית אכן נראה אנגלי לגמרי, עם תחכום שהופך אותו למקור השראה - לא רק בשבילה.

בעלת הבית בסלון. היא בחרה להצטלם עם הדבר הזה על הראש כאמירה על עצמה. ואכן, התמונה משקפת אקסצנטריות בריטית מבוקרת (חלילה לא מופרעת מדי), ומבטאת את הנפש הגותית שלה (גולגלות, פוחלצים ותכשיטי כסף גדולים) עם נגיעות קלאסיות (חצאית פליסה סקוטית). שילוב מסקרן למדי.

הסלון, כמו הבית כולו, הוא אוסף אישי (גם אני התחלתי להשתמש באופן בלתי מבוקר במלה "אקלקטי", ולכן הפעם גזרתי על עצמי הימנעות) של חפצים ורהיטים שיחד יוצרים חלל נעים ומרתק. איך היא עושה את זה? בעזרתצבע - יש בחדר חמישה צבעים בסך הכל, שמופיעים בגוונים ובטקסטורות שונות. פרטי הבניין (רצפה, חלונות וקירות) נצבעו בגוונים רכים של בז' ומשמשים מסגרת נייטרלית לאביזרים ולרהיטים, שצבעיהם חום בהיר/בז', כחול, ירוק, שחור/אפור ונגיעות של לבן. שנית, דזה השתמשה במשחקי פרופורציות - למשל בגודל התמונות ובגובה שלהן על הקיר: תמונות גדולות הונחו על הרצפה ואחרות נתלו קרוב לתקרה. אין מקריות במיקום החפצים- לכל מה שנמצא בחדר יש קשר חזותי כלשהו לשאר הפריטים - בצבע, במרקם או בגודל. שולחן הסלון, אגב, הוא וינטג' אמיתי, עיצוב של הזוג אימס (EAMES) מ-1976.

הנקודה הצבעונית שמחברת בין כל הצבעים בחלל היא תמונה קטנה של פרידה קאלו, שמוקמה בתוך האח. זהו בסך הכל שער של מגזין, שמוסגר במסגרת שחורה וגדולה, ומופיעים בו כל הצבעים שבחדר - דוגמה מצוינת למשמעות של הפרטים הקטנים בעיצוב חלל. האח והקיר הירקרק הם מרכז החדר, ובמרכזם נקודת הצבע.

שחור - בתמונות ובפוחלצים על הקיר, בארגזי המסע הישנים, בכרית, בכלי הנגינה, בספר על השולחן ובאפרוריות הווילונות. חום ובז' - בספה, בכלי הנגינה, בשולחן הסלון, בתמונות על הקיר. כחול וירוק - בקיר האח, בספות, בכריות ובטפט (שנראה בתמונות הבאות). לבן - בפוחלצים, בתמונות ובמנורת השולחן. מיקום החפצים מחלק את החלל הלא גדול לאזורים, שלכל אחד מהם ייחוד, אך ההרמוניה הכללית נשמרת. משמאל לאח נמצאת פינת המוזיקה, הכוללת גיטרות, אורגן וספה קטנה שמתאימה בצבעיה לספה הגדולה ממול ולכריות שעליה.

מעל האח פוחלצים (לא אמיתיים). משמאלו עוד שלושה קטנים, שמעליהם נתלתה תמונה בשחור לבן, מתאימה בתורה לשחור-לבן מעל האח. היא תלויה גבוה מאוד, בגובה התמונה הגדולה שמימין לאח. החיבור המעגלי הזה, של צבע-צורה-מיקום, יוצר את הזרימה בחלל.

בפינה שמימין לאח ספת עור (איקאה), עם מזרן וכריות שנעטפו בקטיפה בצבעים של החדר. מסביב הדפסים גדולים בחום בהיר ושחור, שמעניקים לפינה הזו ייחוד חזותי.

