הערב יינעלו המשחקים האולימפיים בבירת הממלכה הבריטית. לונדון 2012 תיזכר לעוד הרבה שנים. ולא רק בזכות בולט, פלפס או "ההישגים" הישראליים (היחידים שצריכים לאכול היום את עלי הדפנה הם משרדי החינוך והאוצר, שללא חזון, משאבים משמעותיים וחינוך לספורט מגיל צעיר, יכולים כנראה להוריד ציפיות לקראת ריו 2016), אלא בזכות הלוגו והשפה הגרפית הכה עדכניים, אייקוניים וחדשניים.
החוויה האולימפית בלונדון 2012
כשהענקתי מדליית זהב לבריטים, בפוסט הקודם על עיצוב הלוגו של המשחקים האולימפיים, עדיין לא הבנתי עד כמה חווית הצפייה במשחקים תהיה מרשימה. העיצוב הפנימי של האולמות (כל שטח רצפת אולם האתלטיקה הקלה בוורוד מג'נטה!), השילוט והשפה הגרפית בכפר האולימפי, הפונט המטורלל שהוטבע בכל מקום (יותר מהלוגו הרשמי) והוכיח שהוא אשכרה עובד. כל פריים בטלויזיה סיקרן אותי. היום אני משוכנע מאי פעם שהממלכה המאוחדת ניצחה. באותו פוסט, סיימתי עם אכזבתי מהלוגו הנבחר למשחקי ריו 2016, אז בואו נקפוץ כמה שנים קדימה, לברזיל.
כמו כל עבודת מיתוג, מתחילים בבניית והבנת אישיות המותג וערכיו (כן, מתוך תפיסה שמותג דומה לבן אדם, עם רגשות, חולשות ויתרונות), וכמובן שצריך לקבוע את האסטרטגיה וחזון המותג. מי שהיה אמון על אחד הפרויקטים הנחשקים בעולם העיצוב הוא סטודיו TÁTIL הברזילאי, שגבר על 139 מתחרים מקומיים. הנחת היסוד היתה מותג שישקף את העיר ואנשיה. "אנחנו מאמינים שמותגים בימינו צריכים לקחת אחריות חברתית, ולתרום למציאות ולתרחישים עתידיים של האנושות", נכתב באתר הסטודיו, "יותר מעיצוב, יותר מחומר, כל מותג צריך שתהיה לו נשמה ומטרה". הערכים שנבחרו היו: תשוקה ותנועה.
אחרי מחקר על ההיסטוריה של המשחקים והתרבות הברזילאית, טאטיל אירגנו סדנאות השראה וסיעור מוחות בריו דה ז'נרו ובסאו פאולו עם כ-40 משתתפים בצוותים קטנים - אסטרטגים, מעצבים ועורכי תוכן - כדי לזקק את המסר והחזון של העיר והמשחקים האולימפיים. לאחר גיבוש הממצאים המסקנה היתה ברורה: ריו משלבת את: העם, הטבע, הרגשות והחלומות.
"נולדנו מתערובת של עדות, דתות ודורות. אנו חולקים את השמים, הים, והאושר שלנו עם העולם. החום האנושי, שהוא חלק מהטבע והמסורת המקומית הברזילאית, עיצב את הרוח האולימפית. היופי הטבעי של הנוף שלנו מגולם במותג ובלוח הצבעים שלו: הצהוב מסמל את השמש - הטבע החם שלנו מלא חיים ושמחה. הכחול מבטא את המים המקיפים אותנו ואת אורח חיינו הרגוע, והירוק מייצג את היערות שלנו ואת התקווה, חזון חיובי שמעורר אותנו להמשיך הלאה ולהסתכל קדימה", כתבו הוגי החזון.
ככה נולד הלוגו התלת-ממדי והמשעמם, לדעתי, של המשחקים בריו דה ז'נרו (לאן נעלם השם המלא של העיר) שייערכו בעוד ארבע שנים. שילוב של תנועה אינסופית, אחווה, אהבה והרמוניה (והרי לכם לוגו לפסטיבל בומבמלה בעמק בית שאן), עם ציטוט של הנוף הטופוגרפי האייקוני של ריו, בצבעוניות עייפה, של צבעי הדגל הלאומי (הסיבות לבחירת הצבעים נשמעות לי כה בנאליות. ככה מצדיקים ומחברים את צבעי דגל הלאום ללוגו האולימפיאדה. שוב, ע"ע לוגו לונדון 2012).
