אנחנו רגילים להתפעל מקירות כאלה כתיירים שמבקרים במוזיאונים או ארמונות אירופיים, אבל יש מי שזהו ביתו, ואפילו לא מדובר בנצר לשושלת מלוכה. הארמון הזה שבפרטו (Prato), עיר הטקסטיל של טוסקנה, היה עד לפני כמה שנים מוזנח ונטוש, ריק מאדם במשך יותר מ-20 שנה. האדריכלית והמעצבת סברינה בינאמי (Sabrina Bignami) זיהתה את הפוטנציאל, קנתה אותו במחיר מציאה והחלה בתהליך ארוך של שימור ושיפוץ המבנה.

עבודה רבה הושקעה בחשיפת ציורי הקיר והדלתות, שהיו מכוסים שכבות של צבע לבן, בשיקום הרצפות המצויירות ובשילוב חדרי רחצה מודרניים. התוצאה היא ארמון יפהפה מסוף המאה ה-18, שקם לתחייה. לטענת בינאמי, האיטלקים יודעים לשמר מבנים עתיקים והעיצוב העכשווי שלהם נפלא, אבל הם לא יודעים לשלב בין השניים. היא ניסתה לעשות זאת ב"קאזה אורלנדי" שלה, שאותו ריהטה בסגנון מודרני ועכשווי. הסגנונות משלימים האחד את השני ושומרים על כבוד הדדי. בינאמי עצמה מתגוררת בארמון ומשכירה שלושה מחדריו לאורחים.

הסיפור ההיסטורי של קאזה אורלנדי (Casa Orlandi) מעניין: בנה אותו בורגני עשיר, איש טקסטיל, ששכר את שירותיו של אמן ציורי קיר שעבד בבתי האצולה המקומית, כמו משפחת מדיצ'י המפורסמת. הוא ביקש להראות להם שגם לבורגנים ה"נחותים" (אז מעמד חדש יחסית) יש יכולת כלכלית וטעם טוב.

ברוכים הבאים לסלון של קזה אורלנדי (ממש מתבקש לעבור לשפה רשמית). על הקירות והדלתות צייר לואיג'י קטני (Luigi Catani, 1762-1840) שהיה אחד הכוכבים הגדולים בין ציירי הפרסקאות של זמנו. מכיוון שמדובר בתקופה בה שלט הסגנון הניאו קלאסי,בסלון הגדול והרשמי ציורי קיר של אלמנטים ארכיטקטוניים ופסלים גדולים מהחיים, שכמו נוצרו ברומא או יוון הקלאסית. בחדרים הפחות רשמיים משתנים נושאי הציור לתיאורי נופים כפריים. בכניסה לחדר בולטת מנורה לבנה בסגנון אמצע המאה ה-20.

כדי להשאיר את הבמה לציורי הקיר נבחרו רהיטים מודרניים, לבנים ובקווים פשוטים. את הספות ניתן להזיז ולאחד לפי הצורך ומשני צדיהן מערכות מדיה.

שולחן קטן ממתכת ופורמיקה משתלב עם הספות והמנורות.

מהסלון הגדול מובילות דלתות לשאר חלקי הבית. הדלת הזאת, למשל, מובילה לחדר השינה המרכזי.

חדר השינה נראה כמו בוטיק יוקרתי, עם ארונות פתוחים ובובות תצוגה. ציורי הקיר כוללים גם כאן מוטיבים ארכיטקטוניים, אך הם עדינים יותר. במרכז החלל שולחן וכסאות איקוניים של המעצב ארו סרינן (Eero Saarinen, שמיצירותיו כבר התרשמנו בדירה בברזיל) ושטיח לבד בחיתוך לייזר (עכשווי למהדרין).

המיטה אינה במרכז החדר, אלא בתוך גומחת שינה. הדלת משמאלה מובילה לחדר הרחצה, ומשני צידיה שולחנות של סרינן ומנורות לא תואמות.

במטבח שוב שילוב מנצח בין ישן לחדש. רצפה בצורות גאומטריות,משטח עבודה לבן מקוריאן, מכשירי חשמל בגימור תעשייתי ושולחן כפרי. במקום חיפוי קיר נתלתה מעל הכיריים מראה גדולה בסגנון צרפתי, כדי שלא לפגוע בציור הקיר. הנברשת הרכה מחרוזי קריסטל היא השוס של החדר, גרנדיוזיות שהתאפשרה בזכות ציורים מינימליסטיים יותר.

כל פינה בבית טופלה: גם מעל המזווה הפתוח נברשת קריסטל.

בחדר האוכל האח המקורית משמשת לקישוט והרדיאטור הוא שמחמם.

כאן ציורי הקיר והרצפה עשירים יותר, ולכן הריהוט והמנורות שוב לבנים ונקיים (השולחן והכסאות בעיצוב אירו סרינן).

מחדר האוכל נפתחות דלתות לפטיו ולמסדרון. שלט טרנדי משמש כקישוט.

פינת האוכל בפטיו מיועדת לערבים נעימים, עם שולחן מקורי ממפעל טקסטיל מקומי, כסאות פנטון (Panton) ושלט פרסומת ישן.

אחד מחדרי האורחים: בצד אחד של המיטה שולחן מודרני שעליו אותיות חתוכות ממראה, ובצד השני ארונית עץ כפרית, שמיועדת במקור לאיקונין.

בחדר הרחצה הצמוד מצוירים נופים פתוחים, ושילוב מעניין של אמבטית קוריאן ומדפי עץ ישנים שנצבעו לבן.

חדר אורחים נוסף עם חדר רחצה צמוד.

ואם יש צורך בדיבור דחוף עם אלוהים, לא צריך לצאת לכנסייה המקומית - יש בבית פינת תפילה פרטית ואינטימית.

אל"ף בי"ת: אז מה למדנו מהבית הזה?

- שילוב נכון בין ישן וישן יותר יוצר מתח בין-דורי חיובי.

- כמה נחמד שהאמנות באה "בילט-אין" בקירות.

- בחדר השינה כדאי שכל צד של המיטה יעוצב אחרת - למה להסתפק בסימטריה ארכאית?

ציון : 4.9 מתוך 5 במדד מצל"ח (מדד צביה ל-wow וחלושע'ס)

מעצבת : Sabrina Bignami (גם בפייסבוק)

צילום : Nathalie Krug