כמה פעמים בחיים יוצא לנו לעצור ולעשות הכל מחדש – למשל, את הדירה שבה אנחנו חיים? תמרה, פרסומאית בת 52, ובנה הסטודנט ניצן, גרים כבר שנים בדירת "באוהאוס" ישנה במרכז תל אביב. הרבה זמן פינטזה על שינוי של ממש, כזה שייתן "בוסט" של אנרגיה, שמחה והגשמה עצמית, אבל רק לאחרונה הגיע לידיה סכום כסף שאיפשר לה להגשים את החלום. היא יצרה אתי קשר לפני כחצי שנה, ומיד כשנפגשנו בדירה הישנה הבנתי שמצאתי לי גם חברה חדשה וגם יהלום לא מלוטש בדמות דירה תל-אביבית קלאסית עם תקרה בגובה שלושה מטרים, רצפה מאוירת מקורית, קיר מעוגל במרפסת וחללים יחסית גדולים ומרווחים. באותה פגישה סיפרה לי תמרה עד כמה אינה מרוצה ממצב הדירה: הבניין הוקם ב-1936, הריצוף אמנם מקורי ומקסים, אבל 30% מהמרצפות רופפות, וכל צעד בדירה גורם לרעש של שקשוק בלטות. בקירות המתקלפים מספר קטן מאוד של שקעים, ומסביב "רצים" המון כבלים. מרפסת השירות הפכה למחסן עמוס בגרוטאות מתקופות אחרות בחייה, הריהוט הוא לקט מגובב של פריטים שנאספו לאורך השנים, והתאורה צהובה וחלשה מדי (ראו תמונות "לפני" למעלה). הגיע הזמן לשינוי.

  (צילום: שירן כרמל)
כצעד ראשון ניסיתי להבין מה בדירה חשוב לה, מה היא מבקשת שיישאר. מלבד כמה תמונות, פריטי אמנות וכלי מטבח, תמרה אמרה שאין לה סנטימנטים לשום דבר, ואפשר להיפטר מהכל. באמת דף חלק. יחד עם העובדה שיש לנו טעם דומה להפליא, ושמלכתחילה היתה משוחדת לטובתי, אחרי שראתה עבודות שלי באתר – תהליך הבחירה והעיצוב איתה היה קל להפליא. אבל ראשית היה צורך להתגבר על חרדות מפה ועד קפריסין. כי איך עושה שינוי כל כך גדול להלכה? איך ממיינים את כל הדברים בבית? לאן עוברים בתהליך השיפוץ? מה עושים קודם? שתי החלטות בסיסיות, שעזרו לייעל תהליכים ולהוריד את מפלס הלחץ, היו פנייה לחברה שעוזרת לעשות סדר, ומציאת קבלן מקצועי. חברתי קרן מחברת "בלגן" – שמתמחה במיון של דברים, שליחה לתרומה של הפריטים הלא נחוצים, אריזה של מה שכן, אחסון ופריקה מחדש – טיפלה בהכנת הדירה לשיפוץ מאסיבי. אחרי שהבנו מה אנחנו הולכים לעשות, ישבנו ובנינו את עוגת התקציב לשיפוץ הדירה והלבשתה מאפס. את העלות הערכנו בתחילת הדרך בכ-300 אלף שקלים, ובסופו של דבר הגענו לכמעט 400 אלף שקלים (במקרה הזה, לאחר השיפוץ נקנו לדירה כל הרהיטים והפריטים המשלימים, עד לחפצי הנוי הקטנים ביותר). השלב הבא היה למצוא קבלן מקצועי ואחראי, שיודע לעמוד בלוחות זמנים. הזמנו שלושה קבלנים שעליהם קיבלנו המלצות, ועם כל אחד מהם עברנו על רשימת השינויים המבוקשת בדירה:
  • אינסטלציה וצנרת חדשה.
  • מערכת חשמל חדשה ותקנית (כל חוטי החשמל בדירה היו מצופים בבד), ושינוי מיקום הנקודות על פי העיצוב החדש.
  • פירוק ופינוי הריצוף והפאנלים.
  • הרכבת פרקט אלון תלת שכבתי.
  • ריצוף מחדש בחדר הרחצה ובמטבח, כולל חיפויי קירות.
  • פירוק המטבח.
  • פירוק חדר הרחצה והרכבה על פי התכנון החדש.
  • פירוק הבוידם.
  • ביטול חדר שירות קטן והגדלת חדרו של הבן.
  • הרחבת הפתח לסלון (שבירת קיר מרכזי במבואה ובנייתו מחדש והקטנת חדרה של תמרה שהיה גדול, ללא פרופורציה לדירה).
  • פירוק והחלפת כל החלונות, והוספה של תריסי גלילה חשמליים.
  • פירוק והחלפה של כל הדלתות והמשקופים.
  • שינוי מיקום המזגנים והוספה של חדשים.
  • הנמכת תקרות גבס בחדרי השינה ובמרפסת השירות ותיקוני גבס במטבח.
  • שפכטל אמריקאי לכל הדירה וצבע.
  • חיפוי קיר מסך הטלוויזיה בסלון בלבני סיליקט וצביעתן בסיד.
  • החלפת דלת הכניסה.
  • ואחרון חביב: החלפת המתקן לייבוש כביסה.