מימין לספה הגדולה הכניסה לחדר השינה, ועוד פינה ייחודית עם גוונים אחרים של החדר: במרכז הפינה טפט של פורנאסטי (Fornasetti), מודבק על לוח עץ ועומד על הרצפה כמו פרגוד/תמונה. על אותו קיר, קרוב לתקרה, מודבק ההמשך של אותו טפט - שוב משחק של מיקום, והפעם לגובה החלל. אפילו ראש חיה שמתחבר לפוחלצים על קיר האח יש בפינה הזו. בהמשך לקיר עם הטפט, מטבח פתוח לחלל הסלון:

במטבח שילוב של חספוס כפרי ו"גליצים" זוהרים. השילוב המפתיע מתאפשר בזכות הצבעוניות המונוכרומטית, שמתחילה בבז' שעל הקיר, עוברת דרך הרצפה והארונות ומגיעה לחלקי המתכת של המנורות ומסגרת המראה. נקודות צבע קטנות נוספו בכלים ובאביזרים. שלוש הנברשות המחוברות מוסיפות לזוהר, ועל אף שכולן קריסטליות, כל אחת שונה ומאירה חלק אחר של החלל - הבינונית את אזור החלון, הגדולה את השולחן והקטנה את משטח העבודה של המטבח.

הכיור, הברז והשולחן הם חלקים של מעבדה ישנה שפורקה.

הארונות מעץ ממוחזר ומחוספס. מעל משטח העבודה שלושה מדפי אחסון ישנים - לתבלינים, לספרים ולכלים.

על משטח העבודה מונחים תחריטים כמו בסלון, והמראה המצועצעת שייכת ל"אגף" הגליץ של המטבח. היא מכפילה את האור הבוקע מהמנורה הגדולה ומשקפת את קיר האח בסלון, וכך מחברת את החללים. השרפרפים השקופים (בעיצוב פיליפ סטארק) נוכחים/נעדרים ואינם מכבידים על החלל הקטן. הווילונות על החלון הגדול הם המשך לווילונות של הסלון.

חדר השינה (שאליו נכנסים מהסלון) עם חלון גדול, ועליו וילון תחרה מהמאה ה-18 וקטיפה משני הצדדים. שש מדרגות עולות לחדר הרחצה, וגם כאן, כמו במטבח, שולטים גוונים רכים של בז' וחום עם נקודות צבע קטנות.

זו אחת התמונות שגורמות לי לחייך בנחת. הרמוניה נהדרת של צורות, צבעים וכמובן הומור (איך אפשר בלי). אז מה יש לנו כאן: טפט אנגלי פרחוני ורך, גב מיטה קפיטונאז' (ריפוד עם כפתורים) באחד מגווני הטפט, מצעים לבנים (כי אסור בצבע אחר) ועליהם (שוב) כריות בצבעי הטפט ובמרקמים שונים, מנורה גאונית מסולם עץ ואהיל רומנטי. בתוך כל זה יש ייצוג מכובד לעולם החי: כרית נמר, מנורת ארנב ומנורת ציפור למעלה. ושוב, חזרה לגוונים נוספים בראנר של המיטה.

חוט החשמל האדום של מנורת הציפור, משמאל למיטה, מתחבר עם מנורת הפרח בצד ימין של המיטה, ושניהם מתחברים לפס הדקיק שעל הראנר - ירידה אמיתית לפרטים, שבסופו של דבר עושים את השלם ההרמוני.

דיוקן של אמא תרזה עושה טוב לחדר השינה (אם לא יעזור, בטח לא יזיק). מול המיטה פורטרט של ביה על רקע תכלת, שמתחבר לצבע המים של חדר הרחצה ולכן תלוי גבוה בקו דלת הכניסה לחדר הרחצה.

ולסיום, טעימה קטנה: זהו הסלון בביתה של ביה במדריד (אולי נגיע אליו באחד הפוסטים הבאים) :

אל"ף בי"ת: אז מה למדנו מהבית הזה?

- אפשר להשתמש בגובה תליית תמונות גם כאמצעי קישור בין חללים

- די לקירות הלבנים!

- הסוד נמצא בפרטים הקטנים

ציון : 4.6 מתוך 5 במדד מצל"ח (מדד צביה ל-wow וחלושע'ס)

עיצוב: Bea Deza

צילום: Montse Garriga