את הבניין הזה אתם מכירים: הוא היה אחד המבנים הראשונים ששופצו בשנות ה-90 בשדרות רוטשילד, ממבשריו של המהפך שעברה השדרה מאז. הוא נחרט בזיכרון בזכות פסל "המקהלה" שהוצב באחת המרפסות (פסלת: עפרה צימבליסטה). הפסל נשאר ואף שופץ, אך הבניין החליף תוכן – מבית משרדיה של קרן הון סיכון הוא הפך למלון בוטיק חדש, שחקן נוסף בסצינה הרותחת של בתי מלון הבוטיק תל אביב.
מלון "רוטשילד", בבעלות אבי יפרח (בעלי ''דיאגילב''
הוותיק יותר, שנמצא לא רחוק), נפתח היום אחרי דרך ארוכה של אישורים ושיפוצים. חוץ מ-29 חדרים מעוצבים היטב, צפויה להיפתח במלון גם מסעדה, שכבר עכשיו משמיעה באזז ברחובות העיר: השמועה אומרת שישראל אהרוני יאחז בהגה, ויוביל מסע קולינרי נוסטלגי – אוסף של מנות אהובות ממסעדות תל אביביות מיתולוגיות, כאלה שסגרו את שעריהן מזמן. הקונספט כבר עושה לו כנפיים בביצה הקולינרית של תל אביב, וייתכן שמדובר בלהיט האוכל הבא של העיר.
מה שבולט מאוד בעיצוב המלון הוא הדקדוק וההקפדה על הפרטים. בשונה מבעבר, את העיצוב של המלון הזה לקח יפרח על עצמו, כשהוא נעזר בשירותיהם של מעצבים בפרטים שונים. הקונספט שבו בחר מבוסס על פרשנות אישית שהעניק לפועלו של הברון דה רוטשילד בארץ ישראל (הבניין נקנה בשנת 1920 תמורת מאה לירות א"י, בידי אברהם פרידמן, אגרונום של הברון), ולפיוז'ן התרבויות של התקופה, ערבוב של מזרח ומערב.
גרם מדרגות מוביל מדלת הכניסה ללובי, בו הוצב דלפק קבלה גדול ומרשים, עשוי עץ שנצבע שחור. החללים משני צידיו ישמשו את המסעדה העתידה להיפתח. על פני רצפת העץ המקורית, שנצבעה אף היא שחור, הונחו ספות והדומים עשויים עור, בצבעי שחור וחרדל. מהתקרה תלויות 20 מנורות עשויות פליז מחורר ומצופה בכסף, שיובאו ממצרים. שולחנות האוכל הקטנים עשויים מתכת אלפקה ויובאו מהודו. כסאות העור השחורים סביבם הובאו מהולנד. וילונות כבדים בסגול מכסים על חלונות העץ המקוריים של הבניין, משלימים את האווירה הקולוניאלית שביקש יפרח להשיג.
בקומת הכניסה יוחד חלל סגור להירגעות, פרשנות מקומית ל-Rest Room: קיר אחד חופה במראות והאחרים נצבעו בסגול כהה. גם הווילונות והריפוד של הספה נבחרו בגווני סגול וזהב. בחדר בולטים בקבוקי בושם שנרקחו במיוחד עבור המלון, ושמוצעים למכירה לאורחיו.
הצבע השולט בקירות החללים הציבוריים של המלון – ירוק אפרפר – נבחר בידי מעצב הפנים מיכאל אזולאי, בו נעזר יפרח בבחירת סקלת הצבעים. בחלל הצר שבמרכז גרם המדרגות המרכזי בולט גוף תאורה מוארך שעיצב אביעד פטל.
הוא מזכיר מובייל, גובהו 10 מטרים, והוא עוצב בהשראת לפופית נאה – צמח מטפס שגדל בגינתו של פטל. הגבעול עשוי מתכת מחופה בבד עם קפלים אקראיים, והאהילים של תשעת ה"פרחים" שלו עשויים חלקי פורניר דק, תפורים במכונת תפירה תעשייתית.
על הרצפה – במסדרונות, בשטחים הציבוריים ובחדרים – פוזרו שטיחי זיגלר רבים. את המסדרונות מאירות מנורות קיר עשויות קרמיקה, שעוצבו על ידי יפרח ובוצעו על ידי אפרת זפרן. על כל דלת מזוזה (עיצוב: לירון והב), עם ש' אקספרסיבית, שפורצת החוצה.
בכניסה לחדרים בולט אלמנט שנתלה מעל ראש המיטה וחוזר בכולם – מסגרת עשויה עץ אלון ובתוכה שלוש תמונות שמן צבעוניות, שמתארות סצינות ממושבות הברון ומבוססות על צילומים אותנטיים בשחור לבן. המסגרת עשויה מדלתות הבניין המקוריות, שנעקרו בשיפוץ. את הציורים הזמין יפרח משורה של אמנים צעירים (בת צבי, אנדריי סופין, מקסים שמוטה, דרור פריד וקסניה רבזין). בכל מסגרת שובצו שלושה ציורים ולוחית פליז, עליה נחרט הסיפור שעומד מאחורי הציור.
ראש המיטה, עשוי עור שחור, תלוי ממוט ברזל מתחת לתמונות. משני צדי המיטה הונחו שולחנות קטנים בהשראת תרבות המזרח. מנורות הצד הן הומאז' לתעשיית היין של הברון, ועשויות בקבוקי זכוכית שבראשם אהיל בד.
מנורות התקרה בחדרים עשויות קיפולי בד (מיקה ברעם, גיל שפי ויואב אבינועם). המיני-בר השקוף ומכונת הקפה מוצבים על מתקן נייד מברזל שחור, שבחלקו העליון מנצנץ אלמנט קישוטי מפליז. המתקן מזכיר את השערים האופייניים לרחובות פריז. שולחן העבודה עשוי עור ומזכיר מזוודה ישנה, ומנורת הקריאה שעליו עוצבה בהשראת מיקרופון. טפט אפרפר משמש רקע רגוע והרצפה עשויה מאבן "בלוסטון", שהונחה בצורת עצם דג – מנח אופייני לרצפת פרקט.
בחדרי הרחצה ארונות עשויים עץ טיק ומתלים למגבות מעץ, שעיצבה רונה מיוחס. על הארון מונחת חנוכיית קרמיקה ובה סבונים ומלחי אמבט שנעשו בעבודת יד, מ-ES-SENSE, מפעל בהרי ירושלים, בו עובדים בעיקר אוטיסטים.
לוגו המלון מופיע במקומות שונים, תמיד מוטבע ומוטמע בתוך החומר, לעולם לא מודפס. בלובי, למשל, הוא נחרץ בתוך אלמנט הנגרות המרכזי. בניירת המלון הוא מובלט, בחדרים הוטבע על פנים אהיל המנורה או בתוך ידיות העור של ארון הבגדים.
יפרח רואה ב"רוטשילד" סוג של אנדרטה לברון ולפועלו. בכל חדר ספר שהודפס ונכרך בעבודת יד, ומכיל את מסקנות התחקיר שערכה ההיסטוריונית נירית כליפה: "הספר מציג את הברון כסטארט-אפיסט. הוא הבין שהמפתח ליצירת חיים כאן הוא יצירת כלכלה", מסביר יפרח. "אנחנו יודעים שהברונית עומדת להגיע לכאן החודש, ואני מתכוון להזמין אותה לכאן לראות את התוצאה".
איפה: רוטשילד 96, תל אביב.
מחיר בתקופת ההרצה: מאלף שקלים ללילה, לחדר.
>> מלונות הבוטיק המעוצבים ביותר שנפתחו בישראל השנה