לאחר שקיבלנו את הצעות המחיר בחרנו במוטי הרטוב מחברת "שיפוצים", שגילה ידע מקצועי רב, שכן מדובר בבניין כה ישן, שיש לנהוג במשנה זהירות בכל הקשור לשבירת קירות והחלפת תשתיות. בנוסף, מוטי הבטיח לסיים את השיפוץ בחודשיים וחצי (תמרה וניצן מצאו להם דירה חלופית ומרוהטת לזמן קצר), ואכן, כך היה.

  (צילום: שירן כרמל)

עכשיו התפנינו לשלב הכיפי: בחירת הצבעים והפריטים. תמרה ביקשה ליצור סביבה נעימה ואוהבת שמייצגת אותה, עם עיצוב במינון חמקמק ששומר על מתח בין מינימליזם לקישוטיות, וחללים מוארים, אינטליגנטיים וחמימים. תמרה היא אישה שאוהבת את החיים, יצרית ורגשית. משום שאני משתדל לשים דגש על צבע בשילובים שמבטאים רגש וחום, לא ממש הייתי צריך לשכנע אותה בבחירות שלי. העבודה הייתה אינטנסיבית: יחד עם ניצן בנה כיתתנו רגליים בין הרבה חנויות, וסיעור המוחות המשותף היה נעים וקשוב. 98% מהצעותי הם קיבלו. כשהיו חילוקי דעות אני כמובן נסוגותי: בסופו של יום, זה הבית שלהם.

אני נוהג להתחיל בבחירת הדברים הגדולים והמורכבים, כמו ריצוף, מטבח, צבע ותאורה, וככל שמתקדמים "לרדת ברזולוציה", לריהוט, אביזרי נוי, טקסטיל ואמנות. למרות שהרצפות המאויירות בדירה נחשבות לפריט מבוקש, לתמרה פשוט נמאס מהן (אחרי כל כך הרבה שנים הן מרצדות, הסבירה). החלום שלה היה פרקט, ובחרנו באלון משובח ומיושן (רב שכבתי, לוחות ברוחב 22 ס"מ). הפאנלים, בגובה 12 ס"מ, נעשו מ- MDF ונצבעו בתנור בגוון הקיר. את המטבח, חדר הרחצה ומרפסת השירות ריצפנו בבלטות בטון מאוירות (רשימת הספקים – בסוף הכתבה).

הצבע שנבחר ל90% מקירות הדירה הוא אפור אבן של "נירלט" (040) - גוון אהוב עליי במיוחד, שמאוד מאיר ופותח את הבית, מקרין רעננות וניקיון, אך עם זאת, הוא חמים ולא קר. לפינת העבודה של תמרה במרפסת רציתי לתת מראה עכשווי, צעיר ויצירתי. לכן החלטנו לצבוע את הקיר שמאחורי הוויטרינה השחורה בצהוב-חלמון (אקווה ניר בגימור מבריק). השילוב של שחור וצהוב הוא שילוב קלאסי מנצח, שמקורו בטבע. בחדר הרחצה, שתוכנן בסגנון חמאם מרוקאי, רציתי שהקירות ישדרו רוגע, כאנטי-תזה לריצוף ולחיפוי הדומיננטיים. לכן בחרנו בגוון תכלת-סגלגל בהיר. את התקרות צבענו בפוליסיד לבן, כמו גם את קיר הסיליקט בסלון, במטרה לשוות לו מראה אותנטי, כאילו היה שם תמיד ונחשף בשיפוץ.

