מאת מיה דבש
ביום בו החליט לשכור דירה שתשמש לו משרד, לא העלה בדעתו שתחת ערימות גזירי העיתונים ההונגריים יימצא אוצר שירגש אותו כל כך.
"לא קשה היה לדמיין את מראה הדירה מבחוץ," אומר האדריכל יוסי פרידמן, "החלונות היו מנופצים ועל הדלת היו סימני פריצה. הדירה עמדה ריקה במשך שנים והיתה מנותקת מחשמל, ועם כל צעד שצעדתי פנימה הרגשתי שאני דורך על כלים ושמעתי קולות ניפוץ. אבל, רק כשהרמתי את המזלג המוכסף הראשון הבנתי שאני דורך על המאה ה-19, לא על המאה ה-20. העיתונים שעל הרצפה לא היו היגייניים, הם היו מלאים בלשלשת של ציפורים ובכל זאת פשפשתי בהם והרמתי סכו"מים וצלחות. על גב אחת הצלחות היתה הכתובת Hutschenreuther (חברה בווארית לפורצלן שהוקמה ב-1814). כשראיתי את השם הזה מאוד התרגשתי כי הסט היחידי שירשתי מאמי והיה שייך לסבתי נשא את שם החברה הזו. זה היה סט חסר ובכל הנסיעות שלי בעולם תמיד חיפשתי דרך להשלים את החלקים החסרים. אבל, מעולם לא הצלחתי".
בדירה ששכר יסי פרידמן התגוררה רופאה אמידה וערירית שעלתה לארץ מהונגריה. בצוואתה היא הורישה את כל רכושה לצבא. לאחר מותה הדירה נותרה עזובה במשך כמה שנים, קורבן לפריצות חוזרות ונשנות ששדדו ממנה את כל החפצים "בעלי הערך" (כמו טלוויזיה ותנור) ולציפורים שמצאו בה מסתור.
לאט לאט חשף פרידמן את כל הכלים שהיו פזורים על הרצפה. "היו שם חמישה סטים שכל אחד מהם הורכב ממאה יחידות. סך הכול 600 פריטים ועוד 2 סטים של סכו"ם שבכל אחד היו סכינים גדולים וקטנים, כאלה המיועדים למריחה וכאלה המיועדים לדגים, סכיני הגשה וכפיות, צלחות למנה ראשונה ולמנה עיקרית, לדגים לחוד ולבשר וחלב לחוד..."
מי צריך כל כך הרבה כלים? אני מקשה.
"פעם היו מערכות שלמות לכל סוג בנפרד. היה סט מיוחד לדגים וסט אחד לקודש וסט אחר ליום חול, סט לבשר וסט לחלב. 2 סטים לקפה וסט לתה וכשהגיעו האורחים לא עלה על הדעת להגיש שוב ושוב מאותו סט. מערכות הכלים שימשו תזכורת לתרבות שאותה נאלצו לעזוב. רהיטים אי אפשר היה להביא באותה תקופה, מה שיכולת לקחת כשעזבת זה כלים. כלים היו גם מוצר חליפין. בשנים הראשונות לאחר קום המדינה הרבה אנשים מכרו מערכות כלי אוכל בכל פעם שהמצב היה קשה, סחרו בהן. על חלק מהכלים היו פסי כסף וזהב ועל הצלחת היה כתוב כמה קראט יש בה, זה היה בסיס להערכה. היה בזה משהו סימבולי וגם כלכלי".
מה עשית עם כל הכלים?
"היה לי ברור שאין לי איפה לאחסן אותם והיה לי חשוב לתת אותם למי שיוכל ליהנות מהם. חיפשתי להם בתים לאימוץ. חילקתי את כולם -- לאמי ולאחותי ולחברים. השארתי לעצמי סט אחד של כלים וסט אחד של סכו"ם".
גם לכם יש חפץ שעבר מסלול נדידה היסטורי מעניין? צלמו אותו, כתבו את סיפורו ושלחו אלינו.
הסיפורים מובאים לצד התערוכה "שורשים משותפים". פרטים נוספים באתר מוזיאון העיצוב חולון