כמו בשנים עברו, גם הפעם עוצב לוגו נפרד לאולימפיאדת הנכים (הבריטים היו הראשונים שאיחדו את שני האירועים תחת לוגו זהה. והרי לכם חזון). זהו לוגו שמתבסס על צורת הסמל הראשי, אך בצבעוניות חמה יותר ובצורה שמזכירה לב (זה הפתרון היצירתי שנולד בסדנאות עם מיטב המוחות?).
כמו בכל מהלך מיתוגי גדול, גם כאן היה צורך לעצב פונט מיוחד. הסטודיו הברזילאי (בשיתוף עם שלוחתו הלונדונית) לעיצוב פונטים Dalton Maag, שבין שאר עבודתיו ניתן למצוא את הפונטים של נוקיה, MBW ומקדונלד'ס, נבחר לעצב את הגופן הרשמי.
פאביו האג, מנהל קריאייטיב של הסטודיו דלתון מאג, בשנות ה-30 לחייו, ניהל פרויקט טיפוגרפי חסר תקדים בברזיל. 23 צוותי מחקר מקומיים ובינלאומיים פיתחו במשך שמונה חודשים יותר מ-5,400 אותיות ותווים. הרעיון המקורי היה לפתח פונט שלם מתוך הלוגו שנבחר, המכיל בסך הכל שלוש אותיות וארבע ספרות. כל אות מביעה סימן היכר אחר של העיר, אנשיה והרוח האולימפית. הפונט שעוצב נכתב ברצף אחד, והוא מסוגנן כתנועות מכחול דיו מהירות, כדי לשדר תנועות של ספורטאים בפעולה.
בימינו, כמעט ולא מעצבים כבר גופני "כתב יד", ולכן, העבודה סיקרנה רבים ממעצבי הפונטים המובילים בעולם. כל אות ותו עוצבו באופן פרטני, כדי שיתחברו לכל אות ואות באופן חלק והרמוני. מגוון הפיתולים והאותיות יצר פונט ייחודי, עגלגל וזורם שמצד אחד משדר כוח, תנופה וחוזק, ומצד שני מבקש לייצג את השמחה של העם הברזילאי.
אז מהערב, שעון החול מתחיל לזרום במשך ארבע השנים הקרובות, לקראת טקס הפתיחה של ריו 2016. הלוגו קיים, השפה הגרפית עם פונט חדש כבר נבחרו, וכל מה שנשאר עכשיו זה להחיל אותם על הפורמטים והחללים שייצגו את המשחקים - משימה לא פשוטה אם רוצים לשמור על הרמה והאיכויות העיצוביות הגבוהות של לונדון. אבל ריו היא כבר פאסה: עיניהם של מומחי המיתוג כבר מתבוננות בשנת 2020, עם שלוש מועמדות סופיות לאירוח האולימפיאדה: טוקיו, מדריד ואיסטנבול.
אם הלוגו שנבחר לייצג את בירת ספרד (היא מנסה פעם שנייה ברציפות) ישקף את תוצאות הבחירה לקראת אולימפיאדת 2020, כנראה שגם הפעם מדריד תפסיד. הטלנובלה סביב הלוגו הספרדי התחילה כשהוועד האולימפי הספרדי הוציא מכרז לעיצוב הלוגו בקרב בתי מיתוג ספרדיים מובילים וסטודנטים לעיצוב. מעטים חשבו שסטודנט בן 22, לואיס פייראט מהעיר סרגוסה, יזכה במקום הראשון (וב-6,000 יורו). קשתות שער אלקלה המפורסם בכיכר אינדפנדנסיה במדריד היוו את ההשראה, ובתוכן צוירו בכתב יד גרוע האותיות M, והספרות 20. וואהו! פייראט, כמעצב, אמנם נכנס לדפי ההיסטוריה העיצובית של ספרד, אבל באותה נשימה הוא גם הכניס אליהם את הלוגו הגרוע ביותר שעוצב אי פעם, כנראה.
ענף העיצוב הספרדי געש ורעש, ולא לקח הרבה זמן עד שהוועד האולימפי הספרדי קרא לסטודיו tapsa המקומי להושיע. פייראט נזעק, והאמת שגם אני. הסמל "המשודרג", שנראה יותר מכל כמו לוגו של תוכנית בערוץ הילדים משנת 1990, עם צבעוניות משעממת של כל קשת הצבעים (טרנד חזק לפני כמעט עשור), כשה-M וספרות ה-20 נחתכות בבסיסן, מה שנראה כמו הלוגו לאולימפיאדת מדריד בשנת 20020. מי יודע, אולי אז הלוגו ייראה עדכני. הסמל כבר זכה לפארודיות רבות, והמפורסמת שבהן מדמה כפכפי פליפ-פלופ צבעוניים בתפרחת הלוגו.
