רשת הרהיטים "איקאה" הפכה כבר מזמן לסמל תרבות. הענקית השוודית מובילה טרנדים ודעת קהל בתחום עיצוב הפנים והריהוט, ובפועל, היא מציעה פתרונות יעילים ויצירתיים לחללים בגדלים שונים, לאנשים עם צרכים שונים ובתקציבים שונים. האנושות, כידוע, מודעת היטב לקיומה של הרשת - כפי שיעידו הבתים הדומים ברחבי העולם - אך מה בדבר התחום העיקרי הנלווה לעיצוב - הצילום? השפעתה של איקאה על הצילום רק מתחילה להתברר בשנים האחרונות.

קטלוג "איקאה" מופץ מדי שנה בכ-208 מיליון עותקים - תחרות לא פשוטה לתנ"ך - והשפעתו לא פוסחת גם על הצילום. החברה השוודית ידועה בגודל השקעתה ביצירת תוצר ויזואלי איכותי. מטרתה היא לייצר סצינות של חיי יום-יום רגילים לכאורה בבתי מגורים, תמונות שיעבירו תחושה של שגרה אמיתית, ושיתארו את העיצוב והריהוט של איקאה כמשהו חי וקיים במיליוני בתים ברחבי הגלובוס.

לשם כך יצרו באיקאה סטודיו לצילום, שהוא אחד הגדולים באירופה (8,700 מ"ר), ושבתוכו בונים במשך 10 חודשים בשנה סטים שונים שכאילו נשלפו בשלמותם מתוך בתים אמיתיים: ריהוט, חפצים, וילונות, מגזינים פתוחים בנון-שלאנטיות על השולחן, ספרים ליד הכורסה וכדומה - כשכל פרט של תאורה וקומפוזיציה, כמו אור טבעי החודר מבעד לחלונות, נלקח בחשבון. בסטודיו מועסקים כ-285 עובדים: חייטים, מעצבים, אנשי תאורה, צלמים וכך הלאה, שמייצרים את אחד המוצרים המדוברים ביותר בתבל.

ב-2005 עשו באיקאה ניסיון פורץ דרך: שלושה סטודנטים עבדו במשך שנה על הדמיה של כיסא. הכיסא המדומה הושתל בקטלוג של 2006, וראו זה פלא - איש לא שם לב. לא התקבלה ולו תלונה אחת לגבי אמינותו. יישום המהלך נמשך מאז בהדרגה, ולגבי הקטלוג הנוכחי (2013) התפרסם כי 12% מהסטים המצולמים בו הם הדמיות. הצפי הוא שבשנה הבאה שיעור ההדמיות יכפיל את עצמו ויעמוד על 25%. רבע מהצילומים של הפריטים יהיו הדמיות ממוחשבות, כי הצלחה לא מתווכחים.

אז מי צריך צלמים? הסטודיו המשוכלל של איקאה מצטמצם לכדי מסך מחשב. שמולו יושבים מעצב ששולט על ההדמיה, צלם שמייעץ לגבי האור והקומפוזיציה, ואיש מקצוע (נגר, חייט, רפד) שנותן את דעתו על הגימור של המוצר (חיספוס המרקם, למשל). מבחינת איקאה, מדובר בהתייעלות: אין צורך לצלם כל סט שוב ושוב, כדי להתאימו לאזורים גיאוגרפיים שונים עם דרישות שונות של הצרכנים, אלא אפשר לשלוט בכך דרך המחשב.

שקר? יותר מהשקר של הצילום?

האם יצירת "תמונת חיים" בהדמיית מחשב היא שקר? כנראה שכן. האם זהו שקר חמור יותר מיצירתה של "תמונת חיים" לא אמיתית בצילום? לא בטוח. האם שתי האפשרויות לגיטימיות, ומגלמות את ההבטחה והחיים הטמונים ברהיטי איקאה? השאלות האלה מזכירות שאלה שהתעוררה לפני יותר ממאה שנה: חוסר הרלבנטיות של הציור.