  (צילום: שירן כרמל)
בשל הגובה הרב של התקרות בחרתי להאיר את החללים המרכזיים באמצעות פסי צבירה וספוטים, המאירים את החלל ועושים סדר וניקיון. רק במקומות ספציפיים, ועל מנת לתת אופי או להדגיש, השתמשתי בגופי תאורה בוטיקיים, כמו מנורת מורנו כתומה מעל שולחן המטבח או שתי מנורות אהיל לצדי הספה, עשויות טדלקט צבוע, האחת באוקר והשנייה בגוון ירוק עם שיבוץ פסיפס בגוונים של תכלת ולבן.

מאחר שנפטרנו כמעט מכל הריהוט בדירה, ידעתי שתידרש עבודת נגרות רבה. את הרהיט בחדר הרחצה, את כל הארונות בבית, את הוויטרינה השחורה בפינת עבודה, את שתי המיטות, את שולחן העבודה והמדפים בחדר של ניצן ואת השידה מתחת לטלוויזיה, תכננתי יחד עם ליאת מ"נגריית עידן" (בסך כולל של 95 אלף שקלים).

הרבה עבודת נגרות (צילום: שירן כרמל)
הרבה עבודת נגרות (צילום: שירן כרמל)
שידת הטלוויזיה, יש לומר, הועתקה מ"אלמנטו", לא לפני שרכשתי בחנות פריטים אחרים רבים: שולחן הקפה בסלון, שולחן העבודה של תמרה, אגרטל זכוכית בגוונים של ירוק ושחור שמונח על הקונסולה הצהובה במבואה, שעון קוקייה למטבח ויונים עשויות קרמיקה בשלל גוונים (פירוט כולל של הריהוט ואביזרי הנוי – ברשימה למטה).

מתוך מה שהיה בדירה ביקשתי להשאיר שלושה פריטים שאהבתי ומצאתי בהם פוטנציאל עם ערך מוסף עיצובי: כיסא ישן ומרופט של בית קפה פריזאי, סולם נמוך עשוי מעץ אורן בגוון טבעי ושידת מגירות גבוהה וצרה באותו הגימור. את שלושתם, יחד עם קונסולה ישנה שמצאנו ב"וינטג'" בשוק הפשפשים, שלחתי ל"מצבעה של רמו": את הסולם צבענו בתכלת מבריקה, את שידת המגירות צבענו בירוק-תפוח עם ידיות לבנות, את הכיסא הפריזאי חידשנו וריפדנו בעור ירוק עם ניטים, ואת הקונסולה צבענו בלימון-חלמון.

סולם ישן מעץ אורן נצבע בתכלת מבריק (צילום: שירן כרמל)
סולם ישן מעץ אורן נצבע בתכלת מבריק (צילום: שירן כרמל)

אחרי שגמרנו לבחור את הפריטים והצבעים, הגענו לאמנות: לשני קירות מרכזיים בבית (בסלון ובמבואה) רצינו להתאים יצירות מקוריות. לאחר ביקור אצל אמנים שונים בחרנו בשני צילומים של זיו שדה, אותם צילם בדרום אפריקה. בסלון תלינו צילום בשחור-לבן ובגודל 1X1.5 מטרים, של ילדים רצים על חוף הים. במבואת הכניסה, מעל הקונסולה הצהובה, תלינו צילום צבעוני של נשים דרום אפריקאיות בלבוש מסורתי. את התמונות הדפסנו ומסגרנו ב"מעבדות ברומייד".

  (צילום: שירן כרמל)
גם מעל מיטתה של תמרה רצינו גם לתלות תמונות יפות וחמימות, ש"ירימו" את הקיר וישוו לחלל מראה בוטיקי. שאלתי את תמרה איזה אמן אהוב עליה, והיא השיבה בלי היסוס – אנרי מאטיס. בחנות הקונספט של סטימצקי לספרי אמנות ועיצוב (ליד גן יעקב בתל אביב) מצאנו ספר עם עבודות מאוחרות של מאטיס. איכות הדפוס הייתה מעולה ואיפשרה לנו לבחור עבודות מתוכו, שאותן שלחנו למסגור אצל טלי מ"פריים ארט".