ממדריד נעבור לעיר נוספת, שמתחרה בפעם השנייה ברציפות על הזכות לארח את המשחקים האולימפיים: טוקיו. ותאמינו או לא, גם היא מתהדרת בלוגו שעיצבה סטודנטית מקומית. הסמל מתאר את ארצות העולם כפרחי עץ הדובדבן (הפרח הלאומי של יפן) לכדי כדור אחד גדול, המשקף את אחדות הארצות סביב ספורט, תרבות ושלום עולמיים.
איי שימאמין בחרה בצבעוניות שמכילה כמובן את חמשת צבעי הטבעות האולימפיות, ואליהן היא צירפה צבע שישי: סגול אדו היפני. אדו היתה טוקיו שלפני 400 שנה, ב"תקופת אדו" (1603 - 1868) הפכה יפן למדינה מודרנית. ללוגו צורף פונט חסר אופי ונקי עם עיגול אדום שמייצג את הדגל (כי חייבים להנציח באיזשהי צורה את דגל הלאום). לוגו טוב לא יכול "לספר יותר מדי סיפורים", זר הפרחים מתחרה עם העיגול האדום למטה, והלוגו לא מתקרב לעיצוב המשחקים האולימפיים בטוקיו 1964.
המתחרה האחרונה במירוץ היא איסטנבול. לפני שלושה שבועות הכריז ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, על הלוגו המנצח במשאל ציבורי רחב היקף.
הלוגו שנבחר מתאר את איסטנבול דרך פרח הצבעוני המסורתי בעיר, כשעלי הכותרת שלו הפונים מעלה מדמים את שני אזורי העיר, האסיאתי והאירופי. ניתן לראות את קו הרקיע של העיר עם מגדל מאיידן האייקוני בחלק הטורקיז, שהוא צבע מוביל בתרבות הטורקית, ומעליו העלעל הכתום, כצבע השקיעה היפה בעיר. אצלי זה עורר אסוציאציה של פרח טורף. מה דעתכם?
מעניין לשים לב לאות i הקטנה במלה איסטנבול, היא מופיעה גם בכל האופציות האחרות של התחרות. לא הצלחתי למצוא עדיין את הסיבה להחלטה, שנראית בעיני כמו טעות. גם הלוגו הזה אינו משדר מעוף או חזון ואידאולוגיה מעניינים. כולי תקווה שלאחר ההכרזה, שתתרחש ב-7 בספטמבר 2013 בבואנוס איירס, העיר שתיבחר תעצב מחדש את סמל המשחקים ואת השפה הגרפית שתייצג אותם, כמו שקורה ברוב הפעמים, וכמו שקרה באופן מעורר הערכה בלונדון השנה.
שתי מתחרות שלא עברו את שלב חצי הגמר היו באקו (אזרבייג'ן, עם לוגו שמתייחס למארג תרבויות ואחדות, בספרות שנת 2020), ודוחא (קטאר) עם לוגו של עץ שמזכיר יותר מכל את המיתוג המפורסם והנפלא שעברו איי הבהאמה ע"י סטודיו duffy לפני כמה שנים.
אחת המתחרות שפרשה ממש לא מזמן הייתה רומא, שקצת כמו הסלוגן שהיא הציעה ודימוי הקולוסיאום כסופת טורנדו, הצעתה התעופפה במהירות אל פח האשפה של דפי ההיסטוריה. יחד איתה ערים רבות בעולם רצו לארח את המשחקים האולימפיים בעוד שמונה שנים - מברלין, דובאי, פראג ודלהי, דרך קואלה לאמפור ועד שכנתנו קהיר.
יש משהו במשחקים האולימפיים שמזכיר לי את האירוויזיון. המון מדינות, נושא מרכזי ולא פוליטי שמאחד את כולן ועושה שמח על הלב, טקסים גרנדיוזיים וצבעוניים, צפייה של שעות מול הטלוויזיה על אנשים בלבוש צבעוני וחושפני, והרצון של כל המתחרות שיום אחד זה יהיה אצלן. כך שבשנים האחרונות, עיצוב לוגואים לאולימפיאדות עתידיות הפך לתחביב בקרב ערי ומעצבי העולם, וכמו שיבוטים, תמיד נמצא את אותם צבעים, ואותם ערכים, ואותו שלום עולמי.
מלבד לונדון 2012.
