את כף המרק העשויה כסף טהור, שעל ידיתה חרוט שמה באותיות מסולסלות, קיבלה רות דירינגר (לבית לסר) מהוריה האמידים כמתנת הולדת, בגרמניה ב-1916. כשהייתה בת שלוש נפטרה אמה של רות, והיא גודלה על ידי האומנת הנוצרייה שהמשיכה לטפל בה במסירות כאילו הייתה בתה.


בבית הספר הייתה אמנם הילדה היהודייה היחידה אבל היא לא חשה בזרות או אפליה עד 1933 כשמעמדם של היהודים החל להתערער גם בעיר דירשאו בה חיו. בשנה זו החליטה רות לעלות לישראל לאחר הכשרה בברלין. בין החפצים המעטים שלקחה איתה בעלייתה לארץ, הייתה כף הכסף הקטנה, מזכרת יחידה מאמה.


החיים בארץ לא היו קלים, לא היו בהם מותרות ולא כלי כסף אלא עבודת כפיים קשה והסתפקות במועט. אך, כף הכסף המשיכה לשרת דורות של ילדים, נכדים ונינים שהתחרו ביניהם מי יזכה לאכול בה. היום מונחת הכף במקום של כבוד בארון כלי הכסף בבית בתה, מזכרת אילמת לתקופה שחלפה מן העולם.

הסיפור נשלח אלינו ע"י צביה לינצר, בתה של רות.

גם לכם יש חפץ שעבר מסלול נדידה היסטורי מעניין? צלמו אותו, כתבו את סיפורו ושלחו אלינו

הסיפורים מובאים לצד התערוכה "שורשים משותפים". פרטים נוספים באתר מוזיאון העיצוב חולון.