עד שהומצאה המצלמה, הציור היה אמצעי התיעוד היחידי. ציורי נוף היו הדרך לתיעוד נוף, ציורי פורטרט היו ה"צילום" שאותו הזמין כל אדם מכובד שיכול היה להרשותו לעצמו. במקביל להתפתחות הצילום התעוררה השאלה אם הציור עודנו רלוונטי. מדוע להזמין צייר ולשבת שעות בפוזה כדי לקבל תמונת פורטרט, אם אפשר לייצר כזו בלחיצת כפתור? הדיון נסב סביב יכולת ההבעה האישית בציור (משיכות מכחול או פחם, משחקי צללים, יצירת הבעה אישית) לעומת הדיוק וה"קור המנוכר" שמתקבל בצילום.

עם השנים הפך הצילום האמנותי והמקצועי לאישי יותר ויותר, צלמים אמנים מצאו דרכים להבעה אישית בצילום דרך משחקי תאורה, עומק שדה וכו', והצילום הפך לאישי יותר ויותר. באופן אירוני, הטכנולוגיה הפכה את הגלגל, והפעם הצילום הוא המדיום הארכאי שהרלבנטיות שלו תלויה בסימן שאלה.

מאחר שהטכנולוגיה מתפתחת במהירות, סביר להניח שההדמיה - בדומה לצילום - תהפוך בעתיד הלא רחוק לנגישה לכל אדם, קלה לביצוע ומאפשרת לאדריכלים ולמעצבים להציג את עבודתם באופן "המושלם", נטול פגמים, הקרוב ביותר לאידיאל שלהם: הם יוכלו "לרהט" את הבית שעיצבו על-פי טעמם, ללא אילוצי תקציב וטעמו הקלוקל של הלקוח.

פעולת הדמיה כזו היא סוג של סימולאקרה (Simulacra), מונח שאותו טבע הפילוסוף ז'אן בודריאר (Jean Baudrillard) המתאר מציאות כתחליף לעולם שלא קיים, העתק ללא מקור. שהרי ההדמיה מסוגלת לייצר העתק של עיצוב שלא קיים במציאות, אפילו לא כסט צילום בסטודיו של איקאה.

גם הצילום נגיש היום לכולם. המצלמות משתפרות והדימויים שיוצרים צלמים חובבים בלחיצה על הסמארטפון נעשים חדים יותר ונאמנים יותר למציאות. בעזרת כמה פילטרים בסיסיים באפליקציית האינסטגרם, התוצאה החובבנית חודרת יותר ויותר אל תחום הצילום המקצועי ומטשטשת את הגבולות ביניהם.

צילום האדריכלות מצריך פרקטיקה מסובכת יותר, ציוד ספציפי והבנה טכנית עמוקה יותר, ולכן הצילום החובבני מתקשה להוות תחליף לצלמים המקצועניים (בניגוד לצילום החדשות, למשל). אך האיום על הצלמים מגיע מכיוון ההדמיות, ובסוף התהליך ייתכן שהן יצליחו לתת מענה לצרכיהם של אדריכלים ומעצבים בתיק העבודות. גם אם יקח זמן עד שההדמיה במחשב הביתי תשתווה לצילום איכותי, הקטלוג של איקאה מסמן שזהו השלב הבא.

לצלמים זו נורת אזהרה מהעתיד; ומה לגבי הקהל הרחב - האם הוא יצליח לזכור, בעידן הפוטושופ וההדמיה, איך נראים פגמים וסדקים? האם יתמרמר כאשר ייכנס לווילה החדשה, שנראתה קצת אחרת בהדמיה של האדריכל? האם יזהה את הבניינים שראה בהדמיות כאשר ייתקל בהם במציאות, בעולם שבו מגדל פיזה יעבור Rotate? המציאות המדומה עושה צעד נוסף קדימה על חשבון הצילום; השאלה היא היכן יעבור הגבול ביניהם.