הביטו בצילום הראשון בכתבה: נערה שקועה במסך המחשב שלה, שרועה בנונשלנטיות על מיטתה, שמקצה אחד שלה משתלשלות המדליות הרבות שבהן זכתה. האם אתם יכולים לנחש מאיפה היא? זוהי אנדריאה מביירות, אבל באותה קלות אפשר לחשוב שהיא אמריקאית.
נערות פנקיסטיות, חנוניות, אקטיביסטיות, נערות שהן כבר אימהות, נערות שגרות במחנה פליטים, שמנגנות על כינור, שחולקות חדר עם אחותן או נהנות מחדר משלהן – ספר הצילומים יוצא הדופן "נערה וחדרה" (A Girl and Her Room), של הצלמת הלבנונית-אמריקאית ראניה מטר (Rania Matar), מציג עשרות תמונות של נערות, בעיקר אמריקאיות ולבנוניות, אבל גם כאלה שגרות קרוב יותר אלינו - במזרח ירושלים ובית לחם.
התערוכה הנלווית אל הספר נודדת בימים אלה בין גלריות בארצות הברית ובאירופה, וחושפת את ההבדלים התרבותיים בין המדינות, אך באותה מידה גם את הדמיון הרב בעולם המושגים – והחלומות - של הנערות. לחדרים משותפים פוסטרים של כוכבי רוק או קולנוע, בגדים פזורים, מוצרי איפור, בובות שנותרו כזכר אחרון של ילדות. "גיליתי נשים שהן על סף הבגרות, אבל אוחזות באופן נואש בילדה שבהן", כותבת מטר. "הן מנסות להגיע לפיוס עם תקופת המעבר הזו בחייהן ולהתרגל לאישה שהן הופכות להיות. ראי הוא חלק חשוב מהחדר, כי הוא משקף את בבואתה של הילדה או האישה ומגלה להן את השינויים העוברים על גופן; גם החפצים האישיים חשובים להן, נדמה כי הם נותנים תחושה של ביטחון וחום לחדר, כמו רחם שמגן מפני העולם שבחוץ".
מטר נולדה וגדלה בלבנון. בגיל 20 עברה לארצות הברית. היא למדה ארכיטקטורה באוניברסיטה האמריקאית בביירות ובארצות הברית, ועבדה כארכיטקטית במשך כמה שנים. בשלב מסוים החליטה לעשות הסבה לצילום, ומאז היא מציגה בגלריות ובמוזיאונים בעולם ומלמדת צילום במכללה לאמנות ועיצוב של מסצ'וסטס.
הצילומים שלה ישירים וכנים. ברבים מהם נוכח ממד דיאלקטי – מזרח ומערב, עושר ועוני, מלחמה ושלום או פואטיקה מול ריאליזם. חלק גדול מהפרויקטים של מטר מתמקדים בנשים, כמו פרויקט צילומים של נשים וילדיהן במזרח התיכון, מסע צילומים בתוך מחנה פליטים פלסטיני בלבנון, סדרת צילומים של רעלות ופרויקט של דימויים נוצריים בעולם הערבי.
גם ארבעת ילדיה הם מושא שכיח לצילומיה. אל הפרויקט הנוכחי יצאה בעקבות בתה הבכורה, שהגיעה לגיל ההתבגרות. "כאמא לילדה מתבגרת אני רואה את המעבר שלה מילדות לבגרות ומרותקת מהטרנספורמציה הזו, שבה האישיות הבוגרת מתפתחת ותודעה עצמית מחליפה אט אט את העולם חסר הדאגות בו חיה עד עכשיו", היא כותבת.
מטר מספרת שהחלה לצלם את בתה וחברותיה, אבל במהרה גילתה שהן מאוד מודעות לנוכחות האחת של השנייה במהלך הצילומים: "העובדה שהיו יחד בקבוצה השפיעה על הדמות שהן הציגו כלפי העולם. לכן החלטתי לצלם כל נערה בנפרד, בתוך החלל הפרטי שלה". מטר בילתה עם כל אחת מהנערות עד שזו הרגישה חופשייה מספיק בחברתה. כך השיגה את האפקט האינטימי בצילום.
ואכן, מרבית הנערות נראות נינוחות, מבטן טבעי וניכר שתנוחת הגוף (רפויה או קפוצה, עומדת או יושבת, מכווצת וקומפקטית או משתלטת בגופה על המרחב בביטחון) משקפת את האישיות שלהן. יש גם התאמה מעניינת בין הבגדים שהן לובשות לבין החדר שלהן – שני תרגומים ויזואליים לדימוי הנערות בעיני עצמן.
אחרי החברות של בתה החליטה מטר להרחיב את הפרויקט ללבנון. הבחירה נבעה מחייה של מטר, שגדלה בשני העולמות ורצתה לשוב באמצעות הנערות הלבנוניות אל ילדותה שלה. "כך הפך הפרויקט להיות אישי מאוד עבורי", היא כותבת, "הייתי מרותקת מהסוגיות הזהות שמעסיקות נערות בגיל הזה, ללא קשר לתרבות, דת או אזור גיאוגרפי".
>> תמונות רבות נוספות תמצאו באתר של ראניה מטר.