ולסיום - אז מה, מאיפה?

מעטפת:
  • צבע: "נירלט".
  • פרקט אלון, כלים סנטיריים לחדר הרחצה וברזים: "חזי בנק".
  • מרצפות בטון מאוירות ואריחי קרמיקה לחיפוי הקירות בחדר הרחצה ובמטבח: "וילה מרוק".
  • מטבח בצבע כחול מבריק: "אביבי מטבחים".
תאורה:
  • פסי צבירה, ספוטים ומנורות ליים לשולחן העבודה: "קמחי תאורה".
  • מנורת מורנו כתומה: "וינטג'", שוק הפשפשים.
  • מנורות אהיל בסלון, מנורה תלויה בחדר הרחצה ומנורת הקריאה בחדרה של תמרה: "וילה מרוק".
רהיטים:
  • ספה מרוקאית ואחת משידות הצד שלצדה, שלוש מראות, כד ורוד, שטיח ושטיחון אדום: "וילה מרוק".
  • בדי ריפוד לכריות ("ג'יין צ'רציל", לונדון) ובדי ריפוד לכורסה וההדום: "רנבי הום קוטור".
  • כורסה והדום בעיצוב קלאסי של אמצע המאה הקודמת, שידה לצד הספה וקונסולה עם שתי מגירות: "וינטג'", שוק הפשפשים, יפו.
  • נגרות (ארונות, מיטות, שולחן העבודה של ניצן ושידת טלוויזיה): "נגריית עידן".
  • חידוש רהיטים ישנים: "המצבעה של רמו".
  • הריהוט המשלים בחדר השינה של תמרה (שולחן טואלט, מראה תכולה, מראת גוף, שידת צד ושרפרף), שידה ירוקה גדולה למבואה ויחידת מדפים בעיצוב פרובאנסלי בגוון ירוק-מנטה למטבח: "חדרים".
  • שולחן העץ במטבח: "רהיטי אסף" (דיזיין סנטר)
  • כיסאות לשולחן אוכל: "פיק אפ בר כיסאות" (נרכשו בצבע עץ טבעי ונשלחו ל"מצבעה של רמו" לצביעה בלבן).
  • שטיח בסלון: "שטיחי איתמר".
  • שני שטיחים אוזבקיים (במבואה ובחדר של תמרה): "שטיחי מתריב" (דיזיין סנטר).
  • וילונות רומאיים מבד לבן חצי שקוף: "ילון".
  • מאווררי התקרה בחדרי השינה: "סטאר".
פריטי נוי:
  • אביזרים משלימים לחדר הרחצה ( מתלים למגבות, מתקן לשמפו וסבוניות): "כורש בית לעיצוב".
  • ספלים בהשראת מונדריאן, תחתיות ומקלטי רדיו צבעוניים: "באוהאוס", רחוב דיזנגוף.
  • קערה שטוחה מעיסת נייר על שולחן המטבח (של אמנית בשם אידה), וסל לבד ענק בגוון טורקיז (בפינת העבודה): "לקט אביזרים" מבית קסטיאל.
  • כלי מיטה, כיסויים, כריות נוי בצורת דובי ופח ניירות: "BIGGE BEST", מושב צור משה.
  • בובת חרסינה בדמות ילדה ג'ינג'ית (של המעצבת פוגי נעים): "חדרים".
  • סבוניות, שעוני קיר בצבעים ומתקן לשטיפת כלים: "מאליס", דיזיין סנטר.
  • את הקערה הוורודה עם כד בתוכה (שבחדר הרחצה) קנתה תמרה לאמה ז"ל, לפני שנים. עכשיו מצאו את מקומם בבית המחודש.
  • פרחים: בילי היימן מ"זר אהבה".

ואי אפשר לסיים בלי תודה ענקית לפאבל לרין המקצוען והמדויק, שתלה את כל התמונות, המראות והווילונות בבית.

  (צילום: שירן כרמל)

>> לאתר של גילי אונגר - כאן.

>> לאתר של הצלמת שירן כרמל - כאן.

>> ועוד דירה בעיצובו של גילי - והפעם בתקציב של 60 אלף שקלים - כאן.