ויקטוריאני למעלה, מודרני-תעשייתי למטה: זו התוצאה של שיפוץ מהמסד עד הטפחות של בית ויקטוריאני באזור יוקרתי במערב לונדון. מתוך כבוד לישן שוחזר החלק הוויקטוריאני של הבית, ולטובת המרחב הוגדל המרתף, נפתח לגינה והפך לחלל הסלון ופינת האוכל, שעוצבו בסגנון תעשייתי. הפריטים והרהיטים הם אוסף אקלקטי אישי של בעלי הבית, והשילוב בין תקופות וסגנונות יצר בית מלא טוויסטים מרתקים בעלילה החזותית.

סגנון עיצוב הפנים הכי פופולרי היום הוא האקלקטי. מרבים לעסוק בו, אך מעטים יודעים את מקורו: כבר באנגליה של המאה ה-17 היו אצילים צעירים יוצאים ל"טיול הגדול"(Grand tour), כחלק מתהליך ההתבגרות והרחבת אופקיהם. פעמים רבות כללו המסעות יעדים אקזוטיים כאלה ואחרים, והצעירים חזרו מהם עם מזכרות וחפצי אמנות ואומנות מרחבי העולם. המושג "אקלקטי" מיוחס לתקופה הוויקטוריאנית ומציין שילוב של הכל עם הכל - העיקר שיש סיפור מאחורי כל פריט.

הדרך הטובה ביותר להכיר את סגנון העיצוב של הבית הזה היא דרך גרמי המדרגות שלו. ממבואת הכניסה הוויקטוריאנית עולות מדרגות עגולות עם קישוטים לחדרי השינה, ומדרגות בקווים חדים, מוארות במנורות עכשוויות, מובילות למטה, לחללים המשותפים. את הסיור נתחיל בירידה לקומת המרתף.

בעבר היה החלק הזה מעוזם של המשרתים. היום הוא משמש את כל בני המשפחה. בחלל הפתוח, שפונה לגינה, יש מטבח, פינת עבודה, פינת אוכל ופינת משפחה (סלון אחר, רשמי וקטן יותר, נמצא בקומת הכניסה).

במבט מהמטבח רואים את החלל הגדול ואת הגינה. בפינת האוכל שולחן וכיסאות בעיצוב תעשייתי מהמאה הקודמת, ומעליו מנורות שלא יביישו כל מוסך או מפעל.

העמודים התומכים בולטים מהקירות ויוצרים נישות שבהן הוצבו שתי שידות, אחת עתיקה ומעליה מראה מתאימה, ושנייה למערכות המדיה, ומעליה מסך הטלוויזיה.

עם הקיר ממול מתמזגים ארון וספרייה.

קיר היציאה לגינה עשוי זכוכית. הוא מכניס שפע של אור טבעי פנימה, וממוסגר בגריד שחור מברזל, במראה שמזכיר חלונות של מבני תעשייה. בגינה שולחן אוכל לבן וגזיבו אפור.

מבט מהסלון לכיוון פינת האוכל והמטבח. מחיצת ברזל וזכוכית מפרידה חלקית גם את המטבח מהחלל הפתוח.

בפינת העבודה, מכתבה ישנה ומתקלפת (עם הרבה חללי אחסון) ולידה כיסא ירוק שידע ימים טובים יותר (ועל כך ידובר בהמשך).

ארונות המטבח הכחולים מכניסים צבע לחלל. התנור והכיור גם הם בסגנון מיושן ותעשייתי. אריחי המטבח האלה מכונים גם אריחי רכבת תחתית (subway tiles), מניו יורק של תחילת המאה ה-20.

והנה המדרגות הוויקטוריאניות המעוגלות שמובילות מהמבואה אל קומת חדרי השינה (שימו לב לתמונה על הקיר):

במבואת הכניסה, כמו בכל חלקי הבית, יצירות אמנות עכשווית ורהיטים בסגנונות שונים.

מבט ממבואת הכניסה לכיוון הדלת הנפתחת לסלון ה"רשמי" (והקטן יותר).

הסלון הרשמי מעוצב בסימטריה שמרנית לכאורה: שתי ספות בסגנון צרפתי אחת מול השנייה, במרכז אח, שתי מראות זהות, ממוסגרות בזהב, משני הצדדים ושתי מנורות שחורות לידן. אבל כאן מגיע הטוויסט בעלילה: רשמי רשמי, אבל קרוע וסמרטוטי.

רבים יגידו שזה לא יאה ולא נאה, ואני אומרת - כל הכבוד על ההעזה. יש יופי בחוסר שלמות (ראו למשל את הפוסט על בית השבלול) ויש כנות ברהיט שלא מתבייש להראות את הנזקים שגרם לו הזמן. אין לי ספק שכשיבוא זמנה הספה תשופץ, אבל גם כך יש בה חן, ויש כאן אפילו גישה ירוקה: לא לבזבז משאבים כשלא ממש צריך.

בחדר הרחצה בקומה העליונה שיש, אריחים ודלת ברזל כמו בקומת המרתף.

שילוב של ישן וחדש עם רצפה גיאומטרית, דומה למה שראינובבית בספרד.

אל"ף בי"ת: אז מה למדנו מהבית הזה?

- מדרגות יכולות להוביל גם מתקופה לתקופה.

- יש כנות וכבוד בפריטים שראו ימים טובים יותר.

- ויקטוריאני, תעשייתי - העיקר שזה אישי.

ציון: 4 מתוך 5 במדד מצל"ח (מדד צביה ל-wow וחלושע'ס)

עיצוב: Stiff + Trevillion

צילום: Killian O'Sullivan